קחי לך תפוחים ותמרים: 2 מתכוני חרוסת

כל ילד בגן יודע לדקלם את הסיבה שבגללה אנו מצווים לאכול חרוסת, על פי ההגדה: זכר לטיט ששימש את אבותינו לליבון לבנים, אי שם במצרים. לא צריך לחפש דמיון בין תערובת האגוזים הזאת לבוץ מהנילוס, ההיגיון פועל כאן בדיוק כמו כנף העוף שהפכה לזרוע נטויה או המרור שהפך לחסה. על מסורת לא שואלים קושיות.

רוצים עוד מתכוני חרוסת?

מרוקנית, מצרית והולנדית: שלושה סוגי חרוסת

הטוב שבכל העדות: החרוסת של פסקל

 טיט או סתם תערובת פירות מתוקה, החרוסת הזכורה לי מבית סבתי היתה דווקא אחת ההברקות של הקערה, שאותה הורשינו לטעום עם מצה עוד בטרם הארוחה. לעומת המראֶה הבלתי מצודד בעליל שלה – טעמה היה מפתיע, רווי ביין. את הדמיון לטיט סיפק בטעמי הילדותי הטעם הקהה משהו של האגוזים, המרכיב העיקרי בה. היא גם לא היתה מתוקה מדי – סבתא שלי, עליה השלום, האמינה כנראה שאבותינו הקדמונים לא ליקקו דבש במצרים.

חרוסת תפוחים ואגוזים

המרכיבים:

200 גרם אגוזי מלך או פקאן טחונים

2 תפוחים, מגוררים

2 כפות יין קידוש מתוק

2 כפות דבש או סוכר

1/2 כפית קינמון

100 גרם צימוקים (לא הכרחי)

אופן ההכנה:

1. מערבבים את כל החומרים לתערובת אחידה. מתקבל ממרח שאינו משחתי – אלא עם חתיכות. אם רוצים מרקם אחיד וחלק, מעבדים את התערובת למחית בבלנדר או במעבד מזון.
   

חרוסת תמרים, מימין, וחרוסת תפוחים, משמאל (צילום: ירון ברנר)

חרוסת תמרים, פירות יבשים ואגוזים

המרכיבים:

350 גרם תמרים מגולענים

1/2 כוס (כ-100 גרם) פירות יבשים (תאנים, משמשים, שזיפים, צימוקים)

100 גרם אגוזי מלך או פקאן

2 כפות סילאן

מעט ג'ינג'ר (זנגביל) מיובש טחון

מעט ציפורן טחון

כ-1/4 כוס יין קידוש מתוק אדום

1. שמים את התמרים, הפירות היבשים, האגוזים והתבלינים בקערת מעבד מזון או בלנדר.
2. מוסיפים חצי מכמות היין ומתחילים לעבד. מוסיפים בהדרגה מהיין עד שמתקבלת מחית חלקה (או במרקם הרצוי).