הערפילית של אוריון
הכירו את הערפילית של אוריון, העצם השמימי שהאסטרונומים הכי אוהבים: צורתה כשל אירוס והיא בוהקת בגווני ירוק וארגמן. לא פלא שהיום מציינים בשמיים את תחילתו האסטרונומית של האביב
בשבוע שעבר סקרנו את קבוצת אוריון ואת הכוכבים הבולטים בה. הפעם נסקור כמה מגרמי השמים המעניינים שיש בקבוצה ונתחיל עם הערפילית הגדולה של אוריון.
בימים אלה של תום החורף קבוצת אוריון נראית עם השקיעה בדיוק מעל האופק הדרומי והיא שוקעת לקראת חצות. (לזיהוי קבוצת אוריון בשמים אפשר להיעזר במפת כוכבים מסתובבת המראה את מיקומן של קבוצות הכוכבים בהתאם לתאריך ולשעה).
שני הכוכבים הבולטים בקבוצה, ביתאלג'וז מצפון-מזרח וריגל בדרום מערב, תוחמים את חלקה המרכזי של הקבוצה, בה מצויה ה"חגורה" וה"חרב" של הצייד. החגורה מצוינת על ידי שלושה כוכבים בולטים כאשר החרב מאופיינת בשלושה כוכבים חיוורים שהצפוני שבהם יוצר משולש שווה שוקיים וישר זווית עם החגורה. מי שיביט היטב בכוכב המרכזי של החגורה יבחין שמדובר למעשה בכוכב מטושטש קמעה: זוהי הערפילית של אוריון.
הערפילית הגדולה באוריון הקרויה M42 (העצם מספר 42 בקטלוג של מסייה) היא הבהירה שבין הערפיליות המאירות, היחידה הנראית היטב בעין והעצם השמימי היפה והפופולרי ביותר בקרב חובבי האסטרונומיה. הודות לבהירותה הרבה המאפשרת לראות את הערפילית בקלות גם מתוך אזורים עירוניים, היא מוכרת לכל בעל טלסקופ.
גודלה הזוויתי העצום ובהירותה המשמעותית מאפשרים לראות פרטים רבים גם בטלסקופ החובבים הקטן ביותר. בטלסקופים רחבי זווית ובצילומים ארוכים היא נראית כפרח אירוס במלוא תפארתו, בוהקת בצבע ארגמן ושוליה צבועים בגוון ירקרק-כחלחל.
אף שהערפילית נראית היטב בעין ככוכב מעורפל, לא הבחינו בה האסטרונומים הקדמונים, והיא עוררה תשומת לב רק כשנה לאחר שגלילאו כיוון לראשונה את הטלסקופ שלו לשמים. למרבה האירוניה, לא היה זה גלילאו שגילה את הערפילית כי אם ניקולס פֶּיירסֶק בשנת 1611. גלילאו לא הבחין בה כלל.
הראשון שתיאר את הערפילית באופן גרפי היה ההולנדי הוּיגֶנס, מגלה טבעות שבתאי, והוא עשה זאת בשנת 1656. האסטרונום הצרפתי מסייה הכניס אותה לקטלוג שלו ב-4 במרס 1769, ותיאר אותה במלים אלה: "מיקום הערפילית הנאה בחרבו של אוריון, סביב הכוכב θ הכלול בה יחד עם עוד 3 כוכבים, קטנים מכדי להבחין בהם גם במכשירים (טלסקופים) טובים".
מי שיביט היטב בטלסקופ קטן אך איכותי בכוכב המצוי בלב הערפילית שצוין באות היוונית θ, יבחין שמדובר למעשה ב-4 כוכבים. אלה מכונים "הטרפז" על שם צורתם. כולם כוכבים צעירים מאוד וחמים, כאשר הכוכב הראשי בחבורה לוהט בטמפרטורה של יותר מ-32 אלף מעלות והקרינה העל-סגולה שלו מייננת ומעוררת את הגזים המצויים בערפילית.
רוב הקרינה של הכוכב הנפלטת בעיקר בתחום העל-סגול נבלעת בגז והאבק המצוי בערפילית. סך הקרינה הנפלטת מהמפלץ הזה, שמסתו כ-40 מסות שמש וגודלו "רק" פי 10 מקוטר השמש, גדולה פי רבע מיליון מסך הקרינה הנפלטת על ידי השמש.
יחד עם הקרינה פולט הכוכב חלקיקים אנרגטיים: בדומה לרוח השמש הנפלטת מהשמש שלנו אך בעוצמה הגדולה מאות אלפי מונים מזו שפולטת השמש. לו היה הכוכב ממוקם במקום השמש, היה מאייד או מעיף לכל עבר את כל כוכבי הלכת המצויים במערכת השמש.
M42 היא ערפילית עצומה של גז ואבק. היסוד השכיח בה הוא מימן ואנו רואים את הערפילית הודות לאור הנפלט על ידי הגזים המיוננים והמעוררים כתוצאה מהקרינה העזה של הכוכבים הצעירים המצויים בלב הערפילית. בערפיליות אלה בכלל ובערפילית הגדולה באוריון בפרט נוצרים כוכבים חדשים רבים. רוב הכוכבים הצעירים הללו אינם נראים ומוסתרים על ידי האבק והגז המצויים בערפילית.
תצפיות באורכי גל תת-אדומים שהצליחו לחדור את האבק גילו צביר של כוכבים צעירים, שמצוי מאחורי הערפילית. בחלקים מסוימים של הערפילית המוסתרים מהקרינה העזה של הכוכבים המאירים אותה, מצויים עננים מוקולריים כהים ודחוסים. אלו מכילים בעיקר מימן מולקולרי וכן אבק ומולקולות מורכבות ביותר המצליחות לשרוד בטמפרטורה הנמוכה למדי השוררת באזורים קרים אלו (בין 10 ל-80 מעלות קלווין). עננים קרים ודחוסים מסוג זה נראים ככתמים כהים על הרקע הבהיר של הערפיליות המאירות.
מרחקה של M42 מהשמש כ-1,600 שנות אור. הצרפתי מסייה קטלג חלק נוסף של הערפילית, M43, שנראית כעיגול סביב כוכב, הנושקת לקצה הצפוני של M42. למעשה, M43 היא חלק מהערפילית M42.
ערפילית כהה
דוגמה טובה לערפילית כהה היא הערפילית החוצה את הערפילית הקרויה NGC1977 המצויה צפונית לשתי הערפיליות M42 ו- M43. הערפילית הכהה קרויה גם "האיש הרץ". צבעה של הערפילית האופפת את ה"איש הרץ" הוא כחול ומנגנון ההארה שלה שונה מזה של הערפיליות המאירות; בניגוד לאור הנפלט מגזים מיוננים האחראי להארה של ערפיליות הפליטה, צבעה העיקרי של NGC1977 הוא כחול.צבע זה נובע מהחזרה של הקרינה הכחולה והסגולה הנפלטת מהכוכבים הבהירים הסמוכים לערפילית, על ידי האבק המצוי בה. הדוגמה הטובה ביותר לערפיליות הכהות היא ערפילית "ראש הסוס", המצויה ממש מדרום לכוכב אל-ניתק, הכוכב המזרחי בכוכבי החגורה.
ראש הסוס, או בשמה הקטלוגי B33 (גרם השמים מספר 33 בקטלוג הערפיליות הכהות של ברנרד) קרויה כך פשוט הודות לצורתה המזכירה ראש של סוס. אנו רואים אותה הודות לענן גז מיונן המצוי מאחוריה. גז זה מיונן בקרינה העזה של אל-ניתק ומאיר בגוון אדום אופייני למימן.
בתמונה העליונה: הערפילית הגדולה באוריון (צילום: טל פייביש)
למטה משמאל: ראש הסוס (צילום: כפיר סימון)
למטה מימין: ראש הסוס ב"הפרדה הגדולה" (צילום: יגאל פת-אל ועופר גבזו)
התצפית בערפיליות של אוריון
הערפילית הגדולה, M42, נראית היטב בעין ובמשקפת שדה אפשר להבחין במבנה הבסיסי שלה, גם מתוך עיר מוארת. בטלסקופ קטן אפשר להבחין בצורת הפרח הייחודית שלה ובטלסקופ קטן אך איכותי – גם בארבעת כוכבי הטרפז במרכז הערפילית.מצפון לערפילית וגובלת בה, אפשר להבחין היטב ב-M42, הנראית כשלוחה עגלגלה של הערפילית הנמתחת לכיוון צפון מערב. על הגבול הדרומי של הערפילית נמצא הכוכב יוטא באוריון, "נאיר אל-סייף" (המאיר שבחרב), שהוא כוכב כפול יפהפה הנראה היטב גם בטלסקופים קטנים.
כוכב זה מציין את הכוכב הדרומי בחרב. הכוכב הצפוני בחרב הוא למעשה שני כוכבים שאפשר להפרידם גם ללא שימוש טלסקופ. בטלסקופ או במשקפת תראה ערפילית מוארכת סביבם; זו NGC1977 עם ה"איש הרץ" בתוכה.
כעת נעבור לכוכב המזרחי בחגורה, "זיטא" או בשמו הערבי "אל-ניתק". את ערפילית ראש הסוס קשה ביותר לראות ולשם כך נדרש טלסקופ גדול מאוד ולילה חשוך במיוחד. אולם, מצפון מזרח לזיטא מצוי החלק הצפוני של הקומפלקס הנקרא "הלהבה" על שום צורתו.
צבע בערפיליות
ערפיליות הן צבעוניות ביותר אולם לעין קשה מאוד להבחין בצבעים בתנאי חשיכה. הססגוניות הרבה של הערפיליות מתגלה בעיקר בעת צילום. הערפילית באוריון מעט יוצאת דופן בגלל בהירותה הרבה ובטלסקופים בינוניים וגדולים אפשר להבחין בשמץ של גוון טורקיז בשוליה.הגוון האדום השולט בערפיליות מצוי ממילא על סף הרגישות של העין האנושית. שניים מהצילומים שאנו רואים כאן צולמו בידי חובבים ישראליים, טל פייביש וכפיר סימון. הצילומים נעשו ממקומות חשוכים (במקרה זה מהפונדק של כושי רימון בערבה) באמצעות טלסקופים אליהם חוברה מצלמת CCD מקוררת. הצילומים נעשו על ידי הדבקה של תמונות רבות שבוצעו בזמני חשיפה קצרים.
השבוע במערכת השמש
האירוע החשוב ביותר הוא תחילתו האסטרונומית של האביב היום ב-20 במרס. ביום זה השמש חוצה את קו המשווה השמימי מדרום לצפון והימים מתחילים להתארך. מסיבות הקשורות לשבירת האור של השמש באטמוספירה, אורך היום והלילה אינם שווים בדיוק (לולא היתה אטמוספירה לכדור הארץ היום היה שווה בדיוק ללילה).הירח מצוי ברבע הראשון שלו שחל ב-23 במרס, וב-25 במרס הוא יחלוף כ-5 מעלות מדרום לכוכב הלכת מאדים. יומיים לאחר מכן, ב-27 במרס, יחלוף הירח 4 מעלות מדרום לכוכב רגולוס שבקבוצת אריה. כוכב הלכת שבתאי ימצא בתחילת השבוע בניגוד - כלומר, הוא יזרח בעת שקיעת החמה וישקע בעת זריחתה, כך שהוא ייראה כל הלילה וימצא במרחק הקרוב ביותר לכדור הארץ השנה.
מעברים בהירים של תחנת החלל הבינלאומית
השבוע ייראו שני מעברים בהירים של תחנת החלל הבינלאומית. הראשון ייראה ביום ראשון, ה-21 במרס כאשר תחנת החלל תזרח בשעה 18:58 בצפון מערב ותכנס לצלו של כדור הארץ בשעה 19:04 בכיוון דרום מזרח. מעבר זה יהיה מרשים במיוחד כיוון שבמהלכו תעבור תחנת החלל בסמיכות גדולה מאוד לכוכב קסטור בקבוצת תאומים (בשעה 19:03:05). מיד לאחר מכן היא תהיה בין שני התאומים קסטור ופולוקס וכמה שניות מאוחר יותר תחלוף קרוב מאוד מדרום לכוכב הלכת מאדים.
המעבר הבהיר השני יהיה יומיים לאחר מכן, ביום שלישי ה-23 במרס. אז תזרח החללית בשעה 18:11 בכיוון צפון מזרח ותעלם בצל כדור הארץ בשעה 18:21 בכיוון דרום מזרח. החללית תנוע במסלול מעט דרומי לזה שתנוע בו ביום ראשון ובמהלכו תחלוף בין מאדים לירח.
מפת כוכבים מסתובבת להורדה ומידע נוסף על התצפית בירח ובכוכבי הלכת ואירועים אסטרונומיים נוספים אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי.
ד"ר יגאל פת-אל, קוסמוס טלסקופים, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ומנהל פורום אסטרונומיה ב- YNET.
לפנייה לכתב/ת 
