ערב ראש השנה 2008 ייזכר אצל טניה דימיטרוב כערב הגרוע בחייה: אז הודיעו הרופאים לטניה שלבנה סמואל, אז בן שש, יש רק עוד שעות ספורות לחיות. היום, שנה וחצי אחרי, מי שלא מכיר את סיפורו של סמואל מתקשה לדמיין שהילד האנרגטי היה במרחק של פסע מהמוות. חייו של סמואל, שסבל מדימום בחדרי המוח, ניצלו בזכות טיפול ניסיוני וחדש שקיבל אישור מיוחד. כעת, מתחילים בכמה בתי חולים מרכזיים במחקר בתרופה שניתנה אז לסמואל - על חולים קשים במצב דומה.
יומיים לפני ערב החג, באמצע הלילה, שמעה טניה את בנה מקיא מתוך שינה. "זה קרה פעמיים, ולא הצלחנו להעיר אותו", משחזרת טניה. "לאחר מכן הוא החל לפרכס וחשבנו שהוא בלע את הלשון. הכנסנו אותו לאוטו ונסענו מייד לבית החולים. כל אותו הזמן הוא לא התעורר, ובדיעבד הבנו שכבר אז הוא היה בתרדמת". לאחר שאושפז, התברר שסמואל סובל ממום מולד בכלי הדם, והוא שגרם לדימום המוחי.
בשיבא החדירו נקז למוחו של סמואל, שנסתם מדי כמה שעות. בנוסף, הרופאים חשדו כל העת שישנם דימומים נוספים מצד אחר של המוח וכי נוצרו בצקות שמקשות על הטיפול. "בערב ראש השנה הגיע ד"ר שגיא הר נוף (מומחה למחלות כלי הדם ונוירוכירורג - מ.י), שבא במיוחד מהצפון ועזב את המשפחה שלו, להגיד לנו שלילד שלנו נשארו עוד שלוש ארבע שעות לחיות", מספרת טניה. "אבל הוא סיפר לנו שיש חומר שעוד לא נוסה על ילדים ושהוא ממש ניסיוני וחדש. רצינו לשמוע ממנו משהו שייתן לנו תקווה, משהו שיסביר לנו למה כדאי להסכים, והוא אמר שהסיכוי הוא אחד למיליון, אבל שאם לא ננסה אנחנו עלולים להצטער שלא עשינו כל מאמץ. ברגע שאומרים לך שהילד שלך, שעד לפני מספר שעות היה חי ובריא יחיה עוד כמה שעות - אתה מסכים".
מום מולד שהתפרץ. סמואל בזמן אשפוזו (הצילום באדיבות טניה דימיטרוב)
ד"ר הר נוף נזכר כי "בהבזק של רגע חשבתי שאפשר לנסות עליו את הטיפול החדש, שעוד אפילו לא היה בשלב ניסיוני אז. תוך כדי נסיעה מהצפון דיברתי עם ועדת הלסינקי וקיבלתי אישור לביצוע הטיפול. הילד היה דקות ממוות. יש הרבה הירואיקה בעבודה שלנו, אבל סיפור כזה לא חווים כל יום". את הטיפול הניסיוני הכיר ד"ר הר נוף מהשתלמות שעבר. "היה לי קל מצפונית ואתית לתת לילד את הטיפול הזה", הוא מודה, "כי הוא בפירוש הלך למות".
כעת, שנה וחצי אחרי המקרה של סמואל, אותו טיפול עשוי להציל חולים אחרים עם דימום מוחי. הטיפול ניתן במסגרת ניסוי לחולים שעברו שבץ דימומי, כאשר הדימום נמצא באזור שלא ניתן להגיע אליו באמצעות ניתוח ולחולים קשים במיוחד. בטיפול נעשה שימוש בהזרקה של תרופת TPA
מוכרת המשמשת כבר כעשור להמסת קרישי דם שנוצרים בשבץ איסכמי, שמתרחש כשקריש דם חוסם את אחד העורקים. שבץ איסכמי מהווה כ-90% מכלל מקרי השבץ.
עבור עשרה אחוזים מהחולים שסובלים מדימום מוחי, כמו סמואל וכמו זה במקרה של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, הפתרון היחיד הוא ניתוח. "במקרים של שבץ דימומי נוצר לחץ גדול בתוך הגולגולת ונזק נרחב", מסביר ד"ר הר נוף. "הטיפול היחיד האפשרי הוא ניתוח, אבל היעילות של הניתוחים האלה לא כל כך גבוהה, בגלל שהם עמוקים מאוד במוח וצריך לעבור דרך רקמת מוח בריאה כדי להגיע למקום". להערכתו של המומחה, טיפול זה יהווה את אחד הטיפולים המרכזיים בשבץ: "זה טיפול פורץ דרך, לראשונה מציעים לחולים אלו טיפול שנראה יעיל. במסגרת המחקר, הטיפול מיועד למקרים מיוחדים וקשים, בהם אין אלטרנטיבה אחרת וכשאני מרגיש שהטיפול יכול להציל חיים".
סמואל בזמן השיקום (הצילום באדיבות טניה דימיטרוב)
ד"ר הר נוף התמנה כעת להיות החוקר הראשי בישראל במחקר על הטיפול בתרופה. המחקר מתבצע בישראל בבתי החולים שיבא, איכילוב, רמב"ם והדסה.
פרופ' נתן בורנשטיין, מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב) ושותף למחקר, מסביר: "מדימום בתוך חדרי המוח שיעורי התמותה מגיעים ל-70% עד 80% מהחולים. מהניסויים שנערכו עד כה עולה כי התרופה
מצמצמת את גודל קריש הדם ומצמצמת את שיעורי התמותה והתחלואה עד ל-30%. הטיפול יכול לשפר גם את איכות החיים ולצמצם נכות".
פנינה רוזנצוויג, מנכ"לית עמותת נאמן המאגדת נפגעי שבץ מוחי, ברכה על המחקר: "שבץ תוך מוחי הוא מגורמי הסיכון העיקריים למותם של אנשים ולמעשה כיום אין לו שום טיפול. המחקר נותן תקווה ששבץ הוא לא מכת שמיים ושלא חייבים למות ממנו".
חצי שנה לאחר הטיפול, חזר סמואל לבית הספר. טניה מספרת שהוא חזר לרכב על אופניים ורולרס, התחיל לשחות ו"חזר לעשות שטויות כמו כל ילד". סמואל, מסתבר, לא שכח את הרופא שהציל את חייו. "לפני חודשיים הוא היה במחלקה ורץ אליי עם חבילת שוקולד ביד וקרא בשמי. זה היה ממש מרגש ומזיל דמעות", מספר ד"ר הר נוף. "זה ילד שחזר להיות ילד נורמלי לגמרי, והיה ממש דקות מהמוות".
