"ויש לנו בית, בארץ ישראל"
"רגע לפני החלטה גורלית של ממשלת ישראל בנוגע להעמדתם לגירוש של ילדי העובדים הזרים החלטנו להירתם לעניין ולעשות מעשה". מתנדבים יזמו צילומי ילדי עובדים זרים עטויי זרים ולבושי לבן כדי לחדד את רוח חג השבועות התובעת "ואהבת את הגר", לקראת הפגנה בנושא שתיערך ב25/5
רגע לפני החלטה גורלית של ממשלת ישראל בנוגע להעמדתם לגירוש של ילדי העובדים הזרים החלטנו להירתם לעניין ולעשות מעשה. חשבנו שאם נלביש את הילדים בבגדים לבנים, נעמיד אותם בשדה שיבולים, ונלמד אותם שיר לחג השבועות, זה יצטלם נהדר, יהיה מאוד רלבנטי ובטוח ישכנע את כולם שהילדים האלה הם חלק מאיתנו. ניסינו לפעול רציונלית, אבל נפלנו ב"פח" של עצמנו.
האמת היא שכבר בנסיעה לצילומים כשג'ריל וריקי בני ה-6 קיימו דיון סוער על מיהו המנחה האהוב עליהם בערוץ הילדים, וכשבניטה היפה דקלמה תוך כדי את שבעת המינים, חשתי מבוכה קלה. הבטתי עליהם דרך המראה הקדמית וראיתי את האחיינים שלי. אותם שיחות, אותם משחקים, אותם פנים מחייכות אלי בחזרה.
הילדים האלה הם הכי ישראלים שיש. הם והחברים שלהם לא היו צריכים להתאמץ ולהוכיח שום דבר, ובינינו, הם בעצם אלה שיכולים ללמד אותי על מנהגי החג ולהזכיר לי שירים ששכחתי מזמן.
לצילומים בשדה הצטרפו למיכל כהן, חגי לפלר, צח גולדברגר ואלי גם כמה מהאימהות של הילדים (ואב אחד) שבאו לשמור ולעזור ונהנו מהחופש הלא צפוי. מי שקיבלה את מירב תשומת לב הילדים היתה רותם אילן, צעירה ממרכז הארץ שבשנה וחצי האחרונות עצרה את שיגרת חייה למען המאבק נגד גירוש ילדי העובדים הזרים, והקימה את עמותת "ילדי ישראל".
בזכות המאבק הציבורי שעוררה העמותה, נדחה הגירוש בשנה וכרגע גורל שהותם בארץ תלוי בהחלטת וועדה בין משרדית המורכבת מנציגי משרד הפנים, האוצר, המשפטים, הרווחה והחינוך. אם החלטת הממשלה לא תשתנה, בסוף שנת הלימודים ילדים אלו יעמדו פעם נוספת בפני גירוש.
וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ.
(ויקרא י"ט, לג)
מעבר להיות חג השבועות חג הקציר והביכורים הוא מהווה את הקשר לאוניברסאליות של תורת ישראל. מגילת רות הנקראת בחג זה מספרת על רות המואבייה שקשרה את נפשה עם עם ישראל במסירות ובאהבה למרות שהייתה שייכת לעם אויב. סיפור המגילה מסמל בין היתר את קבלת האחר והשונה ובעצם מאפשר לכל מי
שרוצה בכך להיות חלק מעם ישראל ממש כמו רות שבסופו של דבר אף קמה ממנה מלכות בית דוד.
בסיפור שלנו הילדים נולדו בארץ ישראל. הם גדלים ומתחנכים כאן בשפה העברית והם לא מכירים שום ארץ אחרת. מעמדם הנוכחי "הלא חוקי" מהווה מעמסה נפשית לא פשוטה של חיים בפחד בין כותלי הזמן, ועקירתם ממולדתם עלולה לגרום נזק התפתחותי ופסיכולוגי בלתי הפיך.
כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם... . (ויקרא י"ט, לד.)
אני נפרדת מהילדים אחרי היכרות קצרה יחסית בחיבוקים ונשיקות שהם מרעיפים עלי ועל כל הצוות. כמה אהבה יש בהם וכמה יש בהם לתת. ומה עם מדינת ישראל? לאור העובדה שבעודה מעודדת קמפיין עבודה עברית היא מאשרת הגעתם של 3,700 עובדים זרים נוספים (שיאבדו את הלגיטימיות שלהם ברגע שיכנסו חלילה להריון). נראה שהרציונל הישראלי לא ממש מגובש , אולי הגיע הזמן לפעול על פי הרגש? האם זה לא המעט שהמדינה יכולה לעשות בעבור ילדיה, פשוט לתת להם להישאר?
- ביום ג’ 25/5, בשעה 19:30 תתקיים ברחבת מוזיאון ת"א עצרת נגד גירוש הילדים בהנחיית אורלי וילנאי וגיא מרוז. יופיעו: מירי מסיקה, קרן פלס, שלמה גרוניך, מאיה רוטמן, שגיב כהן, קוואמי ועוד. במעמד שרים וח”כים, פרטים באתר עמותת ילדי ישראל
, הכניסה חופשית.
- בהכנת הכתבה סייעו: ביגוד: ילדותי, גולף קידס, גולד. תכשיטים: אפרת בן עטר. נעליים: פפאיה. פרחים: ורד שמיר. מצלמה: סאן וידאו.
לפנייה לכתב/ת 
