סופר, בשר ודם

הסופר האמריקני, ג'ונתן ספרן פויר, פרסם לאחרונה את ספרו "לאכול בעלי חיים" (כנרת זמורה ביתן), בו הוא מתאר את המסע אליו יצא בארצות הברית בין חוות בקר ומשחטות, תרנגולות, חזירים וחוות לגידול דגים כדי להחליט האם הוא ימשיך לאכול בשר או יהפוך לצמחוני.

בימים אלה הוא נמצא בארץ עם אשתו הסופרת ניקול קראוס ושני ילדיהם הקטנים. הם הגיעו קצת לפני פסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים, ויישארו למשך מספר חודשים בדירה שכורה בנווה צדק בתל אביב. ואם פויר עדיין התלבט אם להיות צמחוני מוחלט, אחרי שלקחנו אותו לשוק הכרמל בתל אביב, כנראה שלא הותרנו אצלו עוד מקום לספק. אחרי כל המסעות בארצות הברית, עדיין שוק הכרמל הצליח להפתיע אותו, להגעיל אותו, אבל גם לסקרן אותו.

"הייתי כבר בשוק הזה", הוא אומר, "אפילו לקחנו את הילדים כי זו כמו חנות צעצועים ענקית". בכל זאת, פויר לא יכול היה שלא להביע זעזוע מכמה מהמראות שחלפו לנגד עיניו; פסולת בשר, איברים של חיות שלא ידע לזהות שרטטו אליו מהדוכנים, והתנקשות בחיי דג באמצעות גרזן של אחד הרוכלים. 

לפני "לאכול בעלי חיים" שהוא לדבריו מעין "תחקיר עיתונאי וממואר", פרסם פויר את הרומנים "הכל מואר" ו"קרוב להפליא ורועש להחריד" שזכו להצלחה מסחררת גם בארץ. "לא אכתוב יותר ספר כזה", אמר לבסוף, "אני שייך לתחום הפרוזה. זה היה חד פעמי".

לשאלה האם להצלחתו כאן בתור יהודי יש השפעה אחרת עליו, מאשר נניח הצלחה במדינה כמו איטליה, ענה: "ללא ספק. ישראל מאוד חשובה לי, תמיד בחדשות מזכירים אותה בהקשרים לא חיוביים, אף פעם לא מזכירים אותה בקשר להישג כלשהו. בכל מקרה, להצליח במקום כמו איטליה זה כמו להצליח בקרב חברים. להצליח כאן זה כמו להצליח בקרב בני משפחה".