הוא שלח לי שירים, קראתי לו "ערס מחונן"
רק לאחר חודשים למדתי שבאותו טריק השתמש כבר פעמים רבות בחייו הרומנטיים. אז כמובן עוד לא ידעתי את זה
- הפרק הראשון: יודעת לסמן את הרגע בו הנישואים שלי נגמרו
כל בוקר הייתי קמה לעוד יום מבולבל בו אני צריכה לנווט בין עבודה תובענית, בעל שחונק אותי כי הוא מרגיש שהוא הולך ומאבד את אשתו, ילדות שצריכות את אמא שלהם ואשה אחת מבולבלת שלא יודעת מה היא רוצה אבל בפירוש יודעת שלא טוב לה. שהיא חייבת לפרוץ. שאולי אפשר להמשיך כך בזוגיות הזו עוד 20 שנה, אבל מי רוצה לעשות את זה? הרגשתי שאני רוצה להרגיש, להתרגש, שחסרים לי הפרפרים בבטן, להתלבש לכבוד מישהו, להתרגש בגלל מישהו, להתנסות.
מוות פתאומי של אשה צעירה שהכרתי רק באופן שטחי טלטל את עולמי הרעוע ממילא. למרות שלא היינו קרובות, כששמעתי שהיא נהרגה הרגשתי כאילו חבטו בי בבטן. התקפלתי. אז לא הבנתי לעומק את ההשפעה של האירוע על חיי. רק חודשים לאחר מכן קראתי שמוות של אדם אחר גורם לך לחשוב על דברים שלא מתעסקים בהם בדרך כלל ביום-יום – על המוות שלך שיגיע מתישהו. מאותו רגע קשה להמשיך ולהתנהל במסלול הקבוע. פעמים רבות תודעת המוות החדשה קוראת לשינוי קיצוני בחיים.
עזבתי את הבית.
העזיבה את הבית התרחשה במהירות מדהימה. הרגשתי כאילו נולדתי מחדש. גל של אנרגיות מוטרפות. בתוך חודש מצאתי דירה, ריהטתי, היינו בבית דין לענייני משפחה וסיכמנו על חצי שנה של פרידה. אחר כך נחליט אם נשארים או מתגרשים. עודד ההמום עמד בכל זה בגבורה שאין לתאר. הורדתי עליו מכת גרזן והוא, שבור ככל שהיה, המשיך להתנהג באצילות מופתית, נתן לי כמה רהיטים שרציתי, חיבק אותי כשבכיתי, המשיך לטפל בילדות כאילו דבר לא קורה. הייתי בכזו אופוריה מהמהפך בחיי שאפילו לא הצלחתי להבין עד הסוף שצריך להיות בנאדם נדיר כדי להתנהג כך. הייתי כל כולי בתוך החיים החדשים.
המיילים מעומרי התחילו בענייני עבודה והפכו אישיים יותר ויותר. פיסות חיים נחשפו. השיטה שלו היתה פשוטה: אם אתה לא בטוח שהאדם מולך יצליח להבין מי אתה ולהגדיר אותך, עדיף שתעשה את זה בעצמך. כמי שהגיע מעיירת פיתוח וגר בדרום, הוא בנה את הזהות שלו על בוז לאשכנזים, לתל-אביב, לעושר. אהב לספר שבניגוד לאותו עולם צבוע וריקני (אליו אני לכאורה השתייכתי) חבריו הטובים עובדים בצבעות, מוסכים, קומבינות, שווארמיות, ניקיון ועוד, "אנשים פשוטים". מהגדרות של הקולקטיב עבר אל עצמו: "לא כל הגברים חארות (קחי אותי לדוגמה: רגיש, משפחתי, מסורתי, קשוב, סובלני, רך, תומך, מחבק, חכם, גזעי, והרשימה עוד ארוכה שאמשיך?").
"באהבה לבלונדיניות באשר הן שם!"
שלחנו זה לזה שירים של משוררים שאנחנו אוהבים. בעקבות שיחה שלנו על רוני סומק הוא שלח לי שיר שלו:
חיטה
שדה חיטה מתנופף על ראש אשתי ועל
ראש בתי.
כמה בנאלי לתאר כך את הבלונד,
ובכל זאת, שם צומח הלחם
של חיי.
והוסיף: "באהבה לבלונדיניות באשר הן שם!"
ועוד אומרים שאפשר לסמוך על גברים ועל הטעויות הפרוידיאניות שלהם...
אני מתביישת לומר שהוא פתח בפני את הדלת לעולם האמיתי. עולם של עוני, מצוקה, קיפוח, שוליים. עולם שהכרתי רק מספרים ומאמרים. יכולת החשיפה עצמית שלו הדהימה אותי, למשל התיאורים של החיים בפנימיה בתיכון, הבושה שחש משום שהורי הילדים האחרים היו בעמדות מפתח ואילו אמו ניקתה בתים "של אשכנזים" ולכן אסר עליה לבוא לבקר אותו.
הלב שלי נמס.
הוא זה שהסביר לי איך נראית הפריפריה, איך קיפוח והדרה עדיין חיים וקיימים בישראל, איך זה לגדול בעיירת פיתוח, להישלח לפנימיות בגיל צעיר, לשרוד חיים עם אשכנזים אליטיסטים שמתייגים את האדם שמולם בגלל השם, המוצא העדתי שלו וכמות הכסף שיש (או בעצם אין) להורים שלו בבנק. הוא אהב ללעוג לעולם הבורגני ממנו הגעתי: "ילדת שמנת מנוכרת וקודרת שלהנאתה צורחת ומתנשאת על חלשים ממנה שלא ידעה קושי ומצוקה מימיה, ונניח גם שהיא אשכנזיה (שוב, היפותטית כן?) שקוראים לה _ _ _ _ . לעומתה - ילד מתוק ורגיש שנולד בעיירת פיתוח הררית, שכל חייו היו רצופי מכשולים וקושי שקוראים לו_ _ _ _."
ההתלהבות שלי רק הלכה וגדלה
רק לאחר חודשים למדתי שבאותו טריק השתמש כבר פעמים רבות בחייו הרומנטיים. אז כמובן עוד לא ידעתי את זה. כמו כל הקלישאות, הניגוד בין הגבריות הפראית של החוץ לבין הרגישות של הפנים (או ליתר דיוק מה שאז נתפש אצלי כרגישות) שבו את ליבי. הניגוד הזה בין מי שעושה השלמת הכנסה ממכירות בבסטה בשוק ואז מדבר איתי על פוקו גמר אותי. מלכתחילה ידעתי שמדובר בבחור אינטליגנטי. מההתכתבות ההתלהבות שלי רק הלכה וגדלה.
"ערס מחונן", קראתי לו.
חברה הראתה לי קריקטורה, שתי שבלוליות מביטות במתקן סלוטייפ. "לא אכפת לי אם זה מתקן סלוטייפ", אומרת השבלולה לחברתה, "אני אוהבת אותו".
לכאורה אני ועומרי שייכים לשני עולמות שונים, הפוכים מבחינת גיל, מעמד, השכלה, מקצוע. אבל למעשה עומרי מדבר כמוני, מתעניין באותם נושאים, חושב כמוני. מתאים לי הרבה יותר מהרבה אנשים ששייכים "לעולם" שלי. בוודאי מעניין אותי הרבה יותר.
הזמנתי אותו לקפה. רמזתי לו שאשמח לשתות קפה אצלו.
הוא הזמין אותי אליו.
בפגישה השלישית הוא נישק אותי.
בפגישה הרביעית כבר היינו במיטה.
המשך הסיפור: הפכתי שבויה בידיו של ילד מבולבל בן 29
