אינטרנט, פדופיליה והילד שלך: "לנטוע חשדנות"

נערה שנאנסה כביכול בידי 12 נערים, צעיר שצ'וטט עם אלף ילדות ומואשם באונס, פדופיל משוחרר שנעצר לפני שתקף, וגבר שהפיץ צילומי עירום של אישה אך לא הורשע - אלה רק חלק מפשעי המין שעלו לכותרות השבוע, והציפו שוב את השאלה - כיצד תשמרו על ילדיכם ותמנעו מהם להיות הקורבנות הבאים? הטמעה של חשיבה ביקורתית, הסברה ברורה והקלישאה שכולנו אוהבים לצטט - "אסור לדבר עם זרים" - הם עדיין המפתחות, אבל כשהסיכון מתפשט גם למרחב הוירטואלי - לעתים הגבולות מיטשטשים.

"כהורים וכמבוגרים אנחנו מתמודדים עם אתגרים לא רק בגן השעשועים", מסבירה ד"ר נלי שטיין, מטפלת משפחתית

וזוגית, "והפגיעה המינית יכולה להתקיים גם במרחב הוירטואלי: בצ'אט, ברשת החברתית או בטלפון הסלולרי". לדבריה, אמצעי ההגנה היעיל ביותר לסכנה - בכל מימד - נותר ההנחיה לילד שלא לדבר עם מי שאינו מכיר, אלא שזו צריכה להיות מותאמת לעידן הנוכחי.

"המצב כיום טוען במשמעויות חדשות את האזהרות הישנות. אנו צריכים לומר לילדינו להיזהר מזרים תוך יישום הנושא באינטרנט ובשאר כלי התקשורת. את מי שאתה לא מכיר - אתה לא מאשר ב'פייסבוק', אם מישהו מעלה תוכן שאתה מרגיש שאינו מתאים - אתה מבין שזה קו אדום. צריך להסביר לילד שזו אותה 'משבצת הזר' מהאמירה הישנה".

היא ממשיכה להדגים את ההיקש מהעולם המוחשי לזה הוירטואלי, ואומרת כי על ההורים להסביר היטב לילדיהם מה עושים במסגרת הפרטית בלבד. "ילדים בני ארבע וחמש לומדים מה לעשות בשירותים, ואם עושים בסיר בסלון או לא. ההורים צריכים לתת המשכיות למסרים האלה בהתאם לגיל, ולהסביר שמה שעושים בפרטיות - כמו להתפשט - לא עושים באינטרנט". היא מדגישה כי על ההורים להבהיר לילדיהם שבאינטרנט, ה"פרטי" אינו באמת כזה: "ברגע שמעלים לרשת תמונות מאבדים את הגבולות, וכמו שלא היית מתפשט ברחוב, כך אתה לא אמור לעשות זאת מול מצלמה".

הורה, הכשר את הקרקע: קשר טוב מפתח משמעת

אלא ששטיין מבהירה כי הילד צריך להבין שהפרטיות אינה רק חזותית, אלא גם מילולית. "צריך להסביר לילד שעל דברים שהוא לא מדבר עם ההורים ועם זרים, כמו למשל על אוננות, לא צריך לדבר גם באינטרנט או בכל מדיה אחרת. צריך להבהיר לו שזה שהוא יושב בבית לא מספיק בטוח, ושגם אם הוא מאוד סקרן צריך להיזהר ולחתוך מגע לפעמים. צריך להציב גבולות ולשדר סיכונים כמו במציאות". היא אומרת שהילד צריך לדעת שכששואלים אותו מתי הוריו בבית או על הגוף שלו, מדובר במעשה פולשני. "צריך להכניס את המושגים הישנים הביתה, ולפתח חשיבה ביקורתית".

לדבריה, גם ההורים מסכנים לעתים את ילדיהם מבלי משים. "לא מזמן עשיתי סדנאות לכתות ה'-ו', וילד בכיתה ה' סיפר שהוא לא הצליח לישון לילה אחד, משום שעלה לו בסלון סרט פורנו שהוריו ראו קודם. הוא נורא נבהל, ולמזלו הוא הפעיל שיקול דעת וכיבה את הסרט מיד. ההורים צריכים לשים לב גם להתנהלותם, ולהיות מודעים". במקרה שהילד כבר נחשף, מסבירה שטיין, אל להוריו לכעוס עליו, אלא להסביר לו את הדברים בצורה שקולה.

פרופסור עמירם רביב, פסיכולוג וחוקר חינוכי וקליני לילדים, המכהן גם כדיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים אור-יהודה, מחזק את דבריה, ואומר כי כיום ההגנה על הילד תלויה בקשר טוב והדדי בינו לבין הוריו. "בקשר טוב, הורה יכול להציב גבולות ולהגיע לבקרה שהיא לא עריצות, לבקרה מוסכמת - לכבד את הפרטיות, אך לדעת מה קורה. ברגע שהורה מנהל דיאלוג, ועונה על שאלות, יש לו תשתית לעבוד איתה ולגונן על הילד. הוא יכול לחסום, ובעיקר לשוחח, לחנך - ולא להטיף, שזה חסר ערך".

אינטרנט? "קצת פרנויה לא הזיקה לאיש"

רביב מבחין בין ההגנה על ילדים רכים בשנים, כאלה שטרם החלו ללמוד בבית הספר היסודי, לילדים בגילאים מתקדמים יותר, שכבר החלו ללמוד בבתי ספר כאלה. לדבריו, בכל הקשור לילדים הקטנים יותר ההתנהלות היא בשטח. "צריך לדגול

בקו של זהירות מזרים, לא לקחת ממתקים, להיות בקבוצה, ולהיות בחברת מבוגרים שהילד מכיר. משפט המפתח הוא ילדים לא עושים מה שהורים לא מרשים לעשות, ולהורים המשפט הוא אל תרשו לילדים משהו שאתם עצמכם לא בטוחים בו. גם השמרטף צריך להיות מוכר".