כשאבל נופל עלינו, חס וחלילה, אנחנו לא מוצאים מילים, אנחנו נמצאים בעיקר במבוכה. אני מדבר על היהודים הפחות הלכתיים. אז רובנו נותנים ליהודים דתיים להוביל את הטקס.
והיהודים הדתיים עוזרים לנו להרגיש בסדר (במקרה הטוב), כאשר הם מובילים אותנו אל השבעה באמצעות ביצוע מנהגים שלמדנו זה עתה ומhלמול טקסטים עתיקים שאנחנו לא לגמרי מבינים, מין חלטורה טראגית כזו. לצערי השיחה הישירה עם הקב"ה אינה מאוד נפוצה בקרבנו. מצד שני, הקב"ה חדל לדבר אלינו דיבור ישיר ואין כבר נביאים שיביאו את דברו.
הטקסט של הקדיש הוא בארמית, ואנסה לתרגמו בקטנה בעזרת רבנו גוגל:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא – יהיה שלום רב מן השמיים. צריך להקפיד לבטא את השווא בשין כי אם נגיד שַׂלְמָה יש סיכוי שתיפול עלינו שמלה ענקית מן השמיים.
אצל האשכנזים קדיש יהא שלמא כולל רק שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים, ואילו אצל הספרדים יש עשרה בונוסים נוספים: שָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה. (מפנק להיות ספרדי!)
וְרֵוַח וְהַצָּלָה – רווח במובן רווחה לא רווחים.
יְהֵא חַיִּים וְשָׂבָע – חיים ושובע
וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה - שיזבא זה כמו הצלה, רק שהפורענות נפסקת, בהצלה אנחנו ניצלים מהפורענות ובשיזבא הפורענות לא מתחילה או אולי נפסקת מעצמה. מת על המילה שיזבא זה ממש בא לי טוב בפה.
המשפט "מי כמוך באלים, מי כמוך באלמים" שאמרו בבית רבי ישמעאל, הוא משפט שבמבט ראשון נדמה כמתריס. הסיפור הולך כך (עיבוד חופשי שלי ממסכת גיטין נו ע"ב):
טיטוס הרשע נכנס עם יצאנית ועבר עליה עבירה בתוך בית המקדש על גבי ספר תורה. מה יכול להיות חמור מכך? ובכן, השמיים לא נפלו עליו, הוא לא הפך ללפיד חי, האדמה לא בלעה אותו וקול בס משמיים לא קילל אותו וברק לא היכה בו, במקום זה היתה דומייה. ואז אמרו בבית רבי ישמעאל "מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים".
לכאורה, ספיקת כפיים וכאב סרקסטי על האל שבעבר לא היסס לשרוף את נדב ואביהו שביצעו עבירה פחותה מזו וכעת מחריש בשעה שטיטוס הרשע מבזה את היכל קדשו.
הסיפור ממשיך בכך שענשו של טיטוס היה שזבוב נכנס לו לגולגולת וזמזמם לו בתוך הנשמה עד שהתחרפן לגמרי, כשהרשע מת, הוציאו אנשי ה-CSI התלמודי מראשו זבוב בגודל של ציפור דרור. כלומר, השתיקה של האל היתה הכנה לתגובה. ולכן ניתן להבין את "מי כמוך באילמים" בתור "איזו עוצמה יש לך להבליג ולחכות לרגע הנכון".
אני השתמשתי במשפט זה בשירי כדי לתאר מצב מסובך שבו יש לנו כל-כך הרבה דברים להגיד ואנחנו לא מוצאים מילים אל מול שתיקת השמיים.
הנס תקוע בפקק תנועה של ניסים
ואנחנו רק נסים ומנסים
בואו נעצור בצד אחד אחד
נהיה פתאום אחים
אנחנו לא לבד זה נחמד
ביחד ממשיכים
הנס תקוע בפקק תנועה של ניסים
לאביון ולחולה כבר אין כיסים
גם אם כוחנו תש
נביט ברש ונדבות נשים
גם אם האות חלש
לא נאמר נואש ניתן במעשים
אלוהים מי כמוך באילמים
וגם אנחנו כבר שכחנו איך מתפללים
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְרֵוַח וְהַצָּלָה
יְהֵא חַיִּים וְשָׂבָע וְשֵׁיזָבָא וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה
הנס תקוע בפקק תנועה של ניסים
וגם המוות לא חדל להטיל מיסים
קו קו כולם כבר פה בהר נבו
חוזים למרחוק
קו קו כולנו נבוא בוא נבוא
מעז ייצא מתוק
אלוהים מי כמוך באילמים
וגם אנחנו כבר שכחנו איך מתפללים
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְרֵוַח וְהַצָּלָה
יְהֵא חַיִּים וְשָׂבָע וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה
וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וּגְאֻלָּה.
