תודה על הצ'ק, יהודים סוג ב'
יהודי התפוצות, שבו לכם בפינות הגלובוס הנעימות שלכם. אבל בישראל? אנחנו אדוני הארץ, ואנחנו מחליטים שרק האורתודוכסיה תקבע עבורכם מיהו יהודי. אה, ואיפה הצ'ק?
רוב הצירים באיפא"ק, אחת השדולות הפוליטיות רבות העוצמה בעולם המערבי, הם יהודים קונסרבטיבים. יש גם לא מעט רפורמים. אורתודוכסים הם מיעוט, כפי שהם מהווים מיעוט גם בקרב הקהילה היהודית-אמריקנית הגדולה. רוב התורמים בנדיבות גדולה למפעלותיה של מדינת ישראל הם יהודים קונסרבטיבים ורפורמים.
את אלה ואחרים נוח לנו לדמיין כעושי דברינו, משלמי חשבונותינו ומעריצינו הקולניים, וכיוון שמחויבותם למדינת ישראל באמת היתה מופת של עקביות חד-ערכית, אפשר היה תחילה להתעלם מהם ואחר כך לבעוט בהם קצת. ועוד קצת. השיא הוא כמובן הלכות הגיור החדשות מטעם מדינת ישראל, אבל עוד
הדרת הזרמים
בפוליטיקה המקומית אין ייצוג כלשהו לשני הזרמים המובילים כיום ביהדות הממוסדת-פחות-או-יותר. אבל לא רק ממנה הדרנו אותם: כשהכותל הפך למעוז חרדי, הכריזה המדינה האת בבירור על הזלזול המתמשך שלה בצרכי הפולחן וברגשותיהם הדתיים של מי שאינם מיישרים קו עם הקואליציות הרוחות כאן, מבלי להרים את הראש ולהתבונן באופק, או בעתיד: עתיד היחסים בין יהודי העולם לבין המדינה הזאת בכלל לא נתון בספק, סברו: אפשר להמשיך ולדרוך עליהם.
אפשר לקיים כאן רבנות ראשית שכולה אורתודוכסית. אפשר לעולם לא למנות רב עיר קונסרבטיבי. אפשר להתעלם מן הזרמים הללו ביהדות בתוכנית הלימודים עד כדי כך שבוגר בית ספר חילוני לא יידע עליהם דבר, ובוגר בית ספר דתי או חרדי יוסיף לאי הידיעה גם כמות בלתי מבוטלת של משטמה. עוד אפשר להימנע מפגישות מתוקשרות עם רבנים קונסרבטיבים מובילים ודאי עם רבניות, ואת ההגנה על זכויות הרפורמים להשאיר בידי מרצ – כל עוד הרפורמים האלה מהללים שם ישראל ברמה וגם הצ'ק שלהם מגיע בזמן, כמו שעון.
השבר צפוי, לא רחוק מן האופק, והוא קשור להלכות הגיור החדשות בקשר סיבתי ברור, שהוא גם קשר סימבולי עצום. בהליך חקיקה שרפורמים וקונסרבטיביים ודאי לא היו שותפים לו, אמרה להם מדינת ישראל במלים פשוטות: מי אתם שתחליטו מי יהיה יהודי? שבו לכם בפינות הגלובוס הנעימות שלכם ותעשו מה שאתם רוצים שם, כי איננו יכולים לשלול את זכויות האזרח שלכם שם. אבל בישראל? אנחנו אדוני הארץ, ואנחנו מחליטים שרק האורתודוכסיה הרשמית שלנו תקבע עבורכם – כן, עבורכם – מיהו יהודי. אה, ואיפה הצ'ק?
כך נוצר מצב פרדוקסלי לעילא: מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שבה אין חופש דת ליהודים. היישות הלאומית שמעולם לא היתה מדינת כל אזרחיה, היא גם לא מדינת-כל-היהודים אלא רק נציגה נאמנה של הליצמנים והאלי-ישיים של העולם היהודי, וזהו. וכל היתר אמורים לבלוע גם את העלבון הזה ולהמשיך לעודד ולתמוך ולהשתדל ולסייע ולבוא לבקר לעתים קרובות כאות של הזדהות – מדוע בדיוק?
לפנייה לכתב/ת 
