כולנו רוצים להיות מאושרים יותר, להיות שלמים עם עצמנו, לקבל את החסרונות שלנו ולסלוח – לעצמנו ולאחרים. אם נצליח לעשות זאת, טוענת ברנדון בייס, מורה בינלאומית למודעות ולריפוי הוליסטי, נוכל להתרפא נפשית ופיזית. ”אנחנו נוהגים להכריז מלחמה על עצמנו באופן מתמיד”, טוענת בייס. ”יש בנו הרבה כעס, שיפוט, בושה, אשמה, ואף תיעוב עצמי ועוינות כלפי עצמנו, כלפי החיים ואפילו כלפי יקירינו. כל עוד לא ננקה את התודעה הזאת מתוך תאי גופנו, תמיד יתנהלו מלחמות - גם בעולם הפנימי וגם בחיצוני”.
לפני כמעט 20 שנה גרמו נסיבות החיים לבייס עצמה לעבור תהליך של ניקוי התודעה, כשברחמה אובחן גידול לא ממאיר אך מסוכן, והיא אושפזה לצורך ניתוח דחוף. בייס, שעסקה ברפואה אלטרנטיבית יותר מעשור והייתה אז רק בת 38, האמינה שחייב להיות פתרון אחר והחליטה לעזוב את בית החולים למרות אזהרות הרופאים. היא מספרת שפתחה בתהליך של מסע נפשי לגילוי עצמי שכלל שינוי תזונה וניקוי רעלים, ובעיקר השתחררות נפשית מכבלי הטראומות והזיכרונות שהיו אגורים בגופה. לדבריה, לאחר שישה שבועות וחצי של תהליך נפשי מורכב, שבו היא נתנה ביטוי לכל רגשותיה והניחה לעצמה לסלוח, היא נרפאה.
בעקבות תהליך הריפוי שלה פיתחה בייס את שיטת ”המסע” (The Journey) – עבודת ריפוי ותהליך שינוי. מאז היא מסתובבת בעולם ומפיצה את שיטתה באמצעות סדנאות, מרכזים, ספרים וארגוני צדקה. בחודש נובמבר הקרוב היא תגיע לסדנה גם בארץ.
האם היא אכן ריפאה את עצמה מגידול ברחם על ידי תהליך מודעות? תהיה התשובה אשר תהיה, בייס, ילידת ניו יורק, מוכרת כיום כמורה ותיקה בעלת שם עולמי לריפוי גוף־נפש. עד כה כתבה שלושה ספרים, כולם תורגמו לעברית בהוצאת פראג, ביניהם רב המכר הבינלאומי ”המסע – מדריך מעשי לריפוי משחרר” (2007), שבו היא מתארת את תהליך הריפוי הפיזי והנפשי שעברה - הריפוי הפנימי מהגידול בפרט ומחסימות בחיים בכלל.
30 שבועות בשנה בייס מסתובבת בעולם ומעבירה סדנאות, שבהן היא מתארת שוב ושוב את המסע האישי שעברה ואת התהליך שהפיקה ממנו. היא מלמדת את המשתתפים לגלות את יכולת הריפוי המופלאה של הגוף, ולבסוף לאפשר לעצמם ריפוי פיזי ורגשי. היא לא שומרת שום דבר בסוד. להפך, בשונה ממורים רוחניים אחרים, בייס שמה על השולחן את הכל, כולל הספקות והתהליכים האישיים שהיא ממשיכה לחוות. אמנם היא מטופחת יותר, עשירה יותר ומצליחה יותר משהייתה לפני 30 שנה, אבל היא עדיין חווה את התהליך. ”אני מקפידה לעבור את ’המסע’ פעם בשבוע לפחות”, היא מדגישה.
הביקור הראשון של בייס בארץ היה בספטמבר 2008. בעקבותיו החליטו 38 מהמשתתפים בסדנה להמשיך לתוכנית המטפלים המלאה של המסע והצטרפו לסדנה בת שבוע עם משתתפים מכל העולם במזרח גרמניה, במקום שהיה בו בעבר מחנה ריכוז נאצי. ביקשתי מבייס לספר על התהליך שחוו המשתתפים בסדנה:
בייס: ”בערב השני בסדנה החלטתי שהגיעה העת להתייחס ל’פיל’ שבחדר, כלומר לבעיה שכולם מודעים אליה אך נמנעים מלדבר עליה: מלחמת העולם השנייה. הזמנתי את המשתתפים להצטרף אלי לתהליך הריפוי, וביקשתי מהם להזמין אל המודעות שלהם כל רגש ומחשבה שנוגעים לתודעת המלחמה, שהועברו מדור לדור במשפחתם או בתרבותם”, היא מספרת.
”ביקשתי מכל אחד לדמיין מדורה ולהזמין אליה את דמותם הצעירה, כפי שהם זוכרים את עצמם. בעדינות ועל ידי מתן דוגמה אישית, מנינו בקול את הדברים שאמרנו ועשינו שאיננו גאים בהם, וקידמנו בברכה את תודעת המלחמה שלנו. במשך 40 דקות המשתתפים התרוקנו מרגשותיהם, עד שהגיע שלב הסליחה. מטבענו יש בנו חמלה לסלוח לאחרים, אבל הסליחה לעצמנו מעוררת כאב.
”ביקשתי מכולם להזמין אל המדורה את אבות אבותיהם, ולספר להם שצאצאיהם לא ימשיכו להניע את גלגל הסבל שנגרם מתודעת המלחמה שירשו מהם. ביקשתי מהם שיודו לדורות הקודמים על כל האמונות הבריאות שבורכו בהן, אך בסופו של דבר, שיאפשרו לתודעה המזיקה להשתחרר. כאשר פקחנו את עינינו, ביקשתי מכל המשתתפים לפנות אל מי שיושב לצדו ולומר: ’אני סולח לך על תודעת המלחמה שאחזת בה בעבר, ואני מבקש את סליחתך על תודעת המלחמה שאחזתי בה בעצמי’. כשהם פנו זה אל זה, יכולתי לראות מהבמה יותר מ־280 אנשים מ־18 לאומים בוכים: ההולנדים סלחו לגרמנים, הגרמנים סלחו לרוסים, הצרפתים סלחו לאיטלקים, היפנים סלחו לאמריקאים, ראיתי את הגרמנים רצים אל היהודים ואת היהודים רצים אל הגרמנים, והם פשוט עמדו ובכו יחד”.
בשלב הזה של שיחתנו בייס פורצת בבכי. הדמעות שוטפות את פניה דקות ארוכות, ומהמרואיינת הרהוטה עולה רגש שמחובר כל כך לחוויה, עד שקשה לה להפסיק לדמוע בזמן הדיבור: ”מעולם לא החזקתי אקדח, אבל הרגשתי את ה’יריות’ בחלל החדר כשהמשתתפים התחילו להתרוקן מהתחושות שלהם. המילים הן כמו אקדחים בלתי נראים. אפשר לעשות בהן הרבה נזק ולפצוע אנשים לכל החיים. גם אני פגעתי בעצמי כשאמרתי ’לעולם לא אהיה טובה מספיק’, ’לעולם לא אצליח’, ’אין בי את מה שצריך’”.
בייס מדברת על הצורך בריפוי אישי וקולקטיבי מתוך תחושה של שליחות אמיתית: ”אחרי 40 דקות כל הדתות והלאומים נעלמו, וזה מה שאמור לקרות בעולם: יש בתוכנו אהבה שיכולה לגשר בין הפערים. הריבים הקטנוניים האלה בין המדינות קיימים גם בתוכנו, ואני רוצה שנבין שזה אפשרי להירפא”.
נכון, זה נשמע אוטופי, אבל בייס עושה כל שביכולתה כדי לקדם את העניין מתוך אמונה אמיתית ששינוי אכן יכול לקרות. כדי שנאמין, היא מוציאה ספר שלישי בסדרה, ”תודעה - המטבע החדש” (2009), ולפיו דווקא בימים טרופים אלה של אסונות עולמיים הגיע הזמן להתעורר. ”אני מתפללת שהמנהיגים והמובילים החברתיים יתחילו להכניס באנשים מודעות, כי המודל הישן לא עובד יותר”, היא מסבירה, ”אבל כשברק אובמה מדבר על לקיחת אחריות אישית, הוא לא נותן לנו כלים איך לעשות את זה. הספר נותן את הכלים שמאפשרים ליישם זאת, ולהגיע אל הפוטנציאל החבוי בנו”.
אז מה נעשה עם כל הפוטנציאל שיש בנו? לפי בייס, נתחיל לקבל החלטות ולהתנהל ממקום בריא יותר, כי לחשוב חיובי כבר לא מספיק. גם לא לאכול בריא ולהתעמל פעמיים בשבוע. מה שבאמת יכניס בריאות ושפע לחיינו ובהמשך לחיים של כל הסובבים אותנו הוא התהליך שבייס מציעה: התעמקות והתמודדות עם הפחדים הכמוסים ביותר שלנו, תהליך של סליחה וריפוי. אחרי פירוט התהליך האישי שלה בספר (שכולל כמה אמיתות שלא הייתם מאמינים על מורה רוחנית), היא מסבירה שכולנו יכולים לעשות זאת.
בייס מדרבנת אותנו להזמין אל התודעה שלנו את הפחדים שלנו: ”כשיעלה הפחד, שאלו את עצמכם בתמימות: מה הדבר האיום ביותר שעלול לקרות? אפשרו לפחדים האיומים שלכם ולכל תמונה שעשויה לעלות פשוט להציף אתכם. שאלו: מה זה גורם לי להרגיש? מה יקרה אם זה יתממש? מה הדבר האיום ביותר שעלול לקרות?”.
בסופו של דבר, המעבר המודע דרך הפחדים, מבטיחה בייס, מוביל אל ריק עצום, אולי אף לתחושה דמוית מוות, שגם היא רק עוד שכבה בדרך אל המהות הפנימית. משם בייס ממשיכה להוביל אותנו עמוק יותר: ”המשיכו לרדת אל לב לבה של הווייתכם, ושאלו: מה מצוי עמוק בפנים?”. משם, היא מבטיחה, תגיעו אל מרחב פתוח של מודעות טהורה שהיא מכנה ”המקור”. זה מוביל אותנו אל כל הטוב שבתוכנו, שממנו אפשר להתחיל להזמין את השפע: ”המשיכו לשאול: אם זה יקרה, מה הדבר הטוב ביותר שעשוי לקרות בעקבות זאת? הניחו לרשימה הזאת להיות ארוכה ומעוררת השראה. תנו לחזון שלכם לגדול ולרגש אתכם, כך שיעניק לכם את התנופה שאתם זקוקים לה כדי להתמודד עם הפחד שבחרתם להתמודד איתו”.
התהליך המונחה הזה אמור להוביל אותנו אל הפוטנציאל האמיתי שלנו. ”אני רוצה לגעת באנשים שמעולם לא הגיעו לעבודת המסע, ולפתוח בפניהם את הכלי הפשוט הזה. כשאתם נפתחים אל הפוטנציאל הטבעי שלכם ומשחררים את הפחד, הפתרונות הטבעיים והנכונים פשוט צפים. ואני מאמינה שהעבודה הזאת מאפשרת להתמודד עם כל מה שעוצר בעדנו”.
1. נקו את תודעתכם
”יש בנו הרבה כעס, שיפוט, בושה, אשמה, ואף תיעוב עצמי ועוינות - כלפי עצמנו, כלפי החיים ואפילו כלפי יקירינו. כל עוד
לא ננקה את התודעה הזאת מתוך תאי גופנו, תמיד יתנהלו מלחמות - גם בעולם הפנימי וגם בחיצוני”.
2. השתחררו מהתודעה המזיקה
”הודו לאבות אבותיכם על כל האמונות הבריאות שבורכתם בהן, וספרו להם שלא תמשיכו להניע את גלגל הסבל שירשתם מהם. בקשו מהם שיאפשרו לתודעה המזיקה להשתחרר”.
3. סלחו לעצמכם
”דמיינו את דמותכם הצעירה כפי שאתם זוכרים את עצמכם. מנו בקול את הדברים שאמרתם ועשיתם שאינכם גאים בהם,
וקדמו בברכה את ההווה. התרוקנו מרגשותיכם, וסלחו לעצמכם".
4. אל תפחדו מהפחד
”כשיעלה הפחד, שאלו את עצמכם: מה הדבר האיום ביותר שעלול לקרות? אפשרו לפחדים שלכם פשוט להציף אתכם.
שאלו: מה יקרה אם זה יתממש?”
5. הגיעו אל המקור
”רדו אל לב לבה של הווייתכם, ושאלו: מה מצוי עמוק בפנים? משם תגיעו אל
מרחב פתוח של מודעות טהורה, ’המקור’, שמוביל אותנו אל כל הטוב שבתוכנו וממנו אפשר להתחיל להזמין את השפע”.
6. תנו לחזון לגדול
”ושאלו גם: מה הדבר הטוב ביותר שעשוי לקרות אם זה יתממש? הניחו לרשימה הזאת להיות ארוכה ומעוררת השראה. תנו לחזון שלכם לרגש אתכם, כך שיעניק לכם את התנופה שאתם זקוקים לה כדי להתמודד עם הפחד האיום ביותר שבחרתם להתמודד איתו”.
7. שחררו את הפחד
”כשאתם נפתחים אל הפוטנציאל הטבעי שלכם ומשחררים את הפחד, הפתרונות הטבעיים והנכונים פשוט צפים”.
