אחוות נשים? כנראה שלא במקומות העבודה. ממחקר חדש עולה כי שליש מהמעסיקים המבקשים אישור לפטר אשה בהריון הם בעצם נשים.
עוד בערוץ הקריירה:
את המחקר ערכה הדוקטורנטית נירית תושב-אייכנר, מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחיית ד"ר מיכל פרנק ופרופ' מיכאל שלו. במסגרת המחקר ראיינה תושב-אייכנר כ-100 נשים בהריון שפוטרו, שוחחה עם מעסיקים ובחנה קבוצות מיקוד של עובדות ומעסיקים.
לפי החוק ניתן לפטר עובדת הרה רק בהיתר של שר התמ"ת. מתברר כי מתוך 1,500 מעסיקים בממוצע שפונים מדי שנה למשרד התמ"ת, יותר משליש היו מעסיקות. מחצית מהבקשות של המנהלות אושרו. עוד התברר שהגיל הממוצע של הנשים שביקשו לפטר עובדות בהריון היה 42. שליש מהמבקשות הן מנהלות במגזר הציבורי. מחצית מהמנהלות שפנו, הביעו קודם לכן שמחה בפני העובדת על היכנסה להריון.
לדברי תושב-אייכנר, המחקר העלה שאחוות הנשים נעלמה כשנשים הפכו מנהלות: "מנהלות הגיל 40 פלוס הן כבר אמהות לילדים גדולים יחסית, ואינן מזדהות עם הנשים הצעירות. נושא הילדים רחוק מהן, והן מרוכזות בקריירה ובניהול. לא מעט נשים בעמדות ניהול גם מאמצות את גישת הניהול הגברית, ומאמצות חשיבה גברית", אומרת תושב-אייכנר.
חלק מהעובדות שפוטרו סיפרו שהמנהלות העירו להן בכל פעם שנעדרו ממקום העבודה בעקבות ההריון. "הן היו קצרות רוח, ואמרו שהריון זה לא מחלה. העובדת, לעיתים אף המסורה ביותר, המועסקת לאורך שנים, נתפסת על ידן מרגע הודעה על ההריון כנצלנית, חוצפנית, שקרנית ומפלצתית, המנסה לשאוב את כספי הארגון", אומרת תושב-אייכנר.
לדברי תושב-אייכנר, מחקרים בעולם מראים שגם במאה ה-21 הריון עדיין נחשב בקרב מעסיקים כנטל כלכלי. סקר מעבידים בבריטניה העלה כי 70% מהמעסיקים רואים בהעסקת נשים הרות או הורים לילדים צעירים נטל כלכלי, בשל היעדרויות. לדעת תושב-אייכנר, רק ענישה כספית כבדה, במקביל לקביעת מדיניות המעודדת העסקת אמהות, תתרום לשינוי.
הכתבה המלאה פורסמה במוסף "ממון" שב"ידיעות אחרונות"
