מאחורי המילים: מה הקשר בין בנק, שולחן וכיסא

השבוע התוודענו שוב לעובדה, כי לא רע להיוולד לעולם כבנק. עם פרסום הדו"חות השנתיים שלהם למחצית הראשונה של השנה, גילינו כי חמשת הבנקים הגדולים במדינה הרוויחו 1.6 מיליארד שקל (רווח נקי). סכום העמלות שגבו חמשת הבנקים, במהלך המחצית הראשונה הגיע ל-7 מיליארד שקל.

המילה בנק היא דוגמה מצוינת לטיולי מילים בין שפות ובין משמעויות. היא התחילה את דרכה בגרמנית עתיקה, במשמעות ספסל – מילה זהה ל-bench באנגלית. עד היום, המילה banc משמשת במינוח משפטי באנגלית בתור "ספסל השופט". אנחנו חשופים יותר לאמריקנית, שם משתמשים ב-bench.

הספסל הגרמני נדד לאיטליה והפך שם ל-banca – כי באיטלקית מילה אינה יכולה להסתיים בעיצור. הוא גם שינה משמעות, לשולחן, ובפרט לשולחן של חלפן ומלווה כספים. משם עברה המילה לצרפתית כ-banque ומשם לאנגלית – bank. משם היא נשאלה, בין השאר, לעברית.

הבנקים הראשונים היו פשוט שולחנות שמאחוריהם ישבו חלפנים או מלווים. במשנה (למשל בבא מציעא), מופיע המקצוע "שולחני", ומושווה ל"חנווני". אליעזר בן יהודה מגדיר שולחני כ"פורט מעות היושב ליד שולחנו בשוק". השולחני היה חלפן או פורט מעות, וכן מלווה. לפי המתואר במשנה, נראה שגם נתנו לו כסף למשמורת ומשכנו אצלו משכונות.

למקום שבו ישב השולחני קראו, למרבה ההפתעה "שולחן". בניגוד לבנקים של היום, השולחנות היו ניידים. במסכת שקלים כתוב מתי יושבין השולחנות במדינה ומתי במקדש. המילה שולחני מופיעה גם בברית החדשה: "וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ אֶל־מִקְדַּשׁ הָאֱלֹהִים וַיְגָרֶשׁ מִשָׁם אֵת כָּל־הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים בַּמִּקְדָּשׁ וַיַּהֲפֹךְ אֶת־שֻׁלְחֲנוֹת הַשֻׁלְחָנִים וְאֶת־מֹשְׁבוֹת מֹכְרֵי הַיּוֹנִים"; זהו תרגום משנת 1877, של החכם פראפעסאר פראנץ דעליטש ז"ל. בתרגום אחר, משנת 1885, כתוב "אֶת־שֻׁלְחֲנוֹת מַחֲלִפֵי הַכֶּסֶף".

הטרפז שהתחפש

הקשר בין בנק לשולחן אינו מסתיים ביוונית ובלשונות אירופה. גם בארמית קראו לבנקאי פְּתוֹרַאי, מהמילא פְּתוֹרָא – שולחן, וביוונית המילה לבנקאי היא trapezites – וגם כאן נגזר שם התפקיד מהמילה שולחן trapeza. הצורה טרפז נקראת כך כי היא נראית כמו שולחן כשמציירים אותו בפרספקטיבה.

ודווקא במוסד ששמו נגזר בשפות רבות כל כך מהמילה שולחן, אין קוראים לשולחנות של הפקידים שולחן אלא דלפֵּק. בעברית משנאית, דלפק הוא שולחן קטן, בדרך כלל עם שלוש רגליים. יש הגוזרים את השם מ-Delphike, שולחן מהעיר היוונית דֶלְפִי.

ומה קורה כאשר אותו פורט מעות, מלווה או חלפן אינו יכול לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הלקוחות? שוברים לו את השולחן, ואז יש לו שולחן שבור, או באיטלקית banca rotta. האנגלית אימצה דווקא את הצורה הלטינית, המקורית של המילה "שבור" – rupta, ומכאן bankrupt – פושט רגל (לאו דווקא שולחני).

גם המונח פשיטת רגל מקורו במשנה. במסכת כתובות נאמר "הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל" (כתובות יג:ה), והכוונה היא לחותן שאינו יכול לעמוד בנדוניה שקבע לעצמו.

בתוספתא נאמר "הפוסק מעות לבתו קטנה ופשט את הרגל". המונח "פשט (לו) את הרגל" הטריד את הפרשנים לאורך הדורות. הסברה הנפוצה ביותר היא שהחייב פושט את רגלו כמראֶה לנושה שלא נשאר לו רכוש על מנת להחזיר את החוב. פרשנים אחרים מציעים שאולי החייב מציע לנושה את הטיט שעל נעליו (שהוא הרכוש האחרון שנותר לו), או שהוא מת ומוטל בפישוט איברים. פרשנויות נוספות הן שהחייב אומר לנושה "גם אם תתלה אותי ברגלי מעץ, לא אוכל להחזיר לך את הכסף", או שהוא פשוט שינס מותניו, פשט רגליו והלך לארץ רחוקה.

ולסיום – איך אומרים בנק בעברית? כל עם ישראל אומר בנק. המילה שולחנייה קיימת במילונים אבל אף אחד לא משתמש בה. אפשר לנסות להחיות אותה, ולקרוא מעתה לבנק שולחנייה, ולבנקאי – שולחני.

הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות ואיראן הקדומה במסגרות שונות, יזמת ומנכ"ל מיזם המרצים מר צים וחבורתו .