הטרול בקונטרול

בשנה האחרונה, אהבת המטאל בישראל עלתה הילוך. אבל לא רק לתוצרת מקומית: הקהל שלנו, שמבלה רוב השנה מתחת לשמש הישראלית, החל להראות תשוקה גדולה דווקא למוזיקה מאקלים הפוך לחלוטין ומכיוון אחר לחלוטין.

מדובר בז'אנר הפולק מטאל הסקנדינבי. גל הפופולריות הראשון של הויקינגים התרחש לפני כמה חודשים, אז הגיעה לכאן להקת "קורפיקלני" הפינית ומילאה על אפס מקום את מועדון הבארבי בתל-אביב. עכשיו זה קורה שוב, אך עם להקה אהובה עוד יותר: בסקר בקרב חובבי המטאל הישראלים, שנערך על ידי הפקת המופע, לגבי הלהקה שהכי היו רוצים לראות בארץ, הגיעה הלהקה למקום הראשון.

אז כמו "קורפיקלני", גם עם "פינטרול" אי אפשר לפספס. מספיק מבט זריז אחד בקליפ שלפניכם, לשיר "Trollhammaren" ("פטיש הטרול" בתרגום חופשי) כדי לצחוק נורא עם חבורת הטרולים העצבנית עם הדיסטורשנים הכבדים והרציניים. ביום שישי הקרוב (12.2) היא תנחת במועדון הבארבי בתל-אביב ומסתמן שעוד רגע יגמרו כל הכרטיסים.

הטרולים באים. פינטרול

הלהקה הוקמה לפני יותר מעשור, והסיבה לביקור היא האלבום החדש,  "Nifelvind", שייצא בשבוע הבא. זהו האלבום החמישי בחיי הלהקה, מבלי לכלול מיני אלבומים (EP's). 

אז מה גורם לבחורים פינים צעירים לצלול עמוק לתוך המיתולוגיה הסקנדינבית ולשיר על אגדות ועל טרולים? ועוד בשבדית? "הכל בגלל סולן הלהקה הראשון", אומר הזמר מתיאס לילמאנס ומתכוון לקאטלה, שהביא לראשונה את הטרולים לחייהם, "הוא מאוד התעניין בפולקלור ובמיתולוגיה. הוא קרא הרבה מאוד ספרים בנושא וגם רצה להתחיל לשיר על כך. זה ממש בער בו. אחר כך הוא גם החליט לשלב את המילים עם המטאל. הוא לא כתב רק שירים, אלא גם סיפורים קצרים והוא גם היה מצייר, הכל על אותם נושאים".

אתה הצטרפת ללהקה לפני ארבע שנים, איך אתה קיבלת את הנושא?

"ידעתי שמההתחלה ש'פינטרול' היא להקה מאוד שונה והולכת בדרך מסוימת ומקורית משלה. בגלל זה היא הפכה לאחת מחלוצות ז'אנר הפולק מטאל. אני, כמובן, שמח מאוד שהצטרפתי ללהקה כזו".

ואתה מודע לעבודה שכל עניין הטרולים יכול מאוד להצחיק.

"ברור", הוא צוחק, "אבל כל הנושא הזה גם מתקשר מאוד עם תושבים פינים ותיקים. לפני הרבה מאוד שנים היתה אמונה בפינלנד שאם מישהו היה אובד ביערות, אז טרולים היו לוקחים אותו משם. 'פינטרול' בעצם לקחה את המטאפורה הזו והביאה סיפורים על חיים וסיפורים על דמויות. אנחנו לא מתכוונים לטרולים של ממש, אנחנו פשוט מספרים סיפורים".

ולמרות ששם המדינה שלכם מופיע בשם הלהקה, החלטתם דווקא לשיר בשבדית.

"כן, זה גם קרה בגלל סולן הלהקה הראשון. הוא דיבר שבדית עתיקה ממש טוב והיה קורא הרבה סיפורים ישנים מהמיתולוגיה השבדית. היום אנחנו ממשיכים עם השפה כי היא פשוט נשמעת טוב. היא מתגלגלת על הלשון, שלא כמו פינית, שהיא שפה מאוד קשה, שבדית היא שפה נפלאה לספר סיפורים".

והעובדה שהחלטתם לא לשיר באנגלית, כמו הרבה להקות מטאל אחרות מפינלנד ומשבדיה, לא היוותה עבורכם מחסום בשוק הבינלאומי?

"זה בהחלט היווה מחסום משך הרבה שנים, במיוחד בפינלנד, שם יש הרבה אנשים שבכלל לא מדברים שבדית. אבל זה השתנה בכל העולם: כולם הפכו להיות סובלנים יותר לשפה. אם היינו מתחילים לשיר באנגלית, היינו מאבדים את המשמעות שלנו".