אדם מיוחד הוא אלי גוטמן. אתה יכול לאהוב אותו על הכנות שלו וההישגים, או לסלוד ממנו על הקטנוניות אשר צצה לה לפעמים (כמו למשל בסיפור מאמן השוערים, גבי בורנשטיין).
אבל אתה לא יכול להתעלם ממי שפעם כונה 'הגרמני'.
מצחיק לחשוב שהאיש שלשמו הודבק הכינוי הקר וחסר הרגשות הזה, הפך בשנה האחרונה לדמות החמה ביותר בספורט הישראלי. דמות צבעונית מלאה ברגשות ובשינויי מצבי רוח.
פסגת חייו. הדמעות של אלי גוטמן במשחק האליפות (צילום: יועד כהן)
זה לא בגלל הדאבל, או ההעפלה ההיסטורית לליגת האלופות. את הסיבה האמיתית בגללה מגיע לגוטמן את תואר 'איש השנה בכדורגל הישראלי', אפשר לתמצת בשלושה רגעים שחוצים את גבולות הספורט. שבוע אחד, אי שם בתחילת חודש מאי, הפך את מאמן האדומים לאיש השנה (שלי) בכדורגל הישראלי.
הפועל תל אביב מוליכה את ליגת העל ופוגשת את היריבה השנואה מכבי, במה שיכול היה להיות משחק אליפות היסטרי. אבל השחקנים של גוטמן קורסים ברגע האמת
ולא מצליחים להכניע את הבונקר של אבי נמני. בינתיים בקריית אליעזר, כובש דקל קינן את מה שאמור היה להיות שער האליפות.
גוטמן הרים את השחקנים השבורים לאחר ה-0:0 מול מכבי ת"א (אלי אלגרט)
האדומים נופלים אחד אחרי השני על הדשא, ממוטטים ושבורים. לא מסוגלים לחשוב, רק לבכות ולתהות איך ברחה להם העונה מהידיים.
אבל אז, הגיעה שעתו היפה ביותר של גוטמן. שחקן אחר שחקן עבר המאמן והרים אותם במו ידיו. "זה לא נגמר" הוא לחש בשקט על אוזניהם. הוא היה היחיד שהסתיר את רגשותיו האמיתיים וזכר שמלבד העובדה שנותר עוד מחזור אחד, גם גמר גביע המדינה יתקיים באמצע השבוע.
"אם הוא לא היה מרים אותי אחרי הדרבי, אני לא חושב שהייתי יכול להמשיך ולשחק בגמר הגביע ובמשחק הזה בטדי". כך אמר לא אחר מאשר כובש שער האליפות שבוע מאוחר יותר, ערן זהבי. יש רגעים מסוימים בעונת כדורגל שמגדירים אלופה, אבל יש רגעים מסוימים בחיים שמגדירים אלופים - זה היה הרגע של גוטמן.
הפועל ת"א זוכה בגביע לאחר ניצחון 1:3 על בני יהודה.
גוטמן מתראיין לטלוויזיה ומצהיר: "כולם שונאים את הפועל". אם זה לא מספיק, הופך המאמן לשרהל'ה שרון בגירסת יוסי אבוקסיס, נוטל את הפיקוד על המיקרופון וכאחרון האוהדים מתחיל בשירה אדירה: "כל העולם כולו, שונא את הפועל".
"כל העולם כולו שונא את הפועל". רגע שכדאי לשכוח (צילום: אלי אלגרט)
סערה ודיון מעמיק מתחולל: האם עשה גוטמן את הדבר הנכון? האם היה צריך ללכת אחרי האמת שלו וברגע שמחה לנהוג כאוות נפשו, או שמא היה צריך לשמור על ממלכתיות מסויימת כמאמן בכיר ואיש מכובד בכדורגל שלנו?
בכל מקרה, באותו יום הפך גוטמן לחלק בלתי נפרד מהמועדון וקשר את עצמו באופן מוחלט לאדומים ביציע. כל הסטריאוטיפים היו שם: "הפועל היא הכי שנואה, כולם רוצים שהפועל תיכשל ואותנו מעניין רק הפועל. לא מייצגים את ישראל, רק את עצמנו". ברגע אחד, הפך באופן רשמי לקול ולפנים של הפועל ת"א החדשה. לטוב ולרע.
יש רק דבר אחד שיותר זכור משער האליפות של ערן זהבי
באותו ערב באצטדיון טדי - הדמעות של מאמנו. אני זוכר את זה כי הייתי שם, רודף אחרי אנשי הפועל המאושרים עם המיקרופון של 'ספורט 1'. איש לא ריגש את הצופים בבית, אוהדי כל הקבוצות, כמו מאמן הפועל.
רגע זכור יותר מהגול של זהבי. גוטמן מברר בבכי (צילום: חיים צח)
מיד עם הרגע בו נודע כי מכבי חיפה סיימה בתיקו מול בני יהודה, התמקדה המצלמה בדמעות אמיתיות שלא הפסיקו לרדת מעיניו של גוטמן. "מה
שואלים במצב כזה", חשבתי לעצמי באותו רגע. "שום דבר", עניתי בתוכי ורק הצמדתי את המיקרופון אל פיו. היה זה בכי אמיתי מכל הלב, של אדם שהגיע לפסגת חייו.
"זה הכל התפילות של אישתי והמשפחה שלי", מירר בבכי המאמן המאושר שסוף סוף יכול היה להציג את האני הפנימי שלו ישר ולעניין, בלי לחשוב מה יגידו, בלי להתנצל על הקיזוז שלא הוא קבע.
זה ממש לא משנה מה דעתכם על הקיזוז, והאם הגיע להפועל ת"א לזכות באליפות בעונה שעברה. ייתכן מאוד שרובכם תחשבו שלא, אולי אפילו בצדק. אבל כך או כך, גוטמן הוא איש השנה שלי, וגם קיזוז לא ייקח לו את התואר.
