"בסך הכל רוצה להגיע לעבודה בזמן"

ויקי משעני ( 33) אינה טיפוס שמוותר בקלות, לא לעצמה, לא לנו - החברה הישראלית ולא לחברות התחבורה הציבורית. משעני סובלת משיתוק מוחין מאז לידתה ומתנהלת על כיסא גלגלים ממונע. כל זה לא עצר אותה מלהפוך לאשת מקצוע העוסקת בייעוץ ומכירה במוקד הטלפוני של בנק מזרחי טפחות, לצאת לעבודה מידי יום ולפרנס את משפחתה.  

כשהבינה לראשונה שאוטובוסים אמורים לעצור לנכים, החליטה לתפוס קו 32 של דן מידי יום, כדי להגיע עבודה ולחזור ממנה (נסיעה שאורכת 12 דקות) ובכך להוריד את התלות והעול הכספי מאיל"ן, הארגון שמימן עבורה הסעות למקום העבודה בעלות של 2,200 שקל מידי חודש. "רציתי להיות יותר עצמאית" אומרת משעני, "ולהפסיק להטיל על איל"ן עוד עול כספי אחרי שהם כבר עשו כל כך הרבה בשבילי. לא הייתי אדם עובד ללא הסיוע שלהם וחשבתי שאם יש ביכולתי להגיע לבד לעבודה, עדיף".

בישראל מונה ציבור הנכים ומוגבלי הניידות כרבע מליון איש, לאיל"ן תקציב לטפל רק בכ-15 אלף מתוכם. תקציב הנסיעות של משעני עבר מיידית לנכה אחר שקודם לכן לא נמצא לו מענה. "הכל התחיל מכך שקראתי כתבה על כך שלמרות שישנן תקנות המחייבות את חברות התחבורה הציבורית להנגיש את האוטובוסים לנכים, המצב בשטח עגום. אין כמעט אוטובוסים נגישים ופעמים רבות, גם כשמגיע אוטובוס נגיש, הנהגים לא מוכשרים לטפל בציוד וחוששים מההתמודדות עימו. כל זה נראה לי צהוב מידי והחלטתי שאבדוק את הנושא בעצמי", היא מפרטת.

משעני מצאה שלמרות שלא רצתה להאמין בכך ולמרות התקנות המחייבות בישראל, שאמורות להבטיח כי 60% מצי האוטובוסים יהיה נגיש לנכים, המציאות בפועל  שונה לחלוטין. "אחד מכל ארבעה אוטובוסים בממוצע היה נגיש ולא אחד משניים כפי שאמור להיות, גם כשהיה מגיע אוטובוס נגיש הנהג לא תמיד ידע, או רצה, לתפעל את הציוד ולפעמים גם למרות נכונותו הציוד היה לקוי, חלוד או שפשוט לא היה לו מפתח לפתוח את הרמפה המיוחדת לנכים", היא מבהירה. "המצב שנוצר גרם לכך שלפעמים הייתי מחכה גם שעה וחצי בתחנה עד שאוטובוס שיכול לקחת אותי היה מגיע ומסיע אותי את הנסיעה הקצרה למקום העבודה".

לא מבקשת יחס מיוחד

במזרחי טפחות מכירים את משעני ומעריכים את עבודתה, הממונים עליה גם רגישים למצבה וכשנוצר עיכוב בהגעתה לעבודה עקב איחור האוטובוס, הם מקבלים זאת בסובלנות. אבל משעני אומרת "שהיא אינה מאמינה ביחס מיוחד" וכל מה שהיא מבקשת הוא שהתקנות הקבועות בחוק יתממשו בשטח. "אני שמחה שהם מבינים אותי, אבל באיל"ן לימדו אותנו שצריך לנהל חיים נורמליים לצד הנכות. אני מנסה לחשוב על עצמי ולנהל את חיי כאדם בריא ואחראי. אדם אחראי לא

יכול להגיע למקום העבודה באיחור ולומר: האוטובוס לא עצר לי, אכלו לי שתו לי. גם ליחס

המיוחד יש גבול ואני לא רוצה לנצל את מצבי כדי לקבל הנחות שאינן הכרחיות".

"הבעיה טמונה בשני גורמים" מסביר ד"ר יוסי מלר, העובד הסוציאלי הראשי של איל"ן. "בראשונה, התקציבים שמופנים להנגשה לציבור הנכים נמוכים מידי ואינם מאפשרים לעשות די שינויים בשטח. שנית, גם לאחר שהוקצעו משאבים, אכיפת השינוי בשטח לוקה בחסר ואיטית מידי. עלינו לזכור שכל אחד מאיתנו יזדקק יום אחד למעבר לכיסא גלגלים או קביים, אם לאחר תאונה או בזקנתנו. ציבור הנכים הוא הציבור המיוחד היחיד אליו כל אחת ואחד מאיתנו יכול להצטרף בכל רגע נתון".

מחברת דן נמסר בתגובה כי: "דן רואה בהנגשת האוטובוסים אתגר וחובה מוסרית. אנחנו עורכים באופן רצוף הדרכות וימי עיון לנהגים בשיתוף חברי קהילה  נגישה ואף מקיימים בדיקות פתע לנהגים. עד סוף 2010 כל תחנות האוטובוס יהיו נגישות ועד סוף 2014 בהתאם להנחיות משרד התחבורה, כל האוטובוסים יהו נגישים לנכים". קו הטלפון שאמור לספק מידע אודות קווים נגישים ותפוס כעת באופן תמידי נמצא בשיפוץ ומ"דן" נמסר כי החל מה-1/5 הוא יופעל מחדש במספר 03-6933578. חשוב לציין כי המצב בחברות התחבורה הציבורית האחרות בארץ, טעון שיפור במידה דומה.