בשלהי החודש שעבר, בישיבה חגיגית של המזכירות, נבחר אבי לוזון לקדנציה נוספת כיו"ר ההתאחדות לכדורגל. עם כל הכבוד לאירוע עצמו, בחירת היו"ר המאושר מסמלת בעיקר את תחילת היישורת האחרונה לקראת הדבר האמיתי והחשוב באמת - בחירת המאמן הלאומי הבא.
בסמוך מאוד לבחירתו, יביא לוזון לאישור המזכירות החדשה את שם המחליף של דרור קשטן. רגע לפני קבלת ההחלטה הגורלית, ynet מגיש לכם פרויקט המציג לכם את המועמדים המובילים לתפקיד. חלקם הסכימו להתראיין, חלקם לא, אבל כולם מכובדים וראויים. לוזון, הנה הם לפניך. אתם הגולשים, במקביל, מוזמנים להביע דעתכם בטוקבקים ולהצביע בסקר שמימין.
ברקוביץ', ביחד עם אבי לוזון. האיש הנכון במקום הנכון? (צילום: טל שחר)
ששששש, שקט. שמתם לב שכבר כמעט חודש לא שמענו מאיל ברקוביץ'? שמתם לב שכבר כמעט חודש אין מאמנים, שחקנים או יושבי ראש למיניהם שמרימים איתו כוסית לחיים, מתחבקים או סתם במקרה, ממש במקרה, מכניסים לראיון איתם משפט עד כמה איל ראוי לנבחרת?
אם לא שמתם לב, כנראה שאתם באמת לא מתעניינים בכדורגל. מי שכן שם לב, כמוני למשל, לא יכול שלא לתהות, אם הקוסם קיבל מההתאחדות הוראה חד משמעית לשתוק. כל זאת, כמובן, בנוסף לעובדה שמאז הקמתה של הוועדה לבחירת המאמן הבא לנבחרת, שומרת גם ההתאחדות על שתיקה רועמת.
קשה לכתוב למה ברקוביץ' ראוי או לא לאמן את הנבחרת, כי אחרי הקמפיין הכל כך מרשים שלו, כבר לא נשארו לי הרבה מילים. דבר אחד ברור, איל טוב בעיקר לתקשורת. הרי כל מסיבת עיתונאים תהיה חגיגה בפני עצמה, כותרות מפה ועד הודעה חדשה ולא מעט עיתונאים שייעקצו על כל שאלה או טענה. זה גם די מגיע לכולנו, אחרי קמפיין ארוך ומשמים ורבלית ומקצועית של דרור קשטן.
ברקו, במדי הנבחרת (צילום: רויטרס)
מצד שני, מי מוכן להמר באיזו מסיבת עיתונאים יקום ברקוביץ' באמצע, ויילך בזעם בגלל שאלה שלא תמצא חן בעיניו? לא קשה לדמיין אותו עושה את זה. רק נזכיר שב-2005, עונת הגלאקטיקוס הצהובה, סופסל ברקוביץ' אחרי עוד ראיון חסר מעצורים נגד גרנט, קלינגר, נמני ורוסו. בהמשך הוא אף פתח בשביתה מאימוני מכבי ת"א, כשהשיא היה נסיעה לחמת גדר ולדבריו התייעצות עם התנינים במקום.
שלא תבינו לא נכון, גם אני חושבת שברקוביץ', לפחות עד היום, הוא הכדורגלן הישראלי הגדול ביותר שצמח כאן, וכמובן ברמה הבינלאומית. אפילו הטיימס הבריטי בחר בו למקום ה-10 ב-2009, כשקבע את רשימת הקשרים הגדולים בכל הזמנים בפרמייר ליג.
גם אני חושבת שדווקא הפה הגדול שלו, והתעוזה שכולם אוהבים לשנוא, יכולים להביא רוח חדשה לנבחרת האפורה שלנו. דווקא הוא יידע איך לדרבן את השחקנים ולהשביח את הצעירים. ועזבו שיטות ומערכים, הוא היחיד שלא יפחד לעלות גם מול נבחרות חזקות בסגל התקפי, ולא עם חמישה בלמים כפי שהתרגלנו עד היום.
קשטן, בעוד מסיבת עיתונאים משעממת (צילום: עוז מועלם)
אבל, ופה מגיע ה-אבל הגדול, הרי לכם רשימת ההישגים המפוקפקים של הקוסם: תפס באיבריו המוצנעים של איציק זוהר; הסתבך עם אוהדי סלטיק, אחרי שהחליט להודות בתקשורת שליריבה הגדולה ריינג'רס הגיע לזכות באליפות בה זכתה; קיבל את הבעיטה המפורסמת מג'ון הארטסון בווסטהאם; תנינים כבר אמרנו? איחל לנבחרת להיכשל מול כל מצלמה, והזכיר בכל ראיון כי גרנט לא רצה אותו בנבחרת.
עוד? מונה למנג'ר בנתניה במאי 2006, ואחרי מריבה קשה עם דניאל יאמר מצא עצמו מחוץ לקבוצה כבר ביולי; כתב את הספר "הקוסם", בו כולם הוצגו בצורה שלילית, חוץ מאיל ברקוביץ' כמובן; ואחד השיאים השליליים נרשם כשתקף את מאמן קבוצת הילדים של בנו במכבי הרצליה, בקללות מול כל הילדים ואף הורשע בעבירה של תקיפה ואיומים.
דניאל יאמר. גם איתו ברקוביץ' הספיק לריב (צילום: ראובן שוורץ)
מה יקרה כשהנבחרת לא תצליח, התקשורת לא תפרגן ולא הכל יילך בדרכו המיוחדת? אז אולי יהיה לנו מאמן שלא נאחז בקרנות המזבח, ולא יחזיק בכח
במשרתו. מצד שני, מאמן שעלול לברוח אחרי שני משחקים זה גם לא משהו.
מסגרות אף פעם לא היו הצד החזק של ברקוביץ', גם לא אנשים עם סמכויות מעליו, ולא פעם הוא הצהיר שהוא לא מוכן להיות מספר 2, אלא רק מספר 1. אז מה יקרה אם ברקוביץ', שמסתדר רק עם איל, לא יצליח להסתדר גם עם כל שאר המערכת בנבחרת הלאומית? ימים יגידו וכן, גם אחרי כל המילים האלה לא הצלחתי להחליט, אם כדאי או לא כדאי לנו מאמן כמו ברקוביץ'.
