מי יפצה את משפחת יובל - שבנה עלה על מוקש?

המקרה המזעזע של קטיעת כף רגלו של דניאל יובל שעלה על מוקש ברמת הגולן, העלה אצל רבים את השאלה: האם תקבל משפחת יובל פיצוי כלשהו? ואם כן, ממי? 

• ניסיונות לחלץ צנחן שנחת בשדה מוקשים בגולן
• גבר נפצע בשדה מוקשים, פונה במסוק - נפל ומת
• ניסה לקטוף פטריות בשדה מוקשים, ורגלו נקטעה
  

בהנחה שהמקרה יגיע לבית המשפט, תיבחן המדינה האם זו פעלה כנדרש ועשתה די על מנת למנוע את הנזק החמור. במידה ויימצא כי המדינה (צה"ל) לא פעלה באופן סביר, הרי שהיא תחויב לשלם פיצויים למשפחה, שיכולים להאמיר לכדי מיליוני שקלים. כבכל תביעה אזרחית נזיקית, את פעולות המדינה יש לבחון לפי פקודת הנזיקין. עו"ד אורן בושרי, מומחה לדיני נזיקין, מפרש את הסוגיה המשפטית. 

סחף של מוקשים אינו מסיר אחריות

גם אם ייקבע שהיה סחף של מוקשים במקום, הרי אין זה משנה את התמונה כולה. בית המשפט כבר פסק כי קיימת חובת זהירות מוגברת של המדינה למניעת מצב בו סחף מביא לשינוי מיקומם של המוקשים ולפגיעה בבני אדם.

על מנת לייחס לצה"ל את האחריות, על הנפגעים להוכיח כי הגורמים האמונים על כך בצה"ל, היו מודעים לסיכון שצפוי להתממש. לגופו של מקרה, הרי שמיד לאחר התרחשותו, הועלו באופן מיידי טענות בדבר סחף אפשרי שהביא לפציעת הילד, נתון אשר מחזק את ההשערה כי הרשויות היו מודעות לסיכון ולא עשו די על מנת למנוע אותו.

במקרה ספציפי כמו זה, נטל ההוכחה על העבירה עובר למדינה, שנדרשים להוכיח כי הם פעלו באופן סביר. מדובר בניואנס משפטי מהותי אשר עשוי להקל באופן דרמטי על המשפחה בבואה לקבל פיצוי עבור נזקיה.

מבחינה מעשית, אם יש "תיקו" בראיות, המדינה "תפסיד בנקודות", וזאת משום שפקודת הנזיקין קובעת כי כאשר הנזק נבע מ"דבר מסוכן" או ממקור אש (בין אם המוקש נסחף או לא, הוא הינו בבחינת "דבר מסוכן"), נטל ההוכחה עובר אל כתפי המדינה שנדרשת כאמור להוכיח כי לא התרשלה. אין מדובר בהשערה בלבד, פסקי דין רבים כבר קבעו זאת בעת שדנו במקרי פציעה של ילדים המתגוררים בשטחים שנפגעו משיירי תחמושת צה"לית.

מובן כי לא ניתן להקיש ממקרה אחד למשנהו ואין זה מובן מאליו כי המדינה תמצא רשלנית. על מנת שבית המשפט יחייב את המדינה לשלם פיצויים למשפחת יובל, הוא יידרש לקבוע קודם את מידת רשלנותו של המדינה. לצורך כך ייבחן אופן תפקודה של המדינה והאם היא פעלה כנדרש ממדינה סבירה ונורמלית. ישנם מספר מבחנים שבית המשפט יידרש להחיל על המקרה המסוים, לצורך קביעת אחריותה של המדינה. ואלו עיקריהם:

1. הימצאות המוקש מציבה סיכון לעוברי אורח, שהרי די במגע אקראי כדי להביא לפיצוץ ונזק רב.

2. יילקח בחשבון שיוכו של השטח, האם מדובר בשטח צה"לי, או שמא מתקן אימונים או שטח אחר.

3. ייבחנו אמצעי הזהירות שנקטה המדינה כדי להתמודד עם הסיכון, ובתוך כך פעולות אקטיביות על מנת למנוע או לצמצם את הסכנה.

4. בית המשפט יבחן האם המדינה נקטה באמצעי הזהירות הסבירים, גם מבעד לשיקולי עלות תועלת. כך למשל תיבדק האפשרות להתרחשות של נזק אל מול עלות האמצעים שנדרשים על לפנות את המוקשים מהשטח. כמו כן, תיבדק מידת אחריותה של המשפחה שהביאה במעשיה להתרחשותו של הנזק.

5. ייבדק האם התרחשו מקרים כאלו בעבר במקום בו נפצע הילד או בסמוך אליו, מקרים שחייבו את המדינה להציב גדר חדשה לרבות אמצעי שילוט אפקטיביים, הכוונה וכו'.

6. ככל שיוכח כי מדובר באזור בו מתקיימת פעילות ערה של מטיילים, הרי שבית המשפט יידרש לבחון האם המדינה הפיצה חומרי הסברה בקרב המטיילים המעירים את תשומת ליבם לסכנה שטמונה בכניסה לאזורים האמורים. תבחן גם כמות המטיילים באזור הספציפי בעבר.

7. על המדינה מוטלת החובה לסלק מוקשים בכל אימת שמדובר באזור שידוע כי מטיילים פוקדים אותו. בהתאם לכך, תיבחן פועלה של המדינה לסילוק המוקשים - כלומר, באיזה תדירות ואופן היא הסירה אותם.

התייחסות המשפט הבינלאומי והישראלי - פרוטוקול המוקשים, המהווה חלק מ"אמנת הנשק" של האו"ם, מחייב מניעה בפגיעה באזרחים, ואוסר שימוש במוקשים באזור בו מצוי ריכוז של אוכלוסייה אזרחית. לאור היותו של חבל רמת הגולן בעת האחרונה חבל ארץ מרכזי במפת התיירות הארצית, המדינה תתקשה להגן על עצמה.

בכל מקרה, השימוש במוקשים באזורים אלה מותר רק אם ננקטים אמצעי הגנה. לרעת המדינה ישנה העובדה שהשילוט והגדר במקומות רבים ברמה או שנסחפה בעצמה או כרעה תחת השלג.