הלוואי והיינו מכורים לספינינג כמו ל"תלונינג". רובנו לוקים בהתמכרות הקשה הזו – להתלונן בצורה כפייתית. חלקנו בהתמכרות קלה עד מתונה וחלקנו לקחנו את זה רחוק. בשורה התחתונה – זו התמכרות קשה שלא פשוט להודות בה.
כמו כל ההתמכרויות הטובות אנחנו נוטים להכחיש כל קשר אליה, אבל היא פוגעת בנו בחיים בכלל וכמובן גם בעבודה. כדאי לדעת - שרק הודאה בהתמכרות תביא אותנו למקום טוב יותר, ולהתקדמות אמיתית בקריירה.
| בחן את עצמך: |
|
| הגיע הזמן לחפש עבודה אחרת? / ynet |
|
האם למקום העבודה הנוכחי יש מה להציע לך. האם זה מספיק? האם כדאי לתאם ציפיות עם המעסיק או להתחיל לפעול בשוק העבודה באגרסיביות. ספר לעצמך עליך ודע את התשובות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
ה"תלונרים" הכפייתיים בטוחים שהם צודקים. כולנו מתלוננים ומאשימים אחרים בדברים שקורים ובלי לשים לב הופכים למכורים. אני לא מצליח להתקדם כאן כי לא נותנים לי, אני לא מרים את הפרויקט הזה כי אני יודע שבסוף ייקחו לי אותו, אני לא יכול לעשות את העבודה שלי טוב כי יש כאן רעש, אני לא עושה יותר כי גם ככה לא יקדמו אותי כאן.
תמיד נמצא את מי להאשים כשאנחנו מפחדים להסתכל במראה ולהודות שאנחנו אחראים. בכלל – לקחת אחריות זה לא שוס. אז למה לעשות את זה אם אפשר להאשים אחרים ולהרגיש סבבה?
המשוואה הזו, חסרת היגיון ככל שתהיה כשאנחנו מוכנים להסתכל עליה בהיגיון, נמצאת אצלנו בראש ועובדת עבורנו. אם לא עשינו, אבל מצאנו את מי להאשים בזה – זה שווה ל"עשינו". זה אומר, שכל פעם שלא נזוז מאזור הנוחות שלנו כי אנחנו חוששים לטעות, קרוב לוודאי שנמצא את מי להאשים ואז נרגיש טוב יותר עם עצמנו. הבעיה היא שאז אנחנו פוגעים בקשר שבין העבודה לתשוקה שאמורה להניע אותה.
אז איך זה עובד? אתמול קרה משהו שמאוד הכעיס אותי, שעשה אחד מעובדי הנאמנים. אני לא אוהבת להתעמת, ולכן במקום לקרוא לו לשיחה ולהסביר לו מה הכעיס אותי,
| והבוס - מתגמל? |
|
| מיליון עובדים לא יקבלו שי בחג / גיל קול |
|
כ-400 אלף ממיליון העובדים שלא מקבלים שי הם עובדי חברות כ"א - ודווקא שם החוק מחייב לתת שי. שאר השכירים במשק, יותר מ-1.4 מיליון, יקבלו השנה שי - החל מאייפד וכלה ב-200 שקל בלבד שמקבלים עובדי רשות המים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
העדפתי להתלונן עליו באוזני חברי הטובים (והסבלנים אני חייבת להודות). התחושה היתה הקלה מיידית – ברגע שאני מאשימה מישהו אחר – אני צודקת, ברגע שאני צודקת – אני מרגישה טוב יותר. כמה פשוט וכמה לא נכון.
שימו לב, שהמנגנון שלנו מאוד חכם ויודע בדיוק בפני מי להאשים כך שיצדיק אותנו - וזה פשוט מונע מאיתנו לעשות את מה שנדרש לעשות. יצאנו צודקים ולא היינו חייבים להתמודד עם העשייה הלא נעימה.
אם ניחנתם בצורך לצאת מאזור הנוחות ולהתפתח אישית, אל תוותרו לעצמכם. בכל פעם שאתם שומעים את עצמכם מתלוננים ומאשימים, תשאלו את עצמכם: מה לא נוח לי לעשות? ממה אני מתחמק? כשתגלו, תוכלו לתעל את אנרגיות התלונינג הכפייתי לעבר ביצוע המשימה. אל תשכחו, אין לכם את כל הזמן שבעולם לבנות את הקריירה שלכם.
אתם עשויים לשאול את עצמכם למה בכלל להתאמץ; הרי אם תלונינג כפייתי מייצר הקלה, למה בכלל לשנות סדרי עולם? ובכן, הנזק של פעולת התלונינג לא נגמר בכיווץ שרירים זמני. מדובר בנזק ארוך טווח.
ראשית, מחקרים מראים כי מי שנוטה להתמכרות של תלונות והאשמות, ימשיך לעשות זאת בחיים בכל מיני מקומות – כלומר מדובר על מחלה מדבקת שתמשיך אתכם גם הביתה, לזוגיות, לילדים וכו'. המנגנון משתכלל ומתעצם ומדביק את הסביבה כולה.
והכי חמור - נוצרת חרדת ביצוע. כן, אחרי זמן מה שאנחנו בוחרים להתלונן ולהאשים במקום לבצע, מתפתחת אצלנו חרדת ביצוע ואנחנו נוטים לבחור לעיתים מזומנות יותר בדרך הקלה – להתלונן במקום לעשות. כך שלפחות בעבודה, מדובר בהידרדרות בביצועים שלנו וביכולת לרכז את האנרגיות שלנו לכיוון עשייה פרודוקטיבית ופורה... ואת זה כבר כולם ירגישו.
הכותבת, רויטל הנדלר, היא מנכ"ל AllJobs
דרושים.
