שתף קטע נבחר

תחקירי ההסברה: זה יקרה גם בפעם הבאה

למה נכנסה ירושלים לדממת אלחוט בשעות שאחרי המשט? תחקירי ההסברה מעלים כי לא הייתה ברירה אלא לשתוק, כדי להימנע מטעויות ומפגיעה בחיילים. מאז, נטען, הצליחו בעבודה סיזיפית לשכנע שעל סיפון ה"מרמרה" לא היו שוחרי שלום. אבל דעת הקהל כנראה לא תלויה רק בהסברה - אלא גם במדיניות

מודים בעובדות - לא מודים באשמה. אין ספק שבשעות הראשונות לאחר ההשתלטות על המשט לעזה, נקלעה ישראל לעמדת פיגור קשה מול הצד השני, בכל הקשור להסברת עמדתה אל מול העולם - כך מודים כעת, לראשונה בעצם, הגופים הלאומיים האמונים על ההסברה.

 

אולם באותה נשימה, מבהירים בירושלים כי השעות הארוכות שחלפו ללא מילה מצד ישראל, היו למעשה מחויבות המציאות ובלתי נמנעות (ולכן גם יחזרו כנראה באירועים דומים בעתיד). עוד טוענים אנשי ההסברה, כי בימים שחלפו מאז, תוקן הנזק באופן משמעותי בעזרת הסברה נרחבת ויעילה, שמצליחה אט-אט לשנות את דעת הקהל העולמית, ולהבהיר כי גם הצד השני נושא באחריות גדולה למרחץ הדמים.

 

המשט וההסברה - כל הכותרות ב-ynet:

 

בימים האחרונים מתקיימים תחקירים פנימיים שנערכו בשלושת גופי ההסברה המרכזיים שעסקו בדברור המדיניות הישראלית סביב המשט: דובר צה"ל, מטה ההסברה הלאומי בלשכת ראש הממשלה, ואגף התקשורת וההסברה במשרד החוץ (שריכז את עבודת כל הגופים).


תמונות דו"צ של החיילים המותקפים - שפורסמו אחרי יותר מ-10 שעות

 

בתום התחקירים, מודים בשלושת הגופים כי ישראל אכן נקלעה לעמדת נחיתות בשעות הראשונות, שבהן "הופקר" המרחב התקשורתי למארגני המשט ול"אל-ג'זירה", אבל בה בעת מבהירים, כי לא מדובר היה בקיפאון של פאניקה, אלא בהחלטה שקולה וסדורה, שעיקרה היה לא לפרסם דבר שלא אומת לאשורו. המערכת שלנו, מסבירים בירושלים, עובדת לאט - מטעמי אמינות, דיוק ובטחון שדה. 

  

גרסה ישראלית מלאה - 8 וחצי שעות אחרי האירוע

אלו העובדות, כפי שהן מתבררות בשלושת התחקירים הפנימיים.

 

הפשיטה על ה"מרמרה" החלה ב-4:20 לפנות בוקר. יותר משלוש שעות לאחר מכן, ב-7:30, יצא חומר ישראלי ראשון ובו לא פצועים ולא הרוגים, אלא הקריאה בקשר ל"מרמרמה" ואחיותיה למשט שלא להפר את הסגר. עוד כמעט שעה חלפה עד שדובר צה"ל הוציא הודעת טקסט ראשונית על כך שיש נפגעים בשני הצדדים ושמשתתפי המשט ירו ודקרו בסכינים. עוד שעה כמעט חלפה עד שדובר צה"ל עצמו, אבי בניהו, עלה לשידור בגלי צה"ל ואחר כך בתחנות רדיו אחרות.

 

ב-11:00 לערך, כינס סגן שר החוץ מסיבת עיתונאים בירושלים, בה הציג את עמדת ישראל. במקביל נמסרה הודעה לתקשורת הזרה מטעם צה"ל. קצת לפני 13:00 בצהריים, שמונה וחצי שעות אחרי תחילת האירוע, הושמעה לראשונה גרסה ישראלית מלאה יחסית ומוסמכת, בהצהרה משולשת של שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל גבי אשכנזי ומפקד חיל הים אליעזר (צ'ייני) מרום. רק ב-14:40, עשר שעות ו-20 דקות אחרי פרוץ האירוע, הגיעו צילומי דובר צה"ל הממחישים את אלימות "שוחרי הטוב" שעל הספינה.


צ'ייני, ברק ואשכנזי מסבירים. רק ב-13:00 בצהריים (צילום: דלית שחם)

 

במשך כל אותן שעות, שודרו עדויות מצולמות, מוקלטות וכתובות מעל סיפון ה"מרמרה" באמצעי התקשורת הבינלאומיים, מאנקרה ועד ניו-יורק, מטהרן ועד ירושלים. התחושה הכללית שנצרבה בתודעה העולמית הייתה של פעולה כוחנית, בלתי שקולה ו"פיראטית", של כוח קומנדו ישראלי מיומן - נגד ספינות הנושאות מאות אזרחים שוחרי שלום שבאים להתיר סגר בלתי אנושי על עזה, 100 ק"מ מחופיה של ישראל, בלב הים התיכון.

 

זה היסוד שעליו הושתתה מערכת של גינויים בינלאומיים שישראל לא ידעה כמותה, אפילו במהלך מבצע "עופרת יצוקה". זה היסוד המעורער עליו כונסה עוד באותו ערב מועצת הביטחון וגינתה בהודעה נשיאותית של הנציג הלבנוני, פה אחד ובתמיכת ארה"ב, את פעולת ישראל. זה היסוד המוטה, שבגינו החליטה מועצת זכויות האדם שליד האו"ם, בו ביום, להקים ועדת חקירה בינלאומית נוסח ועדת גולדסטון.

 

"כבר נכווינו בפרשת הטיל והאלונקה"

אבל זו אינה התמונה הסופית. על פי התחקירים הפנימיים בלשכת ראש הממשלה, במשרד החוץ ובצה"ל, מאז אותו יום השתנתה התמונה באופן ניכר: במאבק סיזיפי, שלא לומר הירואי (במונחי מזגני האולפנים), הצליחה ישראל להפוך את הקערה על פיה. שיחות הטלפון האינסופיות, העברת המסרים הישראלים במאסות והנוכחות באולפני הרשתות הצליחה - כך קובעים בירושלים - לשנות אט-אט את דעת הקהל העולמית.

 

אמנם כלי התקשורת בעולם עדיין כותבים גם היום את מה שחושבים גם מנהיגי הקהילה הבינלאומית - שאפשר היה אחרת, בלי מרחץ הדמים, לו הייתה ההתנהלות הישראלית חכמה יותר, ולו ישראל הייתה מסירה את המצור מעל הרצועה. אבל גם בתקשורת העולמית מודים כיום שהאנשים על סיפון ה"מרמרה", ודאי קבוצת תומכי האיסלאם הקיצוני שעלו מזוינים בגרזינים, סכינים, מוטות ואפודי לחימה - לא התעניינו במיוחד בסיוע הומניטרי, וחיפשו רק למות כשאהידים ולסבך את ישראל.


הרוגטקות של נוסעי ה"מרמרה". התמונות שבאו באיחור (צילום: דובר צה"ל)

 

ומה לגבי הפקת לקחים? גורמי ההסברה האחראים מתקשים לקבל אחריות מלאה. "נכון", מודה אחד הגורמים (אף לא אחד מראשי המערכת שעמם שוחחנו הסכים לדבר בגלוי), "לא היה מענה ישראלי בשעות הראשונות. זה נעשה בגלל שאנחנו מדינה, גופים מסודרים, שהאמינות ולא המהירות חשובה להם. ראינו כבר בעבר איזה נזק הסברתי עלול להיגרם לישראל בגלל טעויות בדיווח, למשל, צילום ממזל"ט של אלונקה שנראית כמו לטיל. האמינות היא מעל הכל".

  

"היית רוצה לראות את בנך נלחם בשידור חי?"

שיקול נוסף, לדבריו, היה ביטחון שדה - לא לחשוף מידע שעלול לפגוע בכוחות צה"ל, שעה שעדיין היו באמצע ניהול הלחימה בלב ים. "היית רוצה לראות בשידור חי את הבן שלך נלחם על חייו על סיפון המרמרה?" שואל הגורם, מתעלם בכך שיריבי ישראל עשו כך בעצמם, בלי להתחשב ברגשות הורי החיילים ואזרחי ישראל.

 

אותו גורם, כמו גם עמיתיו, מודה שנוכחות ישראלית הסברתית מוקדם יותר, בין 4:30 ל-8:30 בבוקר, הייתה משנה אולי את התמונה. אבל לדבריהם, נעשה מאמץ כביר לקראת האירוע הזה, וכלל לא בטוח בכלל שאפשר לקצר את טווחי הזמן. מהתחקירים ומדיון פנימי שנערך אתמול במשרד החוץ, עולה כי ישראל לא הייתה שם בהסברה בשעות הקריטיות, ואין לה את הכלים לשנות זאת.

 

הפעם, אמנם, בניגוד לעבר, העמיד חיל האוויר את מסוקיו, המשטרה הצבאית את אופנועיה ואנשי ההסברה הישראלים את מיטב יכולותיהם וכישרונם הלא מבוטלים לטובת המאמץ. ההסברה שהתחילה רע מאוד, אמנם הצליחה לקום מהקרשים - אבל זה לא מספיק.

 

למרות ההצלחה היחסית בחשיפת "טוהר כוונותיהם" של כמה עשרות פעילים על סיפון ה"מרמרה", נראה כי אנשי ההסברה לא הצליחו "לפתור" את נקודת המוצא הבסיסית:

מול המציאות התקשורתית בעולם שבו דעת המנהיגים מתקבעת על פי מה שרואים, קוראים ושומעים בתקשורת, ההסברה הישראלית איטית ומסורבלת, ובלא שינוי, מה שקרה לנו ב"מרמרה" - יקרה גם בפעם הבאה.

 

מעבר לכך, גם אם ישראל הייתה מצליחה לייצר הסברה יעילה כמה שעות קודם, ייתכן שהיו קוצרים הישג טקטי, אך כנראה שאת דעת הקהל הבסיסית זה לא היה משנה. גם אחרי השינוי התודעתי של הימים האחרונים, העולם עדיין תובע ועדת חקירה והסרה של הסגר, וסבור שישראל לא נהגה בחוכמה וברגישות, בלשון המעטה. אלו כנראה תפיסות שמושפעות פחות מהסברה, אלא יותר מהמצב המובנה והבסיסי: מדיניות ישראל לגבי הסגר, והתפיסה המדינית-בטחונית שלה, לפיה אחרי נסיונות הדיפלומטיה, אין מנוס משימוש בכוח.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חייל השייטת בבטן ה"מרמרה".
צילום: AFP
נתניהו כפיראט, בכרזה בטורקיה. התודעה נחרטה
צילום: AFP
מומלצים