השבוע עלתה לכותרות בועת הנדל"ן.
על המילה בועה אין הרבה מה לומר, כי היא אונומטופיאה, כלומר מילה שנשמעת כמו ההגדרה שלה ( - מיוונית "יצירת מילים"). המילה קיימת גם בלשונות שמיות אחרות.
לטורים קודמים של בלשנות כלכלית:
המילה נדל"ן היא קצת יותר מעניינת, כי נִכְסֵי דְלָא נָיְדֵי (כן, זה הניקוד) הוא ביטוי ארמי, וארמית היא שפה שמית. לפיכך אני מנצלת את הנדל"ן שנפל בחלקי השבוע כדי לדבר על ארמית בפרט ועל היחס בין שפות שמיות, בפרט. וגם קצת על סטייקים.
עד עכשיו עסק מדור בלשנות כלכלית בעיקר באטימולוגיה (מוצא המילים). היום נשלב גם קצת פונולוגיה (תורת ההגה – עוסקת בצלילים), וממש מעט מורפולוגיה (תורת הצורות, העוסקת במבנה המילה).
משמעות הקידומת הארמית ד- היא "של" (כמו בריבית דריבית), או "ש-", כמו במקרה שלפנינו. למעשה, נכסי דלא ניידי הם נכסים שאינם נעים ונדים. יש גם נכסי דְנָיְדֵי, כלומר נכסים ניידים, שניתן להעבירם ממקום למקום.
יש להבחין בין הקידומת הארמית "ד"-, הכתובה תמיד בצמוד למילה שאחריה בצירופים ארמיים, לבין מילת היחס הלטינית "דה" - הקיימת גם בשפות רומאניות אחרות, כגון צרפתית, איטלקית וספרדית, ושמשמעותה המקורית היא "מ-", ועם הזמן קיבלה גם משמעות "של". מילה זו נכתבת בדרך כלל בנפרד.
המילא לא מנוקדת בארמית לָא, כמו בערבית. העברית שייכת לענף הכנעני של משפחת הלשונות השמיות. בענף הכנעני, תנועת A ארוכה מוטעמת הפכה ל-O. בעברית כבר אין הבדל בהגייה בין תנועת A קצרה (מסומנת בפתח) לתנועת A ארוכה (מסומנת בקמץ).
לתהליך קוראים המעתק הכנעני, והוא קרה גם במילים שלום (ארמית - שלָם, ערבית - סלאם), שלוש (ארמית - תלָת, ערבית - תלאתה) ו-רֹאש (ערבית - ראס). במילה ראש ניתן אפילו לראות שבצורות שבהן ההברה אינה מוטעמת, נשארת תנועת ה-A ואינה הופכת ל-O: רֹאש, אבל רָאשִי, רָאשוּת הממשלה, רָאשים.
המילים נכסי ונָיְדֵי נראות כסמיכות, אך בארמית זוהי צורת הרבים הרגילה. רבים מבטאים נכסי דלא נידי כ-נכסי דלא נַיָּדֵי. נָיְדֵי בארמית הוא פועל בהווה. צורת היחיד שלו היא נָיֵד והוא מקביל לפועל העברי נד, שאנו מכירים מהביטוי "נע ונד". גם בעברית יש פעלים במשקל פָּעֵל, כמו נָיֵד, והם מציינים בדרך כלל מצב: שָׁמֵן (אבל יִשְמַן, שָׁמַנְתָּ), רָעֵב (רָעֲבוּ, יִרְעַב) עָמֵל (עָמַלנוּ, יַעֲמוֹל) וכו'.
ההבדל בין שָׁמֵן, רָעֵב, עָמֵל, לבין שוֹמֵר, רוֹכֵב, עוֹמֵד, הוא שוב המעתק הכנעני. ברוב הפעלים, הטעם היה על ההברה הראשונה, ולכן תנועת ה-A הפכה ל-O. בפעלים שההווה שלהם הוא פָּעֵל, לא חל המעתק הכנעני, כנראה משום שההברה לא הייתה מוטעמת. דוברי העברית החדשה נוטים לומר עוֹמֵל, עוֹמֶלֶת, במקום עָמֵל, עֲמֵלָה. הם "מיישרים" את הנטייה לפי הפעלים הנפוצים יותר, למשל עובד - עובדת.
ואחרי כל המורפולוגיה והפונולוגיה, מגיעה גם האטימולוגיה. המילה נכס קיימת בשפות שמיות רבות באותה משמעות של עברית: רכוש. ההוראה המקורית של השורש השמי נ.כ.ס היה - להרוג.
מה הקשר? אותו קשר סמנטי (כלומר של משמעות) קיים גם באנגלית-לטינית. משמעות המילה pecuniary היא "כספי".Pecu בלטינית הוא צאן, או בקר. צאן ובקר היו נכסי דניידי משמעותיים מאוד בעולם העתיק. הם העניקו חלב וצמר, וגם בשר. איך בשר? נכון. הרגו אותם.
כיום כמעט אין משתמשים במונח נכסי דלא ניידי, אלא בראשי התיבות נדל"ן.
נדל"ן הפכה למילה בפני עצמה, שאפילו נגזרות ממנה מילים חדשות, שמעמדן עדיין על גבול הסלנג: שם התואר נדלני (פרויקט נדלני במקום מיזם נדל"ן), העוסק בנדל"ן הוא נדלניסט, ומכיוון שנדל"ן אינו נתפס כבר כרבים (וגם לא בהכרח כיחיד - זהו שם עצם קיבוצי), נגזרה ממנו צורת הרבים נדלנים, כמו בשירם של טיפקס - הורה נדלנים.
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין
חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, ומרצה בנושאים מגוונים במסגרות שונות, יזמת ומנכ"לית משותפת במיזם המרצים מר צים וחבורתו
.
