לא רק אצלנו חג: טיול בלָאוֹס - נווה מדבר אסייתי

לאוס היא המדינה הפחות ידועה ומתוירת מבין מדינות הודו-סין. עם זאת, מדובר בהחלט באחת המדינות המדהימות והבתוליות ביותר בדרום-מזרח אסיה, שמתחילה להיפתח לתיירות העולמית, וחלק מהמקומות בה כבר רחוקים מלהיות נידחים.

המדינה, שנחשבת אחת העניות בעולם (משכורת חודשית של 30 דולר), פחות מוכרת משכנותיה בורמה, קמבודיה, וייטנאם וכמובן תאילנד, ולכן נדחקה לשוליים מבחינה תדמיתית בכל הקשור לחשיבות תרבותה ומוקדי המשיכה בעבור תיירים - עובדה שאינה מדויקת.

אמנם אין במדינה אטרקציות חשובות כמו מקדשי אנגקור בקמבודיה, והיא נעדרת תשתיות תיירותיות כמו בתאילנד, שכנתה בדרום-מערב, ואולם יש בה מגוון מדהים של קבוצות אתניות ושבטי הרים, יערות גשם ושמורות טבע שבהן מגוון צמחים ובעלי חיים נדירים וייחודיים לסביבתם, וישנה כמובן לואנג פראבנג (Luang Prabang), עיר שבה ענף התיירות פורח ומשגשג ומביא צמיחה ושינויים מהירים.

המדינה הפחות ידועה ומתוירת מבין מדינות הודו-סין

לואנג פראבנג היא ערש העם הלאוטי, ומהווה כיום פנינה תרבותית שגם אונסק"ו החליט לצרפה לרשימת אתרי המורשת שלו בזכות סגנונות הבנייה, הארכיטקטורה והאמנות הלאוטית בני מאות השנים שנשתמרו בה.

כיום לואנג פראבנג עדיין שומרת על תום ונעימות של עיירה מנומנמת, שבה קצת פחות מ-20 אלף תושבים חייכנים ונינוחים, ואם ברצונכם להספיק לבקר בה רגע לפני שגל תיירות ההמונים שוטף את התמימות והרוגע שלה, כדאי שתזדרזו להגיע במהרה.

לואנג פראבנג: המרכז התרבותי-דתי של המדינה

העיר, השנייה בגודלה בלאוס, נמצאת בצפון המדינה ונגישה בדרך הנהר (מקונג), האוויר או היבשה. אני בחרתי להגיע בדרך היבשה מכיוון דרום המדינה. לאחר שעות של נסיעות בדרכי עפר (בלאוס כבישים סלולים הם מחזה נדיר) בין כפרים קטנים לשריפות גדולות (הלאוטים נוהגים לשרוף יערות כדי להכשיר שטחי חקלאות), התחושה הראשונית היא של הגעה לנווה מדבר.

פתאום נגלים לעיניכם שדרות רחבות, וילות קולוניאליות מפוארות, מסעדות הודיות וצרפתיות, שילוט באנגלית ושווקים תוססים. עם זאת, צריך לשמור על פרופורציות ולזכור שבכל זאת מדובר בלאוס, כך שבעיר אין בית שגובהו עולה על שתי קומות, ואפילו לא רמזור אחד.

מגוון קבוצות אתניות בלאוס (צילומים: ליאור בר, אקו טיולי שטח)

בעיר שוררות תחושת נעימות ורוגע כללי, ולא משנה היכן אתה נמצא. ייתכן שזהו השילוב של תושבים חייכנים; סגנון הבתים (שילוב של בתי עץ עתיקים לצד וילות ישנות בסגנון קולוניאלי-צרפתי טבולים בצמחייה טרופית); נהר המקונג (Mekong) המשרה אווירה רגועה וקו הרקיע ששולטים בו מגוון עצי פרי: קוקוס, מנגו, בננות ותמר הינדי - שגורמים לכך.

העיר ממוקמת בין שני נהרות, נאם קאן (Nam Khan) מצפון, הנשפך למקונג האדיר התוחם את העיר ממערב, כשבמקביל אליו נמצאים מרבית המקדשים והמנזרים, מוקדי העניין, הגסטהאוסים והמסעדות. זהו אזור קל להתמצאות, שבו כל מקום נמצא במרחק הליכה של דקות ספורות.

כשהולכים ברחובות ובסמטאות, מבחינים בעשרות המנזרים והמקדשים הבודהיסטיים בני מאות השנים. אפילו כיום, אף על פי שאינה משמשת עוד עיר הבירה של לאוס (הבירה היאויינטיאן), לואנג פראבנג הינה מרכז תרבות-דתי של המדינה, ומתגוררים בה אלפי נזירים המגיעים מכל חלקיה.

חלק מהמנזרים והמקדשים מדהימים ביופיים, ומציגים את הארכיטקטורה, ציורי הקיר והפיסול של לאוס, כמו מקדש ואט סיאנג טונג (Wat Xieng Thong) שנבנה במאה ה-16 ונחשב למרהיב שבין מקדשי העיר. כמובן שכל ביטוי אמנותי, ובעיקר הפיסול וציורי הקיר, עוסקים במוטיבים בודהיסטיים, כגון תחנות חייו החשובות של בודהא וסיפורי מיתולוגיה בודהיסטיים מקומיים.

הבודהיסטים מתקיימים מאיסוף יומי של מזון

נזירים בודהיסטים במקדש

כמו במרבית מדינות דרום-מזרח אסיה, שבהן התושבים משתייכים למסורת הבודהיזם התרוודי (הינהיינה), גם בלאוס זהו מנהג עתיק יומין שבו הנזירים מתקיימים מאיסוף יומי של מזון מידי הקהילה המקומית שתומכת בהם.

בשעות הערב ניתן לחזות בקשרים קצת שונים בין הנזירים לבין הקהילה. בשנים האחרונות החלו לצוץ יותר ויותר בתי אינטרנט-קפה, בכדי לשרת את התרמילאים המגיעים בקצב הולך וגובר. באחרונה ניתן לחזות בנזירים צעירים המגיעים לאותם מקומות, כדי לשלוח דואר אלקטרוני. אחד מהם היה דואנג, נזיר צעיר בן 20 שפגשתי באחד מבתי האינטרנט קפה. שאלתי אותו למי הוא שולח אי-מייל, והוא השיב: "לחברי בחו"ל, לג'ון באוסטרליה ולפול באירלנד", והוסיף, "זה עוזר לי לשפר את האנגלית".

הסיבה לריבוי המקדשים והמנזרים בלונאג פראבנג נעוצה בעובדה שהעיר נוסדה בד בבד עם התגבשות העם והממלכה הלאוטית הראשונה במאה ה-14, ששמה היה לאן קסאנג (Lan Xang), שפירושו ארץ מיליון הפילים.

מערות שבתוכן נטיפים, זקיפים ומאות פסלי בודהא

כל מלכי לאוס שאבו את כוחם וסמכותם מהשליטה בעיר ששימשה מאז מרכז שלטוני-תרבותי-דתי של המדינה. ב-1975, לאחר שהאמריקנים נמלטו מלאוס (לאחר מפלתם במלחמת וייטנאם), החליטו ראשי המפלגה הקומוניסטית שעלו לשלטון להעביר את הבירה מלואנג פראבנג, שהייתה מזוהה עם תקופת הקולוניאליזם הצרפתי והמשטר המלוכני, לעיר ויאנטיאן (Vientiane) .

מלבד המקדשים הרבים בעיר, ישנם כמה אתרים מעניינים, כמו מוזיאון ארמון המלך שבו התגוררו המלכים האחרונים של לאוס. האחרון, סוואנג ואטאנה (Savang Vattana), נאלץ לברוח מפני המשטר הקומוניסטי עם משפחתו ב-1975 (מתחת לארמון עדיין חונות תחת שכבת אבק המכוניות המלכותיות, שעל לוחיות הזיהוי שלהן מוטבע סמלה הישן של המדינה - ראשי שלושה פילים).

מי שרוצה להתחכך במראות הטבע ובג'ונגלים המקיפים את העיר, יכול לשכור סירה ולשוט במעלה המקונג כשעה עד למערות פקאו (Pak Ou) המעניינות. בתוך המערות ניתן ליהנות מנטיפים, זקיפים ומאות פסלי בודהא בגדלים שונים, שהביאו עולי רגל במשך מאות שנים. בדרך למערות ניתן לבקר בכמה כפרים.

כדי להתחכך בטבע מסביב לעיר כדאי לשוט. נהר המקונג (צילום: mct)

אתר טבע המומלץ בעיקר בימים חמים הוא מפלי קואנג סי (Kuang Si), שנמצא דרומית לעיר במרחק של שעת נסיעה אחת. המפלים יוצרים גוף מים רחב ומרשים, שבצדו סדרת בריכות מים מרהיבות בצבע טורקיז, מוקפות צמחייה טרופית.

מי שרוצה לחלוק כבוד לחוקר הטבע הצרפתי הנרי מוהו (שגילה מחדש את מקדשי אנקור ואט בקמבודיה במאה ה-19), מוזמן לעלות לקברו הנמצא בקרבת העיר. מוהו המסכן נפח את נשמתו בלואנג פראבנג כתוצאה ממחלת המלריה, וכיום פוקדים את קברו הגלמוד בעיקר פרפרים שכה אהב.

"מסיק" משפחתי של חרקים

אחרי שכבר "סימנתם V" על כל אתרי החובה, צריך לומר שלואנג פראבנג היא מסוג המקומות שבהם ההנאות הגדולות באות עם הדברים הקטנים, וכביכול הבנאליים. כך למשל, מומלץ לפגוש אנשים בשווקי הבוקר, להתערבב עם הילדים היורדים לרחוץ בנהר המקונג, לשתות קפוצ'ינו בבתי הקפה הממוקמים בווילות צרפתיות, לשוחח עם "נזירי אינטרנט-קפה" הששים לדבר עם תיירים, לתת לעיר את הזמן שמגיע לה ולאט-לאט לחדור אל ההוויה המקומית. הליכה בטלה שכזו מזמנת לעתים מראות וחוויות מפתיעות.

ברגע כזה נתקלתי במקרה, בעת "מסיק" בחצר בית של משפחה מקומית. אב המשפחה אחז מוט עץ ארוך והיכה בעזרתו את ענפי העץ שמעל לבית. האם והילדים אספו לתוך שקיות ניילון את "הפירות שנפלו מהעץ. כשהתקרבתי לבחון מקרוב את הפירות המוזרים, הסתבר שאילו חרקים בעלי שריון כתום מבהיק ומוזר, הנחשבים מעדן בלאוס.

אחד המקומות היותר מרתקים והפעלתנים בעיר הוא נהר המקונג, הנקרא בפי המקומיים נאם קונג, שפירושו מים אדירים. הנהר שאורכו כ -4,200 ק"מ (ה-12 באורכו בעולם) חוצה את כל מדינות הודו-סין ומהווה את עמוד השדרה של לאוס. הנהר עובר לכל אורכה של המדינה ומשמש מקור חיים למרבית תושביה (מים, דגים וחומר גלם לבנייה). בצפון המדינה הוא עדיין משמש נתיב תחבורה מרכזי בעבור סחורות ואנשים, כשלואנג פראבנג מהווה את אחד המזחים החשובים.

מערת הפיל שליד העיר בואנג ויאנג (צילום: עינב ברזני)

הזמן הטוב ביותר להגיע לנהר הוא בשעות אחר הצהריים, אז המושג "דוֹפֶק החיים של העיר" נעשה מוחשי ביותר. הנשים מגיעות לכבס ולרחוץ עצמן בצנעה (בתוך בד דק הנכרך מסביב לגופן), הילדים שוחים ומשתוללים בתוך המים ודייגים מטילים שוב-ושוב רשתות הנפרסות על פני המים בצורת מעגל.

ברקע נשמע רעש טרטור מנועי הסירות המחזירות אנשים מהגדה השנייה. עם אור אחרון הכל נהיה תמונה אימפרסיוניסטית; קרני השמש האחרונות נמרחות לכל הכיוונים וההרים נהפכים צל-הרים שנמוג לתוך האופק המאפיל.

ילדים משפריצים מים ברחובות על כל עובר אורח

ללואנג פראבנג מומלץ להגיע בחודשי החורף אוקטובר-מרס היבשים והפחות חמים. ואולם מי שרוצה לראות את לואנג פראבנג במיטבה צריך להזיע (תרתי משמע) ולהגיע בתקופה החמה ביותר, באמצע חודש אפריל שבו חוגגים את חגיגות הפימאי (Pii Mai) - ראש השנה הלאוטי.

במקור, ראש השנה הוא חג דתי-משפחתי שבו בני משפחה נוהגים להתכנס למפגשים חגיגיים, שבמהלכם צעירי המשפחה מזליפים מים על מבוגרים ונזירים כאות לכבוד וברכה. עם השנים החג קיבל תפנית חילונית, וכיום נהפך אירוע עממי שבו נערים וילדים משפריצים מים ברחובות על כל עובר אורח תמים.

ימים ספורים לפני החג עצמו הנערים עסוקים בחזרות גנרליות "על רטוב" ולא חסים על איש, אם כי רוב הקורבנות הם נערים ונערות צעירים הנוסעים על אופניים או אופנועים (החביבים במיוחד על הילדים בגלל רעש התנפצות המים על מגני האופנוע). המכרים והידידים של "כנופיות המים" זוכים לטיפול אישי מיוחד, הם נחסמים ונאלצים לקבל מקלחת יסודית.

המקדשים בני מאות שנים. מקדש פה תאט לואנג בעיר הבירה (צילום: mct)

בלואנג פראבנג הפסטיבל מתפרס על פני כמה ימים, כשבכל יום מתקיים אירוע מרכזי אחר, החל בתחרות בחירת "מיס לואנג פראבנג", טקסי הזלפת מים על פסלי הבודהא ותהלוכה מרכזית שבה משתתפים אנשים עוטי תחפושות של הרוח העתיקה של לואנג פראבנג. באותה תהלוכה מסיע רכב מיוחד את הנזיר החשוב ביותר בעיר, המלווה עשרות נזירים, ארבעה פילים מקושטים ומיס לואנג פראבנג רכובה על בובת ענק בצורת טווס.

בכל ימי הפסטיבל העיר נהפכת אתר הפנינג המוני של שווקים ודוכנים, שאליהם נוהרים אלפי אנשים חייכנים ועליזים יותר מתמיד, הודות למנהג החג שבו מרבים בשתיית בירה ומשקה אלכוהולי מקומי עשוי אורז מותסס, הנקרא לאו לאו (Lao Lao).

כל מי שעדיין לא השתכנע להגיע לעיר בימי הפסטיבל, מוזמן להגיע בכל עונה אחרת, ואולם יש לזכור שלואנג פראבנג הינה עיר שיפה שעה אחת קודם (להיות בה).

• ליאור בר, מדריך טיולים בחברת "אקו טיולי שטח"
•  ליאור התגורר בעיר לואנג פרבאנג שבלאוס במשך שנתיים, במסגרת מחקר דוקטורט בתחום תיירות ותרבות