דאריו פרננדס חזר: אוהב את המדינה ואת בית"ר
הארגנטיני שהחליט להישאר בירושלים למרות הצעה מיוון ("מקווה שהחלטתי נכון"), מסביר מה עבר עליו בקיץ, מבקש סבלנות עם הקבוצה, אך עדיין לא מתחייב לכבוש. ראיון
הארגנטיני, שהושאל בעונה החולפת לאריס סלוניקי, עשה לעצמו שם בליגה היוונית אחרי שהצליח גם בפניוניוס עוד לפני שנחת בבירה, אך במחנה האימונים עלתה פתאום האפשרות שיישאר. לפני קצת יותר מחודש, עמדה על הפרק הצעה רצינית מפאוק סלוניקי, שהתמודדה במוקדמות ליגת האלופות ועמדה להדיח מהמפעל את אייאקס הגדולה.
עברית שפה קשה
"הלכתי יותר עם הלב בבחירה שלי מאשר אחר הכסף", הוא מסביר בראיון ל-ynet. "פאוק הציעה המון כסף, אבל העדפתי להישאר כאן מכיוון שאני מרגיש בנוח ואוהב את המדינה ואת בית"ר. זה היה מאוד קשה, כי הייתי צריך לקבל החלטה לגבי העתיד שלי. אני מקווה עכשיו שיתברר שקיבלתי החלטה נכונה. אני חושב שאהנה כאן בישראל בשנים האחרונות שלי ככדורגלן, כך שכעת אני מאושר מאוד".
פרננדס לא סתם מדבר על 'שנותיו האחרונות ככדורגלן'. בגיל 31 הוא חתם על חוזה לשלוש שנים, בסיומן אף ייבחנו הצדדים את אפשרות השתלבותו במועדון. לשם כך הוא אמור ללמוד עברית, אבל בינתיים הוא לא ממהר. "אני לא יודע אם אדבר עברית, זה קשה מאוד. אבל אחרי שלוש שנים אני מקווה שאדבר קצת יותר. אני מקווה להתאקלם בצורה הטובה ביותר במדינה בשנים הקרובות בהן אתגורר כאן, וגם ליהנות".
בישראל אין יותר מדי שחקנים זרים שהמשיכו כאן את הקריירה גם לאחר שתלו את הנעליים. שורה אובארוב וסרגיי טרטיאק, שגם הפכו לאלילי האוהדים, הם שניים מהבודדים שעשו זאת. האהבה שמקבל גם פרננדס, היתה אחד הגורמים המרכזיים בהחלטתו. "כל האנשים ברחוב שאלו אותי אם אני נשאר ואמרו לי שהם רוצים שאשאר. אני חושב שזה חשוב מאוד, כי אחרי זה קיבלתי החלטה קשה. החיבה שהאנשים נתנו לי הפכה את קבלת ההחלטה לקלה יותר".
מתרחק מפוליטיקה
בעידן בו הכסף משחק תפקיד כל כך חשוב בחיי הכדורגלנים, שמחליפים קבוצות כמו גרביים, ההחלטה כמו זו שקיבל דאריו היא נדירה. לא רק בגלל ההצעה העדיפה שקיבל מפאוק, אלא בעיקר משום שהעתיד הירושלמי עדיין אינו בטוח מבחינה כלכלית ולמעשה גם לא מבחינה מקצועית. את פרננדס זה לא מטריד.
"בית"ר היא אחת הקבוצות הגדולות בישראל, כך שתמיד יש בה לחץ ותמיד מנסים בה לזכות בתארים. אבל, אנשים צריכים להבין שבית"ר אינה נמצאת במצב בו היתה לפני כמה שנים. הקבוצה במצב קשה, ואחת הסיבות שהחלטתי לבוא לכאן היא לנסות לעזור לה", הוא מסביר.
כשהוא נשאל על הפוליטיקה המקומית, מנסה פרננדס להתרחק. "אני מבין קצת יותר במה שקורה כאן, אבל חושב שהישראלים מבינים בזה יותר ממני. אדם זר לא מבין הרבה בנושא הזה. אני שואל את האנשים כדי לדעת יותר, אבל זו בעיה של העם בישראל במשך שנים והלוואי שיום אחד ייגמר הכל ויהיה שלום. המשפחה תמיד שואלת אותי איך המצב פה ואם זה באמת מה שמראים בטלוויזיה. אני מסביר להם שחיים פה טוב ושהמדינה רגועה. הם שואלים אותי כי הם דואגים לי, אבל הם יודעים שהכל בסדר ושאני מרוצה".
קצת סבלנות
אחרי ההפסד למכבי נתניה במחזור הפתיחה, כולל שלושה משחקים בינוניים בגביע הטוטו, גם פרננדס יודע שבית"ר לא משחקת את הכדורגל שמצפים ממנה. "אני לא יודע מה קרה, אבל אנחנו צריכים לעשות כמיטב יכלתנו. תמיד אני נותן מאה אחוז וכך גם החברים שלי".
"ננסה לתת את הכל וננסה להשיג את המטרה שהיא לזכות במשהו. זה יהיה מאוד קשה, אבל אני חושב שיש לנו קבוצה טובה השנה. אנשים צריכים סבלנות, כי צריך ללכת צעד צעד על מנת להציב את בית"ר במקום הטוב ביותר שניתן. בית"ר היא קבוצה גדולה וננסה להצעיד אותה למקום הכי גבוה שנוכל".
על המאמן אורי מלמיליאן, שלחץ על קורנפיין להחתים את פרננדס אחרי ה-2:2 מול אשקלון בגביע הטוטו, מעיד דאריו כי מדובר באיש מקצוע מצוין, שלא מחפש להאדיר את שמו (למרות שכבר הספיק להבין שמדובר בסמל מקומי ענק). "אני פה כבר חודש וחצי ומנסה להכיר את המאמן. הוא נראה לי אדם פשוט מאוד ומכובד מאוד. אנחנו מקווים להמשיך לעשות את העבודה ולנסות להשיג משהו יחד איתו".
בעונתו הראשונה בבית"ר, שהסתיימה עם הנפת גביע יוקרתית, פרננדס הסתפק בשער אחד, שהגיע רק במחזור הסיום. גם הפעם אל תצפו ממנו לכיבוש שערים. "אני לא כובש הרבה שערים, כי אני לא סקורר. כשבאתי לפה הרבה אנשים חשבו שאכבוש הרבה שערים, אבל לא".
גם אחרי תחנונים ובקשות חוזרות ונשנות, פרננדס לא הסכים להתחייב על גולים. "אני צריך לנסות להבקיע, אבל אני לא מבקיע מצטיין. יש לנו חלוצים טובים בקבוצה והם יכולים לעשות את העבודה הזו טוב יותר ממני", הוא שוב הצטנע, לפני שהצליח להוציא משפט אופטימי מבחינת אוהדי בית"ר. "תמיד אבוא לתת כמיטב יכולתי. אנסה להבקיע יותר שערים השנה".
