למרות ש"בייביז" ("Babies") עוסק ביצורים אנושיים, במהותו הוא סרט טבע. יוצרי הסרט מתמקדים בשנה הראשונה בחייהם של ארבעה תינוקות, מרגע לידתם ועד השלב בו הם עומדים על רגליהם, ועושה זאת בצורה שאינה שונה מהותית מהתבוננות בעולמן והתנסויותיהם של בעלי החיים.
|
| צפו בטריילר של הסרט "בייביז" |
כל אחד מהתינוקות גדל באזור גיאוגרפי ותרבותי מובחן. תינוקת מסן פרנסיסקו, תינוקת מטוקיו, תינוקת משבט בנמיביה ותינוק מונגולי. שני תינוקות שייכים לעולם עירוני-מודרני – ולכן חווים מגע עם העולם דרך גירויים יזומים שמטרתם לקדם תהליך גדילה – מקריאת ספרים ועד סדנאות יוגה ומשחק במכשיר טלפון סלולרי.
| בייבי-מונסטר |
|
| אמא'לה, תינוק! / אמיר בוגן |
|
יצורים קטנטנים ואהובים? עשו לנו טובה. הרי אי אפשר לדעת מה ייצא משם והאם הוא יסתפק בחלב אם ולא ידרוש את בשר האב. ולמקרה שאתם לא מאמינים, הכנו לכם רשימת צפייה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
שני התינוקות שנולדו לחברה מסורתית-כפרית חווים את העולם דרך מגע בלתי אמצעי עם החומרים של הסביבה ובעלי החיים.
למרות שהיבטים רבים בתהליכי הגדילה בשנה הראשונה של החיים הם אוניברסליים, הצפייה בסרט מבהירה כי תהליכים אלו מושפעים בצורה עמוקה מאופיו הספציפי של המרחב הגיאוגרפי והתרבותי.
מעבר לציון הניתן בתחילת הסרט לגבי האזור בו גדל התינוק, אין כל חומר רקע המובא בקריינות לגבי המקום, התרבות, הדמויות או האירועים המוצגים. אין ראיונות עם אנשים בוגרים או הצגה של מבוגרים במנותק מהתינוקות. גם תהליכי ההתפתחות אינם מחולקים לפרקים מובחנים במהלך הסרט. ההימנעות מכל אלו נובעת מהניסיון לתעד את החוויה הטהורה של התינוק ולא לנתח חוויה זו, לפחות לא בצורה ישירה, באמצעות הכלים הלשוניים של האדם הבוגר.
הפעולות אותן מבצעים התינוקות מוכרות היטב לצופים ולכן יכולות לשעמם. הסרט אינו מתיימר לתפוס רגעים יוצאי דופן או תינוקות שיש להם כישורים או איכויות מיוחדות. בחיים שמחוץ לעולם הקולנוע, מרבית הצופים לא היו מתעניינים במעקב אחר פעולות דומות (למעט, אולי, בילדיהם שלהם). לכאורה הסרט אמור היה לשעמם, ובוודאי ישנם צופים שלא יפיקו הנאה או עניין בצפייה בו. יחד עם זאת, התפיסה הסגנונית של הסרט מאפשרת לו לפרוט על הנימים של צופים רבים.
הצילום מתמקד בתינוקות, כשבמקרים רבים הרקע של העולם אליו הם לא מתייחסים מופיע מטושטש או קטוע. חלק גדול מהסצנות מצולם בשוטים בודדים ארוכים וסטאטיים העוקבים אחר פעולות של התינוקות. בשוטים רבים, בעיקר בחלקו הראשון של הסרט, ההורים נוכחים רק כידיים וכשדיים - האיברים הרלוונטיים לחוויה של התינוק. ככול שהסרט מתפתח והאינטראקציה בין התינוק לסביבה נעשית משוכללת יותר, כך גם הסגנון מתפתח בדרך המאפשרת לשקף את צמיחת המודעות של התינוק לסביבתו.
תינוק אורבני. כמו סרט טבע
בחירות סגנוניות אלו הופכות את הצופים לשותפים בתהליך הגילוי ההדרגתי של העולם על ידי התינוקות. רגעי ההתנסויות הראשוניות – אכילה, אמבטיה, התבוננות בראי, משחק עם הוריהם, מפגש עם בעלי חיים, התחלת הדיבור וההליכה. הצטברותם של רגעים אלו משרטט את התפתחות אישיותם של התינוקות.
התמקדות זו משמיטה, לטוב ולרע, את הקשיים הכרוכים בהורות. אין בסרט הורים שעיניהם טרוטות מחוסר שינה, ריצות לבית חולים עם תינוקות שעלה להם החום או החלפה רוטינית של חיתולים. אפילו בכי התינוקות מוצג בסרט רק לרגעים קצרים, וגם זה בתוך הקשרים קומיים (למשל, הקנטה על ידי אח בוגר יותר). מטרתו הברורה של הסרט אינה להעיק על הצופים או ליצור התבוננות מורכבת, אלא להיות אלבום נעים, מחויך וצבעוני של השנה הראשונה. זה אולי מעצים את הפוטנציאל המסחרי, אך כתיעוד זוהי עבודה מוגבלת.
ההשוואה הנוצרת בין התרבויות ביחס לאופן הטיפול בתינוקות, מעמידה דווקא את התינוקות של ארצות הברית ויפן בעמדת נחיתות – לפחות מבחינת סוג ההתנסויות להם הם נחשפים בשנה הראשונה:
ההבדל בין הגעה לגן חיות וצפייה בגורילה (יפן), לבין משחק עם העיזים של המשפחה (מונגוליה), בין תינוקות שהאינטראקציה שלהם היא בעיקרה עם ההורים (ארצות הברית), לבין התינוקות שנמצאים יחד ומנהלים מערכות יחסים מורכבות של מניפולציה וקנאה (אפריקה).
ההבדל בין התרבות העירונית-מודרנית והכפרית-מסורתית ניכר גם במידת העניין שאותו הם מעוררים. ההתבוננות בתינוקות הגדלים בסביבה של טבע לא מבוית, ובמסגרת תרבות פחות מוכרת (גם אם היא מוצגת בצורה מאוד ראשונית) היא החלק המעניין יותר של הסרט, וזה שיכול להותיר את ההורה המערבי עם כמה תהיות לגבי הדרך בה הוא בחר לגדל את ילדיו. זה לא הרבה, אבל כחריגה מהפורמט השטחי של האלבום גם זה משהו.
