דייט מוצלח. כמעט

קומדיות מסוג "דייט לילי" נשענות בראש ובראשונה על הכימיה בין שני הכוכבים שלהן. מבחינה זו, הסרט בכיכובם של סטיב קארל וטינה פיי - עובד. השילוב המוצלח בין השניים מחפה על דלותן היחסית של הסיטואציות הקומיות ועלילה בלתי מתוחכמת בלשון המעטה.

קארל ופיי מגלמים פה זוג ממוצע מניו ג'רזי - עבודה, ילדים ולישון. מפעם לפעם הם מפנקים עצמם באיזו מסעדה, כשתחביבם הוא להתבונן בזוגות הסועדים בשולחנות הסמוכים ולנחש מיהם. הסרט מבהיר לנו שהשניים האלה זקוקים למשהו שייחלץ אותם מהשגרה השוחקת, וה"משהו" הזה מגיע בצורת תקרית שמזכירה את "מזימות בינלאומיות" הקלאסי של אלפרד היצ'קוק.

ערב אחד הם נוחתים במנהטן, בתקווה למצוא שולחן פנוי במסעדה אינית - אך לשווא. נחושים לסעוד בה בכל מחיר, הם מתחזים לזוג אחר שבושש מלהגיע, מתיישבים אל השולחן-לא-להם בארשת ניצחון, ואז, עוד לפני שהספקתם להגיד "ג'ורג' קפלן" (כזכור, זהו שמו של האיש-שלא-היה-שם ב"מזימות בינלאומיות") צץ מולם צמד מחסלים מאיים, ותובע מהם להעביר לידיו דיסק-און-קי שהזוג לו הם מתחזים לכאורה מחזיק ברשותו. טענתם שהם לא מי שאתם חושבים מן הסתם אינה משכנעת, וקארל את פיי מוצאים עצמם נמלטים על חייהם במהלך לילה מטורף במנהטן.

עוד יותר מאשר את מהתלת המתח ההיצ'קוקית הנ"ל, מזכיר "דייט לילי" את "Hanky Panky", הקומדיה המהנה משנת 1982 (שנקראה בארץ "מזימות מצחיקות"), שבה מסתבכים ג'ין וויילדר והקומיקאית המוכשרת גילדה רדנר (שהפכה אחר כך לאשתו) בפרשיית ריגול המריצה אותם ברחבי ארצות הברית.

אף שיש מרחק רב בין שני מאורות קומיים אלה לבין קארל ופיי, ההשוואה במקומה. בעיקר משום שהזיווג הקומי בין שני האחרונים פשוט משכנע. קארל ופיי אכן נראים כמו זוג רגיל שמנסה לשרוד לילה משוגע, מבלי שהם נדרשים לאיפיונים נוירוטיים המזוהים עם דמויות דומות בסרטים אחרים.

מופע שנות ה-80

"דייט לילי" אוחז בתפיסה לפיה הבורגנות האמריקנית זקוקה לאיזו ירידה קלה מהפסים על מנת לאזן את עצמה ולשרוד. מבחינה זו, הוא מזכיר כמה מסרטי שנות ה-80, ו"שגעון של לילה" של מרטין סקורסזה בראשם, שהעבירו את הבורגנות הזאת מסכת של גיהנום עירוני, בדרך אל הגאולה.

"דייט לילי". תחושה של חלטורה ולא קלאסיקה

אם הסרט הנוכחי חסר את הפן הסוריאליסטי של יצירת המופת ההיא - הרי זה רק משום שהבמאי שון לוי ("לילה מטורף במוזיאון" 1+2) סומך אך ורק על צמד

שחקניו שיעשה בשבילו את העבודה. ואם "דייט לילי" נדמה מיושן, זה מפני שסרטי "לילה מטורף" מסוגו מיצו את עצמם לפני שני עשורים.

בעבור הקהל הישראלי חופן הסרט רגע אחד של הנאה צרופה. זה קורה כאשר מארק וולברג, בתפקיד מומחה לענייני ביטחון שלעולם אינו לובש חולצה, מחליף כמה מילים בעברית צחה עם חברתו שאינה אלא גל גדות שלנו. סצנה משעשעת במיוחד היא זו שבה קארל ופיי נוהגים מכונית הדבוקה בפרונט שלה עם מוניתו של נהג שחור היסטרי (עוד דימוי השייך לקומדיות שנות ה-80), וגם אורכו של הסרט, 88 דקות ברוטו, מעיד שכוונותיו הן לא יותר מאשר לספק הנאה קלילה בלבד. חבל רק שעל הצילום המכוער בווידיאו דיגיטלי חתום דין סמלר הוותיק (זוכה האוסקר על "רוקד עם זאבים"). זה כבר לא מזכיר במאום את שנות ה-80 אלא דווקא כמה הפקות חלטוריסטיות תוצרת ישראל.