שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חוקי התורה? לא בבית ספרנו
    התנהלות 'בית יעקב' בעמנואל מעלה הרהורים באשר למידת הקפדת המעורבים בפרשה בתורה ומצוות. מי שיראת שמים בלבבו ואמור ללמד ילדים דרך ארץ – לא יכול לנהוג בגזענות

    מעניין לדעת מה כתוב במהדורת מסכת נדרים של התלמוד הירושלמי בה משתמשים מנהלי "בית יעקב" בעמנואל. שהרי שם אומר ר' עקיבא את דבריו הידועים על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך: זה כלל גדול בתורה" (פרק ט', הלכה ד'). האם במהדורה זו מצוין בשולי העמוד או בכתב יד: חוץ מספרדים?

     

    קשה להאמין. אבל התנהלות "בית יעקב" בעמנואל, אשר הביאה את בית המשפט העליון להוציא אתמול צו נדיר בחריפותו בגין בזיון בית המשפט, מעלה הרהורים נוגים באשר למידת הקפדתם של המעורבים בפרשה בענייני תורה ומצוות. מי שיראת שמים בלבבו, מי שמתיימר לחנך ילדים לתורה, מי שאמור ללמדם דרך ארץ – אינו יכול לנהוג בגזענות.

     

    נזכיר - בג"ץ הורה לבטל את הפרדת התלמידות הספרדיות בבית הספר של "בית יעקב" בעמנואל. השופטים פסקו כי, "מדיניות של 'הפרדה שוויונית' לא תוכל לחפות על האפליה הפסולה במקום שבו היא מתקיימת. בהתנהלות בית יעקב לא היה אלא לשרת תכלית פסולה, שהיא סגירת דלתות המגמה החסידית בפני תלמידות בנות העדה הספרדית אך משום מוצאן".

     

    בתגובה, החליטו ההורים האשכנזים – כפי הנראה בתמיכת בית הספר – שלא לשלוח את בנותיהן ללימודים. ההפרדה אכן התבטלה, אך רק משום שהבנות ממוצא ספרדי נותרו בבית-הספר לבדן. בנקודה זו התערב שוב בג"ץ, עם צו נדיר של בזיון בית המשפט כנגד רשת החינוך מרכז החינוך העצמאי שבית הספר מנוהל על ידה.

     

    מוקצים

    זהו איננו אירוע נקודתי. המקרה הנוכחי רחוק מלהיות יוצא מן הכלל. חלק ניכר מבתי הספר החרדיים "היוקרתיים" מסתייג מתלמידים שאינם אשכנזים מבית חרדי. כלומר: ספרדים – לא; חוזרים בתשובה – לא. משפחה שאינה שייכת לקבוצת המוצא העדתית הראויה – מוקצה. התירוצים לאפליה יינתנו תמיד במתק שפתיים ובגלגול עיניים צדקני: "שוני בערכי המשפחה", "זה דווקא לטובתם" ועוד טענות דומות שכל תכליתן הסוואת גזענות מוצקה ובוטה.

     

    זכותם של החרדים לחיות כפי שהם מוצאים לנכון, אך אין להם שום זכות לפגוע באחרים. הציבור החרדי מנצל באדיקות את זכויותיו של מיעוט להיות שונה ואוחז בדרכו שלו בחברה הישראלית. אך כאשר מדובר בפן השני של אותו מטבע, משתנים הדברים ללא הכר. מציאות בה קבוצת מיעוט סבורה (ולמרבה הצער זו אינה הקבוצה היחידה) שהיא זכאית לכל הזכויות האזרחיות - ללא מילוי חובות ומטלות חברתיות - היא בלתי נסבלת ומחייבת פעולה מיידית לתיקון.

     

    מצער הדבר שהרשות העומדת בפרץ היא הרשות השופטת בעוד יתר זרועות השלטון שהיו אמורות להוביל את הטיפול בעניין חינוכי –
    חברתי –ציבורי זה נאלמות דום וקולן לא נשמע. התעלמות מהבעיה מובילה להחרפתה. הניסיון, גם במגזר החרדי עצמו מלמד, כי לצידן של אפליה וגזענות שאינן מטופלות, מצטרפת חיש קל האלימות. זאת גם כשהיא מופעלת כלפי חוץ כאמצעי להשגת מטרות חברתיות וגם כלפי פנים בסכסוכים פנים-מגזריים.

     

    יש לנקוט בצעדים חינוכיים שיובילו תהליך לשינוי אורח החשיבה והתנהגות. צעד חשוב יהיה הכללתם של לימודי הליבה לתוכנית הלימודים בבתי הספר החרדים. עוד בטרם לימודי הבנת הנקרא, האנגלית והמתמטיקה שבלעדיהם נגזר על התלמיד להישאר תלותי וחסר כשירויות יסוד, יש לעסוק במושגים בסיסיים של שוויון וכבוד הדדי או בקיצור "דרך ארץ קדמה לתורה".

     

    איך זה שציבור המתיימר לחיות על פי חוקי התורה, נזקק ללמוד ערכים אלו מן המדינה החילונית ומערכי המערב. תורת ישראל הייתה הראשונה שחרתה על דגלה ערכים של כבוד האדם, אהבת הגר, פתיחות חברתית, ועוד. החברה החרדית "הצליחה", בהסתגרותה ובקיצוניותה, לשכוח גם ערכים יהודיים בסיסיים אלו. לכן, חובה להחזיר לה אותם.

     

    ד"ר עליזה לביא, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חוקי התורה? לא בבית ספרנו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אבשלום לוי
    עליזה לביא
    צילום: אבשלום לוי
    בית יעקב. ארכיון
    צילום: דודי ועקנין
    מומלצים