טעות במספר

בשנים האחרונות הסתמנה מגמת התפתחות מבורכת באנימציה הישראלית ששיאה בשני סרטים שנוצרו ב-2008: "ואלס עם באשיר" ו-"9.99$" שכעת עולה, סוף סוף, למסכים.

"9.99$". אז רגע, איפה כל זה קורה בדיוק?

דלות משאבי ההפקה של הקולנוע הישראלי מגבילה את היכולת לעצב עולם המושתת על תפיסה סגנונית שלמה וייחודית. "ואלס עם באשיר" המחיש את הפוטנציאל של האנימציה להציג היבטים שנזנחו כמעט לחלוטין בקולנוע הישראלי: ייצוג של עבר, מבט אל העתיד, חדירה לעומק התודעה, יצירת דימויים רבי עוצמה ובחינה של צורות נרטיביות אלטרנטיביות. כמדיום עשיר בפני עצמו וכצד בדיאלוג מול הקולנוע, הפוטנציאל של האנימציה להעשרת התרבות הישראלית הוא אדיר.

יתכן שהבאת משא ציפיות זה ל-"9.99$" אינה עושה עימו חסד, אך סרטם של הבמאית והתסריטאית תתיה רוזנטל ושל הסופר והתסריטאי-שותף אתגר קרת אינו נטול שאפתנות. היא ניכרת גם בהעזה ליצור פיצ'ר בתהליך התובעני של אנימציית סטופ-מושן, וגם בניסיון לחבר מקבץ סיפורים לכדי "רשת נרטיבית" - מרחב המכיל תמות ודימויים המגיבים זה לזה למרות היותם משתייכים לסיפורים מובחנים.

אין זה הסרט הישראלי הראשון המתבסס על מבנה נרטיבי זה, אך האתגר בסרט הוא לא רק בעצם השילוב אלא גם בניסיון להמחיש את התנועה שמתקיימת במקור הספרותי בין היומיומי והסוריאליסטי. הסרט עומד במשימות אלו בהצלחה חלקית בלבד.

"9.99$" הוא קופרודוקציה ישראלית-אוסטרלית. הסיפורים הנארגים מתרחשים בבית דירות עירוני בפרק זמן של ימים ספורים. הבניין נראה תל אביבי, אך שפת הסרט - המדוברת והמוצגת - היא אנגלית. זרות זו מגולמת גם במרכיבים לא מועטים במרחבים ובדירות המוצגים בסרט.

"9.99$". טשטוש הזהות המקומית רק פוגע

הסרט, לכן, הוא לא רק קופרודוקציה לצרכי הפקה, אלא שהוא עצמו ממוקם בלימבו תרבותי בין הארצות המפיקות. בהשוואה לסרט האנימציה ההונגרי הפרוע "הרובע" (2004), גם הוא סרט דל תקציב המציג דמויות רבות במרחב עירוני מצומצם, מתחדדת תחושת ההחמצה בטשטוש הזהות המקומית.

גברים במלכודת

העלילה מציגה שלל דמויות ואירועים שיהיו מוכרים לקוראיו של קרת. המכנה המשותף לסיפורים שנבחרו הוא בדידותו של הזכר - מינקותו ועד סוף חייו. בתחילת הסרט מתאבד חסר בית (ג'פרי ראש) לנגד עיניו של איש עסקים בשם ג'ון (אנתוני להפליה). אירוע זה מגדיל את המרחק הרגשי בין ג'ון ושני בניו. רון (סמואל ג'ונסון) הצעיר והתמים מבין השנים, מובטל בן 28 שעדיין חי עם אביו, מאמין כי ימצא את משמעות החיים אם יקנה ספרון שכל עלותו היא 9.99$.

הפיתרון לחידת משמעות החיים חסר בקיום המתסכל של הדמויות האחרות: אלברט (בארי אוטו), אלמן בודד התאב לכל דמות אנושית איתה ניתן להחליף מספר מילים, זאק (ג'יימי קאטסאמסס) הוא ילד שמפתח יחסים קרובים עם קופת חיסכון בצורת חזיר, רון (ג'ואל אג'רטון) שארוסתו עוזבת אותו ולני (בן מנדלסון), הנלהב יתר על המידה ממערכת היחסים החדשה שלו עם הדוגמנית טאניטה (לנה וולסמן).

המציאות העגמומית עוברת תפניות לא צפויות - מלאך מריר, גמדים שמשחזרים הווי סטודנטיאלי פרוע, עיצוב מחדש של הגוף האנושי כרהיטים ונחמה בפעילויות פיזיות יוצאות דופן. כל זה מוצג בטון פרוזאי שאמור לשחזר את השפה הרזה של המקור הספרותי.

מתוך הסרט. אלטמן עשה זאת טוב יותר

נקודת ההשוואה המתבקשת ל- "9.99$" היא "תמונות קצרות" (1993) של רוברט אלטמן, שבו מוקמו על רשת נרטיבית כמה מסיפוריו הקצרים של ריימונד קארבר. ההשוואה בין שני הפרויקטים היא לרעת "9.99$". אלטמן עיצב מחדש את הטון של הסיפורים והפך אותו לסיפור גדול על אובדן הקשר האנושי בלוס אנג'לס. כאן לא רק שהמרחב נותר מעורפל, אין שהחיבור בין הסיפורים אינו צובר עוצמה דומה. ישנם חיבורים בין הסיפורים המרכיבים את "9.99$" אבל אלו, בעיקרם, צירופי מקרים הנובעים מהמרחב המשותף אותו חולקות הדמויות ומתקשים להעמיק את מה שיש לסיפור הבודד לנסח.

בעיה נוספת קשורה לעיצוב הדמויות. ההחלטה של רוזנטל להשתמש בבובות המעוצבות בחספוס, ריאליסטיות בחוסר חינניותן ומוגבלות ביכולתן לבטא רגש

באמצעות הבעות הפנים, היא בוודאי לגיטימיות אך לא בטוח שהיא עובדת לטובת הסרט.

גם אם הקיום האנושי המוצג קודר, התגובה של הצופים לדמויות ולסיטואציות לא חייבת להוביל את הצופה לעמדה כזו של ריחוק רגשי. ב"מארי ומקס" (2009), סרט האנימציה הנהדר של אדם אליוט, הומחשה היכולת לטעון את ההיבטים הקודרים במראה ובחיי הדמויות ברגש ובהומור. גם בסיפוריו הקצרים של קרת השימוש במדויק בשפה מאפשר לקורא לחוות את הממד הקומי-סוריאליסטי בסיטואציות. אפשרויות שימוש אלו בשפה לא תמיד מיתרגמות לשפה הוויזואלית של הסרט.