היסטוריוני: כשגילי לנדאו נקרע אל הדגל
רגע לפני המשחק הנוסטלגי בגביע המדינה, חזרנו לימים שבהם הדרבי הגדול הפגיש את הפועל ת"א עם מכבי יפו. אוננה, קביליו וליאון הדיחו את האדומים בשמינית הגמר ב-1980 - אבל את ההצגה גנב מספר 9 של המפסידים. מסע במנהרת הזמן
בין מגרשה הביתי של הפועל תל אביב, להלן בלומפילד, לבין זה שהיה של מכבי יפו, גאון בשבילכם, מפריד רחוב מרכזי אחד - דרך בן צבי. ה"דרבי של דרך בן צבי", שייערך הערב (ג') דווקא בראשון לציון, הינו אחד המפגשים הפיקנטיים והנוסטלגיים שידעה העיר - והעבר בין הקבוצות עמוס בשמות מעניינים שנכנסו לדפי ההיסטוריה.
"היתה חברות הדוקה בין שחקני הקבוצות", נזכר כוכב יפו בדימוס, מוצי ליאון. "רוב שחקני הפועל היו תושבי בת ים, שלא רחוקה מיפו. היינו נפגשים הרבה ויושבים בבתי קפה, היתה אווירה ידידותית וחברית. עד שעלינו על המגרש".
איצ'ה מנחם, דרך החור ברשת
"אני זוכר בעיקר את הדרבי של 1958/59, בו צפיתי כילד", נזכר ליאון. "איצ'ה מנחם כבש דרך חור שהיה ברשת, היתה מהומה גדולה והפועל ניצחה 0:2. אני זוכר שיענקל'ה חודורוב המנוח חטף שם מכות, זה משחק שלא אשכח בחיים".
משה אוננה, כוכב נוסף של היפואים, הזכיר ימים אחרים: "עד אמצע שנות ה-70, היתה עוינות רבה במשחקים בינינו לבין הפועל. הקהל הפך את המשחקים האלה למיוחדים. בהמשך כבר הפכו השחקנים לחברים, אבל בכל מקרה, הפועל היתה היריב שתמיד רצינו לנצח - יותר ממכבי תל אביב".
ומה הסטטיסטיקה אומרת?
הפועל תל אביב ומכבי יפו נפגשו 71 פעמים בליגה ובגביע. האדומים מבלומפילד ניצחו 33 פעמים, יפו מחזיקה ב-22 ניצחונות ו-16 משחקים הסתיימו בתיקו. המספרים בגביע מאוזנים הרבה יותר, כשהשתיים מחזיקות במאזן של 3:3.
בחרנו להתמקד בעונת 1979/80, שגם בה נפגשו שתי קבוצות הלאומית (הליגה הבכירה דאז) בשמינית הגמר. הפועל הגיעה לאחר 0:0 מאכזב בדרבי מול מכבי תל אביב בליגה, אך מהצמרת הגבוהה של הטבלה. יפו, לעומתה, נאבקה בתחתית על חייה.
את הרכבה של הפועל קישטו שמות כמו אריה בז'רנו, נמרוד דרייפוס, יענקל'ה אקהויז, גבי לסרי, ג'ימי טורק, גילי לנדאו ושבתאי לוי, כשמשה סיני עלה מהספסל. בצד השני בלטו הרצל קביליו ז"ל, מוצי ליאון, משה אוננה, שלמה שירזי ודודו אמיגה. את אריה רדלר החליף על הקווים שמוליק פרלמן.
את פרלמן, אגב, ליאון לא זוכר ממש לטובה: "הוא היה הסיבה שסיני לא נשאר ביפו. הצלחנו לשכנע אותו לעבור אלינו כשהיה צעיר (בעונת 1978/79), אבל פרלמן לא נתן לו לשחק והוא חזר אחרי שנה להפועל".
הקבוצות נפגשו מוקדם יותר פעמיים במהלך העונה: האדומים ניצחו 0:1 בבלומפילד (בז'רנו עצר פנדל, אשר שוורצבוים כבש) ושמואל טרבס סידר ליפו 1:1 בגאון (גם הפעם שוורצבוים כבש להפועל).
אוננה לשירזי, בז'רנו במקום
נפתלי איתן הוציא את המשחק לדרך, אך שתי הקבוצות התעלמו מכך בדקות הראשונות ועל המגרש התפתח משחק חלש במיוחד. רק בדקה ה-29 נרשם אירוע ראשון, כששלמה שירזי נגח כדור שקיבל מאוננה, אך החמיץ במעט את המשקוף של בז'רנו.
השער היחיד במשחק נפל בדקה ה-49. לאחר שאיתן שרק לעבירה, הרים אלברט לוי כדור עונשין מימין ותפס את בז'רנו ושות' קפואים במקומם. משולם זילברשטיין ניצל זאת כדי להגיע מאחור ולנגוח בעוצמה לרשת העליונה ופנימה, 0:1 מתוק מתוק ליפו.
"זילברשטיין כבש? אז זו בטח היתה נגיחה", הפגין אוננה שליטה בחומר. "הוא היה בחור חסון ושחקן הגנה מרשים, שהדרך היחידה שלו לכבוש היתה בכדורים חופשיים". גם ליאון זוכר לאוננה חסד נעורים: "הוא היה שחקן נחוש, קשוח והחלטי, שנתן הכל לקבוצה. אין היום שחקנים כאלו".
גילי לנדאו ודגל הקרן
הסיפור המעניין של המשחק הגיע שתי דקות מהבאזר. בתום המתקפה מסוכנת של האדומים, פרץ ג'ימי טורק לרחבה היפואית ואז ספק הוכשל וספק נפל. איתן בחר שלא לשרוק והאדומים לא ממש קיבלו זאת, את זכות התיאור ניתן לכתב ידיעות אחרונות באירוע, יעקב אלג'ם.
"לנדאו רץ לעבר השופט, ולדברי איתן אמר לו: 'מה אתה מפחד לשרוק לבעיטת 11 מטרים לזכותנו?'. השופט הניף לעברו את הכרטיס הצהוב. מיד לאחר אירוע זה הלם בו שנית לנדאו ואז שלף השופט את האדום. במצב זה החלה ההיסטריה הגדולה של שחקני הפועל תל אביב.
"הם עטו על השופט במטרה לשנות את החלטתו להוציא את לנדאו. את ההצגה עצמה גנב גיל לנדאו עצמו, אשר נראה לפתע רץ לעבר דגל הקרן הימני. הוא נטל את דגל הקרן ורץ איתו להכות בו את השופט, אך נעצר על ידי שחקני קבוצתו. במצב זה שרק נפתלי לסיום המשחק". דוביד שוייצר המנוח וחניכיו המשיכו בתלונות הקשות ואיתן חולץ בסיום בניידות משטרה מהכניסה האחורית, כדי שאוהדי הפועל לא יפגעו בו.
"נפתח בשבת רגליים"
גבי לסרי הציג את הזעם של האדומים, כשאמר בסיום: "ניתן בשבת את המשחק לבית"ר ירושלים, נפתח רגליים כדי שיבקיעו שערים רבים". בסופו של דבר, אגב, הפועל ניצחה את אותו המשחק 0:1. ויפו? היא הודחה ברבע הגמר בידי אותה בית"ר, אחרי 5:4 בפנדלים (0:0). זהו השלב הגבוה ביותר שאליו הגיעה יפו, למעט עונת 1956/7, אז הפסידה בגמר להפועל פתח תקווה. את העונה סיימה יפו במקום ה-13 וניצלה מירידה רק בזכות הפרש שערים.
הרכבים
מכבי יפו: הרצל קביליו; ישראל דניאל, מוצי ליאון, משולם זילברשטיין (בני כהן), יעקב כהן-צדק; אלברט לוי, אלי שכטר, דוד מיר; ערן בנדורי; משה אוננה, שלמה שירזי.הפועל ת"א: אריה בז'רנו; נמרוד דרייפוס, קובי זיתוני, יענקל'ה אקהויז, גבי לסרי; דוד פוליאקוב (אשר שוורצנבוים), אייל אקשטיין (משה סיני), שבתאי יחבס; ג'ימי טורק, גיל לנדאו, שבתאי לוי.
