אבא זאפה היה גאה

זאפה הבן. לא שכפול מדויק, וטוב שכך (צילומים: ירון ברנר)

זאפה עם בן תומאס. דמיון מטריד

והילד עושה זאת נהדר. הוא מצליח להרכיב רשימת ביצועים של קצת יותר מ-20 קטעים שמייצגים באופן נפלא את העושר המוזיקלי של אביו. מסביבו להקה שאת חבריה בחר בקפידה, בדיוק כמו שאביו נהג לעשות. הזמר המוביל בן תומאס הוא זה שגונב את הזרקור לעיתים קרובות. לא פעם הוא נשמע בדיוק כמו זאפה האב עד כדי כך שזה מטריד, ולפעמים כמו אחד מהזמרים הרבים שליוו את זאפה במהלך שנותיו.

מתאים למעריצים ותיקים וחדשים

תומאס גם שורק נפלא ויודע להפעיל את הקהל בסאגה של אלתורים מהפנטת בקטע "Big Swifty". וכשצריך, גם תופס חצוצרה, נושף וממשיך להרשים. גם שילייה גונזלס, שמתזזת בין החליל, הסקסופון, הקלידים והמיקרופון מפגינה את כישוריה וכובשת.

הכי קרוב לפרנק

יש שיאמרו שהמופע "Zappa Plays Zappa" אינו מתאים לאלה שלא הכירו את המוזיקה הישנה. מדובר במופע ארוך, לעיתים קצת איטי ולעיתים דורש סבלנות יתר. אבל אותם אנשים טועים. אולי ייקח כמה רגעים להיכנס לתוך משקלי הקצב המשתוללים ולצלילי הוויברפון של זאפה, אבל זה שווה את זה.

עם הלהקה על הבמה

אפילו עבור המעריצים השרופים, אלה שלא ראו את זאפה במופעים מעבר לים, זו הזדמנות נדירה לגלות דברים חדשים, שכן המוזיקה הזו מעולם לא התבצעה לנגד עיניהם על במה ועוד בצורה מדויקת כל כך. את זאפה המנוח כבר לעולם לא נראה על הבמה, אבל זה הכי קרוב שנגיע.

רק האצבעות זזות

דוויזל מסיים את המופע בהדרן של קלאסיקות מבית אבא. הוא מזמין ברוגע בנות מרקדות לדלג ולענטז על הבמה בעוד הלהקה מנגנת את "Keep It Greasy"

המקפיץ, מנהג שירש גם אותו מאבא. הוא עובר ל-"Peaches En Regalia", היצירה האהובה לה חיכו רבים בקהל במשך כל הערב והוא מסיים עם הלהקה בתרועה עם "I'm The Slime".

זאפה והלהקה משתחווים. זורקים לקהל מפרטים ומנופפים לשלום. הגיטריסט המוכשר משאיר את הקהל אחרי צעד נוסף של היכרות עם המוזיקה שהם אולי אף פעם לא גילו, ובו הם יוכלו להאחז ולחקור עוד זמן רב. עבורו, זהו צעד נוסף במערכת היחסים עם אבא.