סין והיואן מול שאר העולם

לכאורה המצב הנוגע לשער היואן, המטבע של סין, פשוט מאוד: מזה זמן רב שהוא צמוד אל הדולר בשער קבוע. זה נוח לסין כי בזמן שהכלכלה שלה מתפתחת ורמת החיים בה עולה, השער נותר נמוך, המוצרים שלה נותרים זולים בשוק העולמי ומחירי מוצרי היבוא יקרים עבור צרכן הסיני.

• כלכלת סין עוברת שלב: איך ישראל תרוויח מכך? 
  

ברור שסין רוצה להותיר את המצב כפי שהוא, מכיוון שכך היא יכולה לייבא פחות ולייצא יותר, מצד שני ברור גם למה ארה"ב רוצה לנייד את היואן: זה יעלה את השער שלו, היבוא לארה"ב מסין יתייקר והיצוא של ארה"ב לסין יוזל.

פשוט, נכון? אולי. מה שלא ברור הוא, מדוע סין מסרבת בכזו עיקשות שלא לקבל את הדרישות מארה"ב ומשאר מדינות ארגון הסחר העולמי, לנייד את שער היואן.

במקרים כאלה נוהגות מדינות לקבל בסופו של דבר את דעת חברותיהן לארגון הסחר ולהתאים את השער למצב הכלכלה המתחזקת. זה אמנם מקובל אצל חברות אחרות בארגון הסחר, אך לא אצל סין.

תרבות המשא ומתן והיחס אל המערב

בהתנהלותה הכלכלית של סין, לעתים קרובות היא פועלת בדרך משלה, ומסוגלת אף לשבור את הכלים בעת הצורך. כך זה היה כאשר סין משכה על פני שנים ארוכות את המשא ומתן לכניסה לארגון הסחר העולמי במקום לקבל את תנאי הכניסה המקובלים אליו כמו כל מדינה אחרת, וכך זה גם במקרים אחרים. למה?

כשרוצים להבין את סין חשוב להכיר את הרקע ואת התרבות שלה, בנוסף לנתונים הכלכליים. בתרבות הסינית קיימים שני גורמים שמשנים את התמונה: תרבות המשא ומתן והיחס אל המערב.

מבחינתה, סין מנהלת בימים אלה משא ומתן עם ארה"ב. בתרבות הסינית, כל הידברות כלכלית היא משא ומתן. מי שמכיר את תרבות המשא ומתן הסינית, רואה אותה נוכחת בכל מה שסין עושה בימים אלה בנוגע ליואן: מקשיחה עמדות פתיחה, מסרבת להיכנע ללחצים, מתבטאת במרומז כך שלא ניתן יהיה לתפוס אותה בהתחייבות, נצמדת אל הבטחות שנתנו חברות אחרותם במעגל הזה, מצפה שהעולם יתאים את עצמו אליה, ולא עושה ג'סטות של רצון טוב, אלא אם כן תהיה בטוחה שהיא מפיקה מכך ערך מוסף.

אך זה לא הכול: סין לא רק נמנעת מקבלת הדרישות לניוד בגלל דרכי המשא ומתן, אלא מכיוון שיש גם קושי עמוק בקבלת דרישות מן המערב ודרישות ממדינות זרות בכלל. סין היא מדינה של הסטוריה, ובדומה לנו, לעם היהודי, הסינים מכירים את ההסטוריה היטב ומשליכים לעתים קרובות מן העבר אל ההווה. כיום סין היא מעצמה ענקית בעלת עוצמה, אך מאחוריה אלפי שנים של איומים מן החוץ, מה שמשפיע על ההתנהלות שלה.

רתיעה היסטורית

סין התפתחה לאורך ההסטוריה כאסם של תבואה בין היאנג צה לנהר הצהוב, אסם תבואה שבו חיים הסינים בשגשוג בזכות שדות האורז שלהם, אך מסביבם חיים עמים עניים השואפים לשדוד את פרי עמלם. פעם היו אלה ההונים שפלשו, ולאחריהם הקימה סין את החומה הגדולה. בפעם אחרת פלשו המונגולים, אחריהם המנצ'ורים והיפנים.

גם המערב פלש בבוא הזמן. הפלישה הזאת מוכרת כ"מלחמות האופיום", והסינים זוכרים היטב איך במאה ה-19 נכנסו אל נהרותיה אוניות תותחים אנגליות, גרמניות ואמריקניות, שאילצו אותה לחתום על הסכמי מסחר משפילים. הם גם זוכרים את הימים בהם צעדו חיילם מערביים אל תוך בייג'ין ובזזו את העיר האסורה.

סין רגילה לפחד מעמים אחרים, וכשמגיעה דרישה כלכלית מהמערב, התגובה הראשונה היא "מה הם רוצים לקחת מאיתנו עכשיו?"

חשוב להכיר את סין על מנת להבין את סין. בימים אלה היא נדרשת, כמו מדינות אחרות לפניה, להתאים את שער היואן לדרישות הסחר העולמיות. אך סין מגיבה לכך בדרכה, מתוך כללי תרבות המשא ומתן הסינית, כאשר ברקע משחקת תפקיד הרתיעה ההסטורית מדרישות המגיעות מן החוץ.

טל רשף הוא יועץ ומרצה לעסקים ותרבות עסקים בסין, וחבר במיזם המרצים מר צים וחבורתו