על הר נבו: סיכום אליפות אירופה בשחייה

שיא ישראלי בודד נשבר באליפות אירופה בשחייה, שהסתיימה אתמול, לעומת 15 שנופצו באליפות הקודמת. ועדיין, התחרות בבודפשט תיחשב קרוב לוודאי לאחת מהיותר טובות של משלחת ישראלית בכל הזמנים. ככה זה כשמסתכלים על השורה התחתונה - המדליות.

בעידן שאחרי חליפות הלייזר, אף אחד לא ציפה מהשחיינים לשבור את שיאיהם, והם באמת לא עשו את זה. אבל כמעט כל הבכירים התמודדו בכבוד ואף יותר מכך מול הצמרת האירופית - וחלקם הראו שהם שייכים גם לטופ העולמי. לעומת זאת, שחייני הדרג השני היו רחוקים מאוד מאותה צמרת, והיעדרו של אחד מהם הזיק גם לנבחרת השליחים. בכתבה הזו נסקור את ההצלחות הכחולות-לבנות בהונגריה, וגם את האכזבות בבריכה.

נבו וצ'ה בגמר המעורב. מספר 1, גם מהמקום השלישי (צילום: רויטרס)

המשלחת תחזור לארץ עם שתי מדליות, שתיהן מארד, אבל מספר 1 יש רק אחד - וזה גל נבו. מאולימפיאדת בייג'ינג, אז מיצב את עצמו נבו כשחיין הבכיר על חשבון גיא ברנע, הוא רק הולך ומשתבח. בבודפשט הוא הגיע לשיאו. המקום הרביעי ב-200 מ' מעורב אישי היה מפתיע מאוד, אבל החגיגות האמיתיות שלו החלו רק ביום האחרון - אחרי הזכייה במדליה במרחק הכפול, שדווקא היתה יותר צפויה.

נבו אמנם לא התקרב לתוצאות שלו מימי החליפות, אבל ראה רק שני הונגרים שוחים מהר ממנו באירופה ועלה על הפודיום בפעם הראשונה באליפות בבריכות ארוכות. ההתקדמות ההדרגתית שלו מראה שבלונדון 2012 הוא מועמד בכיר לשחזר את מה שרק שחיין ישראלי אחד עשה עד היום - העפלה לגמר אולימפי במשחה אישי. לשחיין ההוא קראו איתן אורבך.

אם נבו היה מר ישראל באליפות, על תואר הגברת הראשונה היתה עוד פחות תחרות. עמית עברי, שהגיעה עם רזומה מרשים במשחה לא-אולימפי (50 מ' פרפר) עלתה בו שוב לגמר אירופי, אבל תזכור את האליפות בעיקר בגלל המקום החמישי המעולה ב-100 פרפר. השוואת השיא לשחיינית ישראלית באליפות אירופה מראה שעברי נמצאת על האוטוסטרדה ללונדון 2012, השיא הישראלי שקבעה ב-200 מ' מעורב אישי היה קינוח מתוק.

הקרב על הגב

עד תחילת האליפות היו לישראל ארבע מדליות באליפויות אירופה בבריכות ארוכות. בהונגריה לבד הכמות הזו זינקה ב-50%. גיא ברנע אחראי לחצי מכך, לאחר שהתגבר על האכזבה מהפתיחה ולקח את הארד ב-50 מ' גב. ההישג שלו נהדר לכשעצמו, אבל כדי להגיע לאולימפיאדה (ובטח כדי להצליח שם) הוא יהיה חייב לשחות הרבה יותר מהר ב-100 גב, שם סיים רק 16. המדליה מחצי המרחק מראה שהפוטנציאל קיים.

עמית עברי. הגברת הראשונה של השחייה הישראלית (צילום: רויטרס)

ברנע לא יצטרך להתמודד רק עם השעון, כמו מרבית שחייני ישראל, אלא גם ובעיקר מול היריבים הכחולים-לבנים. ויש הרבה כאלה. יעקב טומרקין בן ה-18, אלוף אירופה לנוער ב-100 גב, מרשים מאוד באולימפיאדת הצעירים ולא שחה בבודפשט, אבל מי שכן היה שם ונראה שייתן לברנע פייט ענק על המקום במשחקים האולימפיים הוא יונתן קופלב.

הפתעת האליפות בגזרה הישראלית קבע שלוש פעמים שיאים אישיים ודורג במקום ה-11 ולפני ברנע במשחה החשוב ביותר שלו. קופלב עוד לא בן 19 וטווח ההתקדמות שלו נראה עצום. אם ימשיך להשתפר, יש סיכוי גבוה שלראשונה יופיעו שני ישראלים במשחה אחד באולימפיאדה. השאלה הגדולה היא מי יישאר בחוץ - קופלב, טומרקין או אולי דווקא ברנע?

בלי טרמפיסטים, בלי שפירא בר-אור

ומהחדשות הטובות לפחות מוצלחות. בהונגריה אמנם עלו שחייני ישראל לחמישה גמרים (אחד יותר מבאיינדהובן 2008) ולקחו שתי מדליות יותר ממה שלקחו בכל העשור האחרון (0), אבל בכמות חצאי הגמר היתה נפילה דרסטית – מ-11 חצאים לפני שנתיים ל-4 בלבד הפעם. הסיבות לכך רבות ומגוונות.

פרט לארבעת האסים של הנבחרת, שאר השחיינים לא הבריקו. אלון מנדל עשה את שלו עם חצי גמר ב-100 מ' פרפר ותוצאה יפה גם בחצי המרחק, איתי צ'מה נראה בסדר ב-200 מ' גב (מקום 20) וגם דני מלניק לא אכזב יותר מדי, אבל תום בארי נתן הופעה גרועה וכל השחייניות, פרט לעברי, לא היו קרובות לתוצאות השיא שלהן. יוליה בנך ונסטיה קורוטקוב ראו את המתחרות בחזה רק עם משקפת ומרווה חרפק (בחופשי) ואניה וולצ'קוב (בגב) יעדיפו לזכור רק את משחה השליחות, בו הן היו שותפות למקום ה-11 הסביר.

סיבה נוספת לירידה במספר חצאי הגמר היא הירידה במספר ה"טרמפיסטים". בשנים אולימפיות מספר העולים החדשים צומח ב"מפתיע", וכך באיינדהובן אפשר היה לראות בסגל את מקס ג'ייבן ואת מאיר חצבני. ג'ייבן הושעה על שימוש בסמים ולא השתתף באולימפיאדה, חצבני נעלם מהאופק אחרי שהחמיץ במעט את הקריטריון. גם הפרישה של כמה שחיינים ובהם שי לבנת ומיקי מלול, ההחלטה של אלון מנדל לוותר על ה-200 מ' פרפר והבחירה של נבו לשמור כוחות ולא להתחרות במשחה זה הורידה את מספר חצאי הגמר הישראלים.

אנה וולצ'קוב. פרט לעברי, הישראליות היו רחוקות מהצמרת (צילום: AFP)

ההחמצה הגדולה ביותר של האליפות היא כנראה היעדרו של נמרוד שפירא בר-אור. שחיין החתירה הטוב בארץ היה עולה לחצי הגמר גם ב-100 וגם ב-200 חופשי אם היה משחזר את תוצאותיו מאליפות ישראל הקיץ, אבל כדי לעלות לחצי הגמר הוא היה צריך להגיע בבודפשט. מלחמות היהודים הבלתי נגמרות בין משפחתו לאיגוד השחייה השאירו אותו בבית, ואת ישראל בלי שחיין חתירה מוביל לנבחרת השליחים. אולי לקראת לונדון תגיע סוף-סוף "הודנה" ביחסים בין הצדדים.

החזה של הונגריה, צרפת חותרת בלתי נלאית

מחוץ לביצה הישראלית, האליפות בהונגריה התאפיינה בחלוקת מדליות כמעט שיוויונית בין המדינות המובילות. רוסיה אמנם דורגה ראשונה עם 8 זהב ו-21 מדליות בסך הכל, הרבה בגלל שחיינית החזה הנפלאה יוליה אפימובה, אבל הצרפתים, הבריטים והמארחים מהונגריה נתנו להם פייט מצוין.

יוליה אפימובה. שחיינית החזה הנפלאה הובילה את רוסיה לטופ (צילום: AP)

צרפת, חסרת לורה מנאדו שפרשה והפכה בינתיים לאמא, התבססה על שחייני החתירה המעולים וביניהם אלן ברנאר וחברה הנוכחי של מנאדו, פרדריק

בוסקה. בלט גם קאמיל לאקור, ששבר את השיא האירופי היחיד בתחרות. הבריטים זכו בכל 6 מדליות הזהב שלהם בנשים וההונגרים קיבלו עידוד מהקהל בבריכה אי מרגיט והתבססו כרגיל על שחייני החזה והמעורב אישי - ובראשם דניאל גיורטה ולאסלו צ'ה.

באליפות הקודמת, באדיבות חליפות החלל, נשברו שישה שיאי עולם. הפעם לא היינו קרובים אפילו לאחד, ועדיין זו היתה תחרות מצוינת. למרות זאת, באיגוד השחייה העולמי צריכים לחשוב טוב אם לא כדאי לפסול את כל אותן תוצאות שהושגו בבגדי ים שמאז אסורים לשימוש. גם הם בטח לא רוצים לראות ב-2025 שיאים שנקבעו בעשור הראשון של המילניום.