סיירת דובדבן: מתכוננים לחגיגות הסאקורה ביפן

אם תיקחו את הרכבת מטוקיו לכל אזור ביפן בסוף מרס או בתחילת אפריל, יתגלה לעיניכם מראה מדהים: שטיחים ורדרדים של "סאקורה" , פרחי הדובדבן המכסים את כל הנוף, מקו הרכבת ועד קו האופק.

הפיקניק המסורתי תחת עצי הדובדבן מוכר בשם האנאמי - הצפייה בפרחים. מי שלא חוו את האירוע באופן אישי שואלים תמיד: מה יש בפרחים האלו שכולם כל כך שמחים לראות אותם? אלה רק פרחים, לא? התשובה היא לא, ממש לא. צריך פעם אחת להרגיש מקרוב את הכיסוי הרך והמושלם כמסך שלג ורדרד על כל יפן כדי להבין באמת על מה צהלה ושמחה כל המדינה.

מהו הדובדבן ליפני? המילה “סאקורה" משמעותה "מושבו של אל שדות האורז‭,"‬ והכוונה היא למקום שבו נמצא האל האחראי על האורז, הלא הוא מרכז החיים ביפן. החגיגות לחזרתו של האל באביב היו משמעותיות מאוד לעולם החקלאי העתיק שהתקיים על גידול אורז. עד היום זהו אחד המוצרים היחידים שיפן מגדלת בעצמה ולא מייבאת.

מה יש בפרחים האלו שכולם שמחים לראותם? הסאקורה (צילום: דנה פאר)

ומה הקשר בין הדובדבן לזוללי האורז? בכל שנה, פריחת הדובדבן היא האירוע המרכזי שכל המתגוררים ביפן מחכים לו. הטיול והפיקניק בין פרחי הדובדבן מסמל את האביב, את התחדשות הטבע והאדם, את השמחה על כך שהחורף הסתיים ואת העצב על מעגל החיים הקצר של כל החי בטבע.

ואם תמיד נדמה לנו שיש משהו עצוב אצל היפנים, השנה זה נכון עוד יותר. פרחי הדובדבן יפגשו השנה יפן מעט עצובה, מודאגת ופחות מחייכת. המשבר הכלכלי הביא לרבים דאגה וחששות שלא ידעו עשרות שנים, והללו מופיעים בכל מקום. אין יותר איך להסתיר את המציאות. כל חיי הפנאי ספגו פגיעות קשות וכל הקניות צומצמו לדברים הכרחיים.

הפיקניק מתחת לדובדבן נשאר הדבר היחיד שאפשר לעשות בכיף והעיקר - בחינם. לכן יהיו לחגיגות הדובדבן המתחילות החודש תפקיד חשוב ומיוחד יותר מבכל שנה אחרת: להעלות חיוך על פני הדואגים, ולעזור לכולם לשכוח ולו במעט את כל הבעיות הקשות שממתינות אחרי הפיקניק.

נארה - היא עיר הדובדבן הסמלית ביותר

בנוסף לחגיגות הדובדבן, השנה חוגגת העיר נארה יום הולדת ‭.1,300‬ נארה הייתה הבירה העתיקה של יפן במאה השמינית, ובה פרח עידן הבודהיזם והפילוסופיה הסינית. אחר כך עברה הבירה לקיוטו, ונארה נשארה עיר מסורתית ומרכז דתי רב חשיבות. לקראת החגיגות בוצעו עבודות שחזור רבות, גם בארמון הישן שנחשב לאחד ממרכזי הארכיאולוגיה החשובים של יפן.

במידה רבה נארה היא עיר הדובדבן הסמלית ביותר. אצולת העיר מטפחת את העצים כבר יותר מאלף שנה ונטעה רבים מהם בכל רחבי העיר. כך התפתח בקרב האצולה מנהג הפיקניק מתחת לדובדבן בפריחתו. עם השנים נפוצו העצים בכל רחבי יפן ומנהג הצפייה בפרחים פשט לכל שכבות האוכלוסייה. כל אזור ביפן פיתח מנהגים מיוחדים משלו: מאכלים מיוחדים שמבוססים על פרחי דובדבן ומוגשים מתחת לעצים, ריקודים ושתיית תה מקומי. היום אפילו רשת "סטארבאקס" מוכרת משקאות ועוגיות עם פרחי דובדבן, ולמרבה ההפתעה הם טעימים מאוד.

האירוע המרכזי שכולם ביפן מחכים לו. פריחת הדובדבן (צילום: איריס ז'ורלט)

רבים אוהבים לראות את הפריחה בשיאה, אבל מומלץ בחום לטייל בין פרחי הדובדבן דווקא אחרי שיא הפריחה, כאשר העלים העדינים והקטנים מתחילים לעוף ברוח במיליוניהם ומכסים את הערים בגשם ורדרד ועדין.

המיזוג בין הפוך הוורוד לתחושת העצבות על כך שהפריחה הקצרה כבר באה אל קיצה, מעלה בלב תחושות רכות של מה שנקרא ביפן וואביסאבי - תחושות העצבות על הקיום הקצר, על כך שהכל חולף כל כך מהר, על כך שכל יום של אושר מלווה תמיד בתחושת העגמומיות על כך שהכל ארעי וחולף כל כך מהר. רעיון הוואבי-סאבי עומד בבסיס הפילוסופיה היפנית האסתטית שצמחה מהבודהיזם והוא מביע את עיקרון חוסר השלמות והארעיות של כל הדברים בעולם, כולל האדם.

יופיים של זיקוקין דינור נובע בעיקר מעצם היותם קצרי יומין, אומר הרמן הסה בספרו "זאב הערבה‭."‬ אילו היו בוערים ונוצצים זמן רב, היינו מתרגלים ליופיים והוא כבר לא היה יפה כל כך. הערה זו תמיד עולה בזיכרוני במהלך כל ביקור וכל פיקניק תחת עלי הדובדבן. כך בדיוק גם הפרחים הוורדרדים. יופיו של הדובדבן והצביטה הקטנה בלב נובעים מכך שפרח יפה כל כך ניחן בחיים קצרים ומת בשיא יופיו.

אבל לא רק על פריחת הדובדבן או נשירתו המרהיבה כדאי להסתכל. מומלץ להביט לכמה רגעים ביפנים עצמם. איך הם מתבוננים שעות בעלה אחד בלבד ומוחים דמעה על יופיו ועל סופו הקרב. זאת ממש תמצית החמלה והאמפתיה האנושית.

הרגלי הפריחה

אלה התאריכים המשוערים לשנה זאת:

תחילת הפריחה בדרום: 24 במרס

טוקיו: 25 במרס ימים מומלצים לצפייה: 1 במרס עד 8 באפריל

אוסקה: 27 במרס ימים מומלצים לצפייה: 2 במרס עד 11 באפריל.

הוקאידו והצפון: 1 במאי.

• חשוב לציין כי מזג האוויר ההפכפך מביא לשינויים דרמטיים ובלתי צפויים בפריחת הדובדבן. מומלץ לבדוק באתרי האינטרנט הרבים שעוקבים אחר שינויים בתאריכי הפריחה

הפיקניק המסורתי תחת עצי הדובדבן, מוכר בשם האנאמי (צילום: מיכל חדד)

נקודות התצפית  

יפן מלאה באתרים מומלצים לצפייה בפרחי הדובדבן, אבל יש כמה מומלצים במיוחד:

אזור קנסאי: פארק טאקאדה הגדול בנאגויה. מומלץ לטייל בעיקר בלילה משום שבפארק מותקנת תאורה מיוחדת. קל להגיע ברכבת מטוקיו. ימים מומלצים לצפייה: 25 במרס עד 9 באפריל. כדאי להמשיך לאוסקה הקרובה ולטירת אוסקה. חובה להמשיך לטירת הימג’י, אחת היפות ביפן.

קיוטו: טובלת כולה בפרחים והזמן הטוב ביותר לצפייה הוא מ‭2-‬ באפריל במשך שבוע. בקיוטו נמצאים המקדשים היפים ביותר לפריחת הדובדבן באביב ולפרחי המייפל האדומים בסתיו.

נארה: חצי שעה מקיוטו באזור נפלא בין הרים. חבל מאוד להחמיץ ביקור במקום. לקראת פריחת הדובדבן יהיו בעיר אירועים מיוחדים שכוללים חגיגות מסורתיות ועתיקות יומין של הפריחה, טקסי תה, ואירועים של הדלקת נרות על מים.

טוקיו: המקומות הטובים ביותר הם בפארקים של טוקיו, בעיקר פארק אואנו הגדול, ובטירת הקיסר. בכולם יש מקומות מיוחדים לפיקניקים עם כל מה שדרוש לכיף מושלם.

הר פוג'י: המקום המופלא מכל לבילוי אינטימי עם הצבע הוורוד.

חטפה פריחה/ אמיר קמינר

"פריחת הדובדבן היא הסמל היפה ביותר לארעיות‭,"‬ אומר גיבור הסרט "פריחת הדובדבן" לבנו החי ביפן. "הפרחים מופיעים בן לילה, נשארים כמה ימים ואז הם נעלמים. אי אפשר להיאחז בהם‭."‬

ואכן הפרחים הפוטוגניים האלה הם סמל לדברים שחווה גיבור הסרט - גבר כפרי גרמני מזדקן שנאלץ להתמודד עם מותה הפתאומי של רעייתו, שבצעירותה ניסתה להיות שחקנית בוטו, וכל חייה חלמה לנסוע לארץ השמש העולה, "רק לראות פעם אחת את הר פוג'י. את פריחת הדובדבן‭."‬ אחרי מותה מחליט בעלה לממש את חלומה ולצאת לראות את הנופים עליהם היא פינטזה, וגם לבקר את בנם האהוב והמועדף שהשתקע בטוקיו.

לסרט "פריחת הדובדבן" שמוצג עכשיו בישראל, אחראית הבמאיתסופרת הגרמנייה דוריס דוריי, שלה מתברר יש אובססיה ליפן ‭")‬בפעם הראשונה שהגעתי אליה לפני יותר מ‭20-‬ שנה הייתי מוקסמת והייתי בטוחה שמצאתי את גן עדן‭.("‬

זהו סרטה השלישי שמתרחש בחלקו ביפן, והוא מושפע מעבודתו של אוזו, הבמאי היפני המנוח והנערץ. דוריי כתבה את "פריחת הדובדבן" בעקבות ביקור שבו חזתה לראשונה בהאנאמי - עונת פריחת הדובדבן. "המילים נעתקו מפי. הר פוג'י נראה כמו צילום שעשו עליו פוטו שופ, הפסגה הייתה יותר לבנה מלבן, השמיים היו יותר כחולים מכחול, למרגלותיו היה מלון קטן. סימנתי לי את המקומות הללו מבלי לדעת איך אחבר אותם לסיפור שלי. דבר אחד היה ברור - שתהיה בו פריחת דובדבן‭."‬

וכך היה. דוריי ניגשה לכתוב את התסריט ובסוף הצליחה לחבר את כל המקומות הללו. התוצאה - סרט יפה ומרגש, שהיה מועמד ל"דב הזהב" בפסטיבל ברלין, זכה בשלושה פרסי התשובה הגרמנית לאוסקר, ועוטר בפסלונים נוספים בגרמניה ומחוצה לה.