ים המלח אמנם גורם למתרחצים לצוף, אך הוא טומן בחובו סכנה גדולה: דו"ח חדש של מד"א, המסכם את מקרי הטביעה בישראל (שלא בהכרח הסתיימו במוות), מגלה כי בשנים האחרונות כרבע ממקרי הטביעה התרחשו דווקא בים המלח. ב-2010, כ-15% מסך האירועים התרחשו בים במלח: מתחילת השנה נימשו מהים בסך הכל 117 בני אדם, 21 מתוכם - בים המלח. בחופי הכינרת ואילת נימשו 13 בני אדם. יתר המקרים - 83 בני אדם, נימשו מהים התיכון.
בשנת 2010, קיפחו את חייהם 23 בני אדם בטביעה ומותם נקבע על ידי צוותי מד"א בשטח. בשנת 2009 קיפחו את חייהם 31 בני אדם, לעומת 44 בני אדם בשנת 2008.
בשנת 2009 טיפלו צוותי מד"א ב-45 בני אדם שנימשו מים המלח, וב-22 מקרים בכנרת ובים האדום יחדיו; זאת, לעומת 34 מקרים בים המלח ב-2008, ו-13 מקרים בלבד בכנרת ובים התיכון. ממי הים התיכון נימשו מספר הגבוה ביותר של מתרחצים, הן ב-2008 והן בשנה שלאחריה, לאחר שצוותי ההצלה של מד"א הוזעקו ל-178 מקרים ב-2008, ול-121 מקרים ב-2009.
לדברי מד"א, לא מעט מהמקרים אירעו בשל רחצה בחוף לא מוכרז וללא השגחת מציל. "ברוב המקרים המתרחצים בחוף הם אלה שנתקלים ראשונים באנשים שנמשים מהמים לאחר שטבעו", אמר מנכ"ל מד"א אלי בין, "במצבים כאלה כל דקה קובעת וחשוב להתחיל מיידית בפעולת החייאה. בחלק מהמקרים הוכח שהודות לאותם אזרחים שהחלו בפעולת החייאה עד להגעת מד"א, חיי הטובעים ניצלו".
המוות בטביעה נגרם מחנק המוביל להפסקת אספקת חמצן סדירה לגוף. המונחים טביעה יבשה או רטובה מתייחסים לשאלה האם הייתה שאיפת נוזל לריאות או לא. מצב שבו אין שאיפת נוזל לריאות נוצר עקב מנגנון הגנה (הפועל במקרה זה לרעת הנפגע) שבו נחסם פתחו של קנה הנשימה בגלל שאיפת נוזל לריאות. בהמשך,
בשל חוסר באספקת החמצן לגופו, יאבד החולה את הכרתו, דבר שיוביל לרפיון שרירים ובעקבותיו פתיחת מכסה הקנה וכניסתם של מים לתוך הריאות.
מה לעשות במקרה של טביעה? בכל מקרה אין לנסות להוציא מים מריאותיו של החולה. יש להתחיל בפעולות החייאה ולהזעיק את מד"א ללא עיכוב. על פי ההנחיות האחרונות, אנשים שאינם בעלי רקע בעזרה ראשונה לא יעשו הנשמות מפה לפה אלא יסתפקו בעיסויי לב בלבד במקרה של היעדר דופק. בכל מקרה של טביעה או כמעט טביעה, יש לפנות את הנפגע לבית החולים, מאחר שיתכנו תופעות מאוחרות המסכנות את חייו של החולה.
