יבואני מכוניות מציגים את הסחורה שלהם באולמות תצוגה נוצצים; מיזם המכונית החשמלית של שי אגסי
בחר להשיק את מרכז המבקרים החדש שלו דווקא במבנה שהיה פעם מכל דלק באתר פי גלילות. הוא רוצה לוודא שאנחנו מבינים שההמצאה שהוא מציע לנו היא החלופה לדלק שאנו מכירים כל כך טוב.
ובאמת, זה נראה כמו פתרון מושלם: במקום לשרוף דלק, לזהם את האוויר ולממן משטרים במדינות מפוקפקות, נשתמש בחשמל ובמצברים שניתן למחזר. בראיה גלובלית, קל להבין למה כולם מתלהבים: מכונית שלא צורכת דלק ולא פולטת גזי חממה, גזים רעילים וחלקיקי זיהום אוויר. בדיוק לזה חיכינו. אלא שעל הצד השני של המשוואה - זה שיספק את האנרגיה עבור הטענת המצברים - קצת פחות מדברים. כדי להניע את צי המכוניות החשמליות צריך - ניחשתם נכון: חשמל. הרבה מאוד חשמל.
עוד בנושא - מהבלוג של פרופ' דני רבינוביץ:
ככל שנתח הגז הטבעי והאנרגיות המתחדשות במשק האנרגיה גדול יותר, כך הופך היתרון שברכב החשמלי מובהק יותר. הבעיה מתחילה במשק אנרגיה שרובו מבוסס על שריפת פחם. כי אז ייצור החשמל כרוך בזיהום אוויר ובפליטה של גזי חממה. אז אולי לא שרפנו דלק במנוע, אבל שרפנו פחם בתחנת הכוח, ופלטנו גזי חממה וזיהום אוויר. לא בדיוק ידידותי לסביבה.
במציאות הישראלית, בה הפחם הוא המקור העיקרי והכמעט בלעדי לייצור חשמל, כאשר תחנת כוח פחמית חדשה עדין משחרת לפתחנו, המעבר לרכב חשמלי לא צפוי להפחית משמעותית בפליטות גזי חממה; יש הסבורים שהוא אף יגביר את הפליטות.
תגידו: היתרון הוא שהעברנו את זיהום האוויר מתוך הערים הצפופות למרחבים שבהם מקימים תחנות כוח. האם זה באמת יתרון? האם במדינה כה צפופה, העברת הזיהום מתוך העיר לאזור אחר (שגם לידו גרים אנשים) היא באמת מעשה למען הסביבה, או שמא מהלך שמלווה בלא מעט ריח רע של חוסר צדק סביבתי?
אז למה בכל זאת מדובר במהלך משמעותי: משום שכוחה העולה של "בטר פלייס" בארץ ובעולם יכול להפוך למנוף נוסף שיוביל להתייעלות ולעצמאות אנרגטית של ישראל. אולי דווקא כשיבינו שהזיהום רק זז הצידה, מישהו ישכיל לפתור את הבעיה במקור, יצמצם למינימום האפשרי את השימוש בפחם להפקת חשמל ויתן את הבמה לאנרגיות מתחדשות. אז תתרחש סינרגיה מופלאה: החדשנות של "בטר פלייס" והחשמל הנקי של ישראל יהפכו למודל שבעולם יביטו בו בקנאה.
אז למה אנחנו "מחפשים" את "בטר פלייס", ומטילים בה ספק כה רב? אולי זה בגלל התסכול שטמון בפער בין החדשנות והיזמות הישראלית למצב הקיים בשטח. אולי זה בגלל החיבוק החם של השלטון, עד כדי שנדמה לנו ששוב מוכרים אותנו וממציאים חוקים כדי לקדם יוזמה של בעל הון.
אולי זה בגלל שבמיזם שותפים גם אילי הון שמזוהים דווקא עם יוזמות קצת פחות סביבתיות. אולי זה בגלל השותפות עם חברת רנו, שנראית כמו ניסיון למנוע תחרות נאותה לטובת איכות הסביבה בישראל וגם לטובת הכיס של האזרח.
אבל אולי זה בגלל שאנחנו פשוט לא יודעים לפרגן למישהו משלנו, או מוכנים לקנות (ובמחיר גבוה) את מה שמוכרים לנו האמריקאים, היפנים, האירופאים - אבל לא תוצרת מקומית?
את הדרך שעוברת היום "בטר-פלייס" עברו לפניה חברות ההתפלה הישראליות וחברות האנרגיה הסולארית הישראליות, שהפכו מיוזמות מקומיות לחלוצות עולמיות ולחברות גדולות. במשך שנים, בעוד הן מייצאות את מרכולתן בעולם, הן התדפקו על דלתות משרדי הממשלה בישראל בחוסר אונים.
למרות ההסתייגויות בקשר למשק החשמל, הפרישה של רשת הטעינה של "בטר פלייס" היא - כך נראה - עובדה מוגמרת ומכוניות חשמליות יתחילו לנסוע פה בקרוב. מה שנותר הוא לנסות ולקוות שגם משק החשמל יתחיל לזוז לכיוון הנכון. בינתיים שבו וצפו כיצד "בטר פלייס" כובשת את העולם ותתמלאו גאווה. הכי אנחנו הכי טובים בלנכס לעצמנו את "ההצלחה הישראלית"
