שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרפובליקה הדומיניקנית: לא רק רפובליקת בננות
    הבננות הירוקות והענקיות שברפובליקה הדומיניקית משמשות כמאכל בסיסי בתפריט התושבים. פרט לכך, יפגוש התייר באיגואנות שמטיילות, חופים מרהיבים ומועדוני לילה לוהטים

    מסתבר שיש גן עדן עלי אדמות, אך למרות כל ההבטחות, הוא לא בארץ ישראל. את הגיוון הנופי המרתק ב"דומינקה", כינוייה של הרפובליקה הדומיניקנית בפי תושביה, לא גילה עדיין התייר הישראלי, וזולת זרם דליל של גולשי רוח וקצת תרמילאים, נדמה כאילו האי, חלק מהקאריביים, נותר תעלומה עבור היושבים בציון.

     

    הרפובליקה, "D.R", היא החלק המזרחי והגדול יותר של האי היספניולה. שכנתה הנחשלת ממערב שנידונה לגורל עגום היא האיטי. מי שלא הכיר היטב את האי לא יכול היה לחמוק מלשמוע עליו אחרי רעש האדמה הקטלני שפקד את האזור בחודש ינואר השנה, שגבה יותר מ-230 אלף קורבנות.

     

    בחלקה המזרחי של דומינקה, במקום הנקרא "פונטה קאנה", יש "בום" תיירותי, בזכות מינון מדויק של בתי מלון מצוינים, קוקטיילים ליד הבריכות, ים צלול וחופים מדהימים. אלה לא חסרים בדומניקה, שכן יש בה כ-1,600 קילומטרים של חופים, הנחשבים לטובים וליפים ביותר בעולם.


    טרם נגלו לתייר הישראלי. חופי הרפובליקה הדומיניקנית (צילומים: יגאל צור)

     

    כריסטופר קולומבוס היה מי שטבע את השם "היספניולה", והגדיר את האזור כ"פיסת האדמה היפה ביותר שראה אדם מעודו". לרוע מזלו, המגלה הנודע הביא עמו עגבת, וקיבל בתמורה מלריה וקדחת צהובה. בתוך הבלגאן הנורא של השמדת כמעט 500 אלף אינדיאנים משבט ה"טאינוס" (ולא, הם לא נקראו על שם החבורה מ"הישרדות") הוא גם הניח יסוד ליצירת תמהיל אנושי מקומי חדש שנקרא מולאטו, שלפי כמה סברות מקורו במילה mulo - פרד, על שם בהמת העבודה האמינה.

     

    ואכן, קולומבוס הגיע למקום הנכון. מכל האיים הקאריביים, היספניולה הוא היפה ביותר, והעשיר ביותר מבחינה גיאוגרפית ואקולוגית. בנוסף להרים המתנשאים לגובה של כ-3,000 מטרים, אזורים טרופיים, יערות גשם וענני ערפל מסתוריים, ניתן למצוא באי גם אזורי מדבר צחיחים, ימות מלוחות, ואינספור לאגונות. כמו כן, בין טווחי נסיעה סבירים ניתן להבין בלמעלה מ-6,000 מיני פרחים מקומיים ולחזות באינסוף מיני ציפורים.


    מבנים היסטורים שפשטו רגל משמשים כמפעלים וכבתי מלון

     

    כמו בהרבה ערים קולוניאליות ספרדיות לשעבר, תמיד מפתיע לגלות עד כמה קטנה עיר הבירה. בסנטו דומינגו כמה כיכרות, בהן כמובן כיכר קולון כמו

    בכל עיר ספרדית בעולם החדש, שכן "קולון" זהו שמו הספרדי של קולומבוס. בכיכר ניצב פסל בדמותו, כשלמרגלותיו פסל של פילגשו האינדיאנית, כשהיא מעורטלת - ולא בדיוק בתנוחה הולמת.

     

    ברמן, יש לי זבוב בתוך הבירה!

    מקום נוסף ששווה לבקר בו הוא "כיכר ספרד", שם נמצא בית דו-קומתי שבנה דייגו, בנו של קולומבוס, שניסה לבסס ללא הצלחה את השושלת של אביו. באזור מצויים כמה בתי קפה שבהם אפשר לשתות "פריזדנטה", בירה לאגר קלה, שאותם לוגמים המקומיים - בליטרים, כשהיא קפואה וקרחונית-משהו. ברובע העתיק הסמוך, כמה בתי מלון בסגנון הריטאג', שנבנו במנזרים ובבתי אצולה שנסגרו.

     

    חצי האי סמאנה הוא לשון יבשה ארוכה היוצרת מפרץ מרהיב, שבחודשי החורף רווי בלוויתנים. בחלקו הדרומי נמצאת שמורת טבע ימית יפהפייה שנקראת "לוס האיטיסס", עם צוקים קרסטיים המתרוממים מן המים בדרמטיות, איים זעירים, ים תכול עמוס דגה ומושבות שקנאים, אך גם לא מעט זבובי חול עוקצניים ומטרידים.

     

    בקצה הצפוני של סמאנה נמצאת לה טראנאס, לשעבר כפר דייגים שלו, שהפך למוקד עלייה לרגל לתרמילאים ולגולשי גלים. הבחירה באיזה חוף לרחוץ אינה קלה, אך ככל הנראה החוף המומלץ ביותר הוא זה בקאיו לימון, הממוקם בחלקו הצפוני של חצי האי. זו רצועת חוף קלאסית, לרוחב מפרץ מקושת וסימטרי, שבה ניתן להתפנק במרווח המושלם שבין החול הלבן למים המענגים וצל הדקלים.


    "בום" תיירותי, בזכות בתי מלון מצוינים וחופים מדהימים. חוף בדומיניקנית

     

    פוארטו פלאטה התפרסמה בשל המפעלים להפקת רום שבשטחה. השתיינים הכבדים בעיר נוהגים לקשור את העטיפות המגיעות עם הבקבוקים על פרק ידם כדי להציג לשוטרים את עובדת היותם שיכורים, במידה כזו שאין טעם ולו לעכבם לחקירה. ואכן, המשטרה אינה מבצעת לנהגים בכבישים בדיקות לרמת האלכוהול בדמם, ובוודאי שאינה טורחת לעשות זאת בסופי השבוע ההוללים. זו הסכמה שבשתיקה, מכיוון שהמקומיים ממילא דוהרים בדרכים כמי שהערו אל פיהם ליטרים שלמים של אלכוהול לפני שנטלו לידם את מפתחות המכונית. כנראה שזה נכון.

     

    הסיגרים שלקחו את קובה בסיבוב

    העיר אינה רק נחלתם של חובבי אלכוהול. לא רחוק ממנה נמצאים קניון דמאג'גואה והעיירה חראבקואה, שם יכולים חובבים ספורט אתגרי לצלול בבריכות ולהסתכן בקפיצות ובדהירה דרך מגלשות טבעיות, או לצאת לשיט ראפטינג בנהר.

     

    ההנחה הרווחת היא שהסיגרים טובים ביותר מגולגלים בקובה, אך סנטיאגו היא עצירת חובה לכל מי שמצית בכיסו. העיר מזמינה את התיירים לבקר באחד מ-27 מפעלי הסיגרים של הרפובליקה, שבחנויותיהם אפשר לרחרח אותם, לטעום, וכמובן - לעשנם. מחירה של קופסת סיגרים שכזו, נעימים וידידותיים למעשן הטרי, נע בין 300 ל-400 דולר, ומהווה מתנה קלאסית להביא חזרה הביתה (כמובן, רק במסגרת החוק). 

     

    החלק המערבי של דומינקה, לאגו אנרחיליו, גובל בהאיטי. סמוך למדינה שעדיין מלקקת את פצעיה מאז הכה בה רעש האדמה הקטלני לפני כחצי שנה, נמצא חבל הררי מדהים של יערות גשם מחטניים, סחלבים וברומליות - צמח טפיל, קרוב משפחה של האננס. באזור אין תשתיות לטיול זולת דרך עפר אחת ויחידה, שמהווה אתגר קשה גם לנהגי ג'יפים מקצועיים. במרכז החבל המערבי שרועה ימה מלוחה, לאגו אנרחיליו, השופעת נופים משונים של קקטוסים, איגואנות מוזרות וגם אוכלוסייה מבוססת של תנינים נועצי-עיניים.


    איגואנות ללא מורא. ויש גם תנינים

     

    לובסטרים, קפה וריקודים לוהטים

    למטיילים בדרום-מזרח המדינה מומלץ להגיע לפדרנאלס, עיירת ספר זרוקה שתושביה מגדלים את פלנטיין, בננה ירוקה וענקית שמהווה חלק ניכר מתפריטם של תושבי הרפובליקה. חלקם נוהגים למעוך אותה למעין מחית, "מנגו", או לטגן אותה כצ'יפס. טעמה דווקא לא רע בכלל, אך באופן כללי, כמו שאומרים - תזמינו פיצה, כי למעט דגים, לובסטרים וסרטנים, אל תצפו לחוויה קולינארית מרתקת בטיול הזה, וזאת עוד בלשון המעטה.

     

    נוסף לאתרי ה"must" שציינו, יש עוד חובה אחת - לבקר במועדוני הריקודים באי. אלה מעניקים למבקרים בהם חוויה שלא ישכחו מהר. בין מוזיקת ה"מרנגה" וה"באצ'טה" הלוהטת המנוגנת וליטרי הרום הנמזגים לכל עבר, יש מעט מאוד מקום לדמיון, שהרי הרקדניות שמגיעות למקומות החשוכים האלה בשעות הלילה, עושות זאת כדי להשתחרר מדאגות יומן הקשות.


    למי שאינו חובב בננות ואבטיח, כדאי להביא סנדביץ' מהבית


    למעט דגה מהים אל תצפו לחוויה קולינארית מרתקת. דייגים עם שללם

     

    ובמה נקנח? בקפה כמובן. לז'אן לואי גרה, אחד ממבצעי המרנגה הידועים ביותר, יש שיר שמתחיל כך: "הלוואי והיה יורד עלי גשם של קפה". חבל שמקום חוץ מבמלונות האול-אינקלוסיב בדומניקה אימצו את קפה הפילטר האמריקני. לא נורא. אפשר להביא מהבית.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הרפובליקה הדומיניקנית: לא רק רפובליקת בננות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סוג של המאכל הלאומי. לא בהכרח מעדן
    צילום: יגאל צור
    ראשינו עטורים. מקומית בדומיניקנית
    צילום: יגאל צור
    ילד מקומי מפיג את השעמום
    צילום: יגאל צור
    מומלצים