"מאמי, שמעת? לגלעד ולמד נולד תינוק"

אחד היתרונות החשובים ביותר של המין הגברי הוא היכולת המופלאה לאשש את התיאוריה של ז. פרויד לפיה כל הגברים בעולם הם בעלי שני צרכים עיקריים בלבד: מין ואלימות.

והאמת שאפילו שלא כל הגברים מונעים רק על ידי מין ואלימות (עיינו ערך אלה שמשלים את עצמם, לפי פרויד), החברה סביבנו דואגת לפנות אל כל הגברים כאל יצורים המעוניינים באחד מן השניים. ניתן לראות את ההמחשה הזאת בפניית המפרסמים אל קהל המין הגברי. כאשר חברה מסוימת לייצור אופנועים ואורגניות (אורגנית היא כמו אורגן רק קטן, צבוע בלבן ומנגנים עליו את יונתן הקטן) בוחרת להוציא דגם חדש של אופנוע, לא רואים את ביצועי האופנוע, חס וחלילה, אלא את ביצועי הנציגה של אותה חברה, בחוטיני בלבד, עושה שפגט בעמידה בסביבת האופנוע.

מובן שכמו כל יצור חברתי, המין הגברי דואג לממש את העיקרון לפיו זה שמתנהג אליך כאילו היית מוגבל, התנהג אליו במוגבלות (שיטה שעובדת מצוין עם אנשי מכירות דרך הטלפון... שווה לנסות).

הבעיה מתחילה כאשר גבר אינו מסוגל למלא את אחד משני הצרכים האלה. 

"מאמי, שמעת? לגלעד ולמד נולד תינוק", שחה החמודה באמצע הלילה.

"איזה יופי להם", אני משיב.

"נכון", הסכימה החמודה ופצחה בשתיקה רועמת. לא שתיקה בעלת כוונות רעות, אבל כזו מהסוג שגרם לפיטר פארקר להפוך לספיידרמן. זוהי שתיקה שבה אתה יודע שאתה יכול לעשות אחד משני הדברים הבאים: להיכנס לשיחת עומק מלב אל לב, או לפעול!

לצערי, אף פעם לא הייתי טוב כל כך בשיחות עומק מלב אל לב, לכן הסתערתי על המטרה. אם כבר ילד אז ילד, ואם יש משהו שגברים יודעים לעשות זה למלא את חלקם בעיסקת הבאת ילדים לעולם.

אכן, ללא ספק צמרמורת עוברת בגבכם כשאתם קוראים לראשונה בטור זה על הבאת ילדים לעולם, אך צר לי לאכזב אתכם. מסתבר שעבדכם הנאמן סובל מחרדת בחינות קלה. או במילים אחרות, הנה מסתובב לו בנאדם באמצע שדה קרב עם רוגטקה, כשכל השאר רצים שם עם קלצ'ניקוב.

זוהי למעשה ההדחקה במיטבה

משפחת מורד ידועה במסורת ארוכת השנים שלה, לפיה לא מדברים על דברים שאף אחד לא רוצה לדבר עליהם. זוהי למעשה ההדחקה במיטבה, וכך יכולה המשפחה להמשיך לתפקד גם אם אחד מחבריה מפתיע את הוריו ביום שבת בבוקר במיטה (דבר שלימד אותי את הערך הקדוש של פרטיות).

החמודה, לצערי, לא הפנימה עדיין את הערך הבריא של שתיקה במצבים מביכים, והיא מכינה את הפנקס ובו רשימת עדים שנכחו באירוע המביש.

"אז מה אמרת לה?" שאלה רוטברד בסקרנות חולנית.

רוטברד היא ידידה משכבר הימים ושותפה ללימודי פסיכולוגיה. לדעתי כל אדם צריך להחזיק ברשימת החברים שלו לפחות סטודנט אחד לפסיכולוגיה, מהסיבות הבאות:

א. זה הרבה יותר זול מפסיכולוג.

ב. בניגוד לפסיכולוג, אתה תמיד יכול להניח שלסטודנט אין שמץ של מושג מה הוא אומר, וכך לבטל את דעתו.

ג. סטודנטים לפסיכולוגיה יותר פתוחים לקבל את העובדה שהם טועים, למעט רוטברד (שלפי טענתי טעתה בחייה רק פעם אחת, אבל בסוף התברר שפלוטו הוא לא כוכב לכת).

"אמרתי לה את האמת", עניתי ונתתי מבט חודר לכוס הבירה שבידי, "אמרתי לה שאני מרגיש המון לחץ מהסיטואציה".

"איזה לחץ?" המשיכה רוטברד בלחץ מתון ש, "אפשר לחשוב לא עשיתם את זה עד היום".

"ברור שעשינו", הגנתי על האגו השביר גם ככה, "אבל מעולם לא הייתי במצב שבו הקיום של מישהו תלוי ליכולת שלי לז...!"

רוטברד לגמה מעט מהבירה, הרהרה במשפט ואמרה: "זה נשמע קצת כמו עלילה של סרט פורנוגרפי".

"וזה עדיין לא פותר את הבעיה", המשכתי.

"אולי תנסה ריטלין?" הציעה.

"אני לא מתכוון ללכת לרופא ולהגיד לו שאני צריך ריטלין בשביל פעולה שבפועל אני צריך בשבילה רבע שעה פנויה", התרעמתי.

"רבע שעה?" שאלה רוטברד.

"כן" עניתי לה, "אני חסיד של משחק מקדים!".

"אני באמת חושבת שזה עניין שמטפל מוסמך צריך לשמוע", החלה רוטברד לסגת מעמדתה.

"רעיון מצוין" שאגתי, "נלך למטפל שיספר לי איך באים ילדים לעולם".

"נו באמת!" התפרצה רוטברד, "למה כל הגברים חושבים שאם לא עמד להם פעם אחת אז השמיים נפלו".

זעקות האימה של רוטברד באמצע הפאב יותר הפחידו מאשר הביכו אותי.

"אם אתה כזה אינפנטיל בנושא אז תישאר סתום!" אמרה והבינה שכל הפאב מביט ישירות עלינו.

ואז הבריקה במוחי מחשבה גאונית. האם ייתכן שבני אדם, בניגוד לבעלי חיים רבים, נהנים ממין בדיוק מסיבה זו?

אם נחשוב על זה רגע ברצינות ונתייחס לטור שכתב כאן בשבוע שעבר ש.לומפי, ניתן לראות שהבאת ילדים כרוכה בעלויות פיזיות ונפשיות גדולות מאוד, לכן החיזוק החיובי הישיר במצב זה הוא הנאה. היה עלי להיות סתום.

חזרתי הביתה, התיישבתי במהירות ליד החמודה ואמרתי לה: "מותק, יש לך אישור מלא לקבוע את הזמן להבאת ילד, אני סומך עלייך, אבל! אני לא רוצה לדעת מזה, מבחינתי את עדיין על גלולות".

"אני באמת על גלולות. הכל בסדר איתך?" שאלה חצי מנומנמת.

"עכשיו", השבתי, "הכל מצוין".