שתף קטע נבחר
 

מובטל מבוגר? היי-טקיסט מפוטר? דברו "עסקית"

מחפשי עבודה מבוגרים מגלים שהעולם שייך לצעירים ועסוקים בלהתלונן במקום לאמץ את ההבנה שלמעסיק אכפת מתפוקות ולא ממה "פייר". גם להיי-טקיסטים המפוטרים, שפתאום רוצים להקים ועדים, כדאי להיזכר כיצד מדברים עברית "עסקית"

המילון העסקי המקוצר - פרק ב': העולם שייך לצעירים. את זאת מגלים יותר ויותר עובדים בעשור הרביעי-חמישי לחייהם, שהם הראשונים להיות מפוטרים, והאחרונים להיות מגוייסים. לבעיה אמיתית וכואבת זו אין פתרון קסם, אך יש חמישה צעדים לשינוי הדורשים פריצה של דפוסי מחשבה, יציאה מאזורי נוחות וניתוץ של מיתוסים לגבי עולם העבודה. השאלה היא האם אתם רוצים להתלונן - או שאתם מוכנים להשתנות?

 

 

צעד ראשון:

"דעו את האוייב" - הבינו איך המעסיק רואה אתכם: מעסיקים מעטים, אם בכלל, יודו שאלו הן הסיבות שבגללן הם יעדיפו עובד צעיר על מבוגר - אבל זו המציאות. הכרת המציאות חיונית להתמודדות עמה.

 

עובד צעיר עדיף על עובד מבוגר כי:

  • קל יותר לעצב מישהו צעיר, מלשנות מישהו מבוגר
  • לצעירים יש יותר אנרגיות
  • לצעירים קל יותר לקבל מרות של סמכות מקצועית
  • שווה יותר להשקיע בצעירים, ששנות עבודה רבות עדיין לפניהם
  • צעירים הם יותר "רעבים" ולכן חדורי מוטיבציה גבוהה יותר
  • צעירים שולטים בטכנולוגיות הכי חדישות
  • שאר העובדים הם צעירים, כך שעובד מבוגר יצור צרימות בגיבוש הצוות
  •  העובד המבוגר ירצה יותר כסף, עבור אותה תמורה או אף פחות.

 

צעד שני:

בחינה עצמית כנה: עד כמה נכון כל אחד מהסעיפים שנמנו? תאלצו להודות, שלפחות חלק מן הדברים משקף אמת אישית, מקצועית ותעסוקתית. רוצים להכחיש - הכחישו. אבל זה לא יעזור לכם אלא רק ידחה את התיקון. נכון שלראייתכם הגיע הזמן "להוריד הילוך" ולקטוף את הפירות על מאמצי העבר - אבל את המעסיק הבא שלכם לא מעניינים פירות העבר שהנבתם למעסיקים אחרים, ובצדק, אותו מעניין מה תשיגו עבורו כאן ועכשיו. 

 

היה נחמד אחרת, אבל אין "אחרת". תוכלו להתאבל על המכשולים ולהנציח את הכישלון שנובע מחוסר הבנת השפה התעסוקתית - או שעדיף להפיק את המיטב עם מה שיש.

 

אז מה המעסיק צריך אצלכם? סקרנות, יוזמה, לימוד מהיר, אוריינות טכנולוגית, שינוי דפוסי חשיבה ועבודה, ניצוץ בעיניים. היו לכם את התכונות הללו פעם - סגלו אותן שוב, היו נכונים ללמוד ובעלי ראש פתוח - והראו התלהבות.  

 

צעד שלישי:

שינוי דיסקט: השפה הפנימית של העובד המבוגר מחלחלת לכל אינטראקציה תעסוקתית. לכן, קריטי לבצע בה שינוי מהותי. למשל, בראיון עבודה, למול מראיינת שהיא סטודנטית שנה ב' בפסיכולוגיה, בראש שלכם מנקרת התחושה של "מי-זאת-הילדה-הזו-שטרם-למדה-את-מה-שאני-כבר-שכחתי-שתקבע-כעת-את-עתידי".

 

אז אומר לכם מי היא. היא כרטיס הכניסה שלכם למשרה הנחשקת וכדאי מאוד שתבינו את זה. תחושות התסכול ואף ההשפלה הן מובנות, אך לא מקדמות. אם אינכם יכולים להתגבר עליהן לבד – היעזרו באיש מקצוע. כי היו בטוחים, הסטודנטית קולטת אותן חזק וברור והיא פועלת בהתאם. 

 

"זה לא פייר" אתם אומרים לעצמכם. אולי. אבל זה לא משנה אם זה פייר או לא כי אין "פייר" בשפה העסקית - לא למחפשי עבודה. ככל שתמהרו לקלוט זאת, תצליחו בשינוי המצב.

 

צעד רביעי:

לימוד שפת המעסיק: שימו לב לאופן בו אתם מבטאים את יכולותיכם. כשאתם אומרים "אבל יש לי הרבה ניסיון", המעסיק שומע משהו אחר לגמרי. משהו כזה:

  • "אני נטוע בעבר במקום בהווה ובעתיד" 
  • "אני רוצה לנוח על זרי הדפנה במקום להתאמץ ולהתחיל מחדש"
  • "אל תגיד לי מה לעשות - אני אגיד לך!".

 

לכן, תרגמו את שפתכם לשפתו הוא ולכל הפחות תזכו בדיאלוג תעסוקתי ראשוני. הוסיפו גם שפה עסקית, והדיאלוג עשוי אף להימשך. לצורך כך, הקפידו על שפה של תפוקות ("אני יודע להשיג יעדים"), לא של תשומות ("אני מוכן לעבוד קשה").

 

צעד חמישי:

היפכו להיות עצמאים: אם התייאשתם מכך שאינכם מצליחים להגיע אפילו לראיון, שלא לדבר על קבלה לעבודה, הרי שהכתובת כבר על הקיר. חובה לשקול בחיוב הפיכה לעצמאי. מובן שלמי שכל חייהם היו שכירים, זהו מהפך דרסטי. אך הוא אפשרי.

 

היעזרו במרכז טיפוח יזמות (מט"י) באזור מגוריכם וזיכרו שלוש אמיתות:

  • האחת, רבים כבר הצליחו בכך לפניכם, כולל כאלה שאינם טובים מכם, אז אין כל סיבה לכך שאתם לא תצליחו.
  • השניה, מה האלטרנטיבה? עוד שנה של אבטלה?
  • השלישית, "זה לא הגיל, זה התרגיל".

 

מה עניין ועד למשכורות עתק?

ולבסוף, אוכלוסיה נוספת שעשויה להיתרם על-ידי המילון העסקי שלנו, היא אוכלוסיית עובדי ההיי טק שהמיתון האחרון יצר אצלה בלבול תעסוקתי, עד כדי כמיהה פתאומית לעבודה מאורגנת. שעטנז הזוי מזה לא ניתן היה לחזות, אך לפני שנה וחצי.

 

מבלי להביע דעה בעד או נגד מי מהשׂפות המעורבות, ההסתדרותית והעסקית, ניתן להעביר מסר תעסוקתי מאד פשוט: לא ניתן לדבר בשתי שפות כה סותרות, במקביל, לאורך זמן. צריכים לבחור:

 או חוזה אישי מפנק הכולל הרבה כסף, צ'ופרים, יוקרה תעסוקתית וביקוש גבוה בשוק, יחסית לגיל לוותק ולהשכלה, בתמורה לאובדן החיים האישיים ולסכנת פיטורין תמידית בצידו, או ההיפך - חוזה קיבוצי סטנדרטי. בשוק העסקי, הפּוּר צריך ליפול. (לעומת זאת, בחברת החשמל, במקורות, בנמלים וברשות השידור, בהחלט ניתן גם וגם).

 

נציין רק שאימוץ השפה ההסתדרותית, שעשוי להיראות מושך על רגע מצוקה קשה בזמן מיתון, עלול להתגלות ככובל בזמן שגשוג. שהרי מה שהביא את עובדי ההיי טק אל התחום מלכתחילה, היא שפה עסקית אולטימטיבית של עלות-תועלת שפעלה לטובתם.

 

סוף לצ'ופרים

אותה שפה ממש, אם תתורגם לשפה הסתדרותית, תמשוך כעת לכיוון ההפוך. שהרי על-מנת לשמור על אותה עלות-תועלת ממש, יאלצו המעסיקים ההיי טקיים לקזז את הכסף שיצא מכיסם עקב הסכמים קיבוציים, עם אותם צ'ופרים שהיו גורם המשיכה העיקרי לתחום.

 

ועל-כך נאמר: היזהרו במשאלותיכם. הן עוד עלולות להתגשם.

 

מה שמוכיח שוב: עולם העבודה אינו בעדנו ואינו נגדנו. הוא אדיש אלינו. העקרונות המנחים אותו הם:

  • יחסי עלות-תועלת
  •  תשומה-תשואה
  •  רווח-הפסד.

 

זהו. זו כל התורה. מי שלא מבין זאת, דינו להיות מתוסכל וממורמר ובעיקר להישאר מחוץ למשחק.  לעומתו, מי שכן מבין זאת, יכול גם לשחק את המשחק בכל גיל, בכל ענף ובכל מצב משפחתי, וגם לעשות זאת באופן המספק, המאתגר והמעשיר ביותר, מכל הבחינות: רוחנית, רגשית, מקצועית וכלכלית.

 

בהצלחה.

 

הכותבת היא יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית, וכן בעלים ומנכ"ל "BossProblem - הפורטל להצלחה בעבודה " ו"אורית-קלייר ארזי יועצים".


פורסם לראשונה 25/03/2010 10:24

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אפשר להתלונן - או להתכוונן למעסיק
צילום: AFP
צילום: איה בן עמוס
בהיי-טק גם רוצים לשרוף צמיגים? בלי חוזה מפנק
צילום: איה בן עמוס
מומלצים