"פלופנבאך וצופנהיים: חינוך מחדש" זכתה בפסטיבל עכו

פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר הוענק היום (ד') ל"פלופנבאך וצופנהיים: חינוך מחדש" בבימויו של ערן טובול. אחרי ארבעה ימים גדושים בתיאטרון אחר משובח ומגוון שמילא את חללי העיר העתיקה של עכו ואת רחובותיה, בא לסיומו פסטיבל עכו ה-31 לתיאטרון אחר. כמדי שנה ננעל הפסטיבל בטקס חלוקת הפרסים המסורתי שנערך באולם הלבן של המרכז לתיאטרון שבעיר העתיקה.

ההצגה הזוכה (צילום: עדי סרויה)

בנימוקיהם למתן הפרס להצגתו של טובול בסך 10,000 שקלים כתבו השופטים: "זוהי התבוננות מקורית, חדה ומדויקת בקשר שבין חינוך לחברה. ההצגה חותרת תחת מנגנוני המשטור הממסדיים ומאירה מחדש את חשיבות חופש המחשבה והאינדיבידואליזם. יוצרי ההצגה רקחו שפת דיבור חדשה המוכיחה שהעברית אינה מאפשרת לנו להתבונן בחיינו כראוי ושאנו נזקקים להזרה חריפה בכדי להבין את עולמנו".

ההצגה זכתה במקביל גם באות הוקרה על מוזיקה שהוענק לאהוד ורדי ואילנה טובים בזכות העולם הצלילי האפקטיבי, המרגש והאירוני שיצרו. "התמהיל בין הומור ואימה

הוסיף נדבך הכרחי לחוויה הכוללת המוצלחת של ההצגה", כתבו השופטים בנימוקיהם. ההפקה זכתה באות הוקרה נוסף שניתן לה על עיצוב חלל וגרפיקה, עבודה משותפת של יערה צדוק ואורן קדוש. "יוצרי ההצגה עשו שימוש מושכל בחלל המאפשר גם שיתוף קהל וגם שימוש פרונטלי. שפת העיצוב ירדה לפרטים גרפיים מדוייקים ומקוריים שמזמינה את הצופה להשלים בדמיונו את העולם שבראו היוצרים".

מי התהום של התרבות הישראלית

פרס מיוחד להצגה מצטיינת הוענק ל"25", יצירתו של מאור זגורי. בנימוקיהם כתבו השופטים: "ההצגה ניזונה ממי התהום של התרבות הישראלית, מהספרות, שפת המופע והנוכחות הבימתית של יוצרים צעירים. ההצגה המלוטשת עשויה במיומנות ומקצועיות מרשימים ובה באים לידי ביטוי הכח של קבוצת אנשים צעירים שמחפשים שפה תיאטרונית רבת המצאה ודמיון ומצליחים בכך".

חבר השופטים בחר להעניק במקביל גם אות הוקרה על בימוי ליוצר ההצגה, מאור זגורי: "ידו המיומנת ורבת הדמיון של מאור זגורי הקנתה להצגה זרימה בלתי פוסקת, עשירה בהמצאות וקפדנית מבחינת חוש התזמון והניקיון".

פרס נוסף הוענק להצגה "דקת דומיה" של אריאל ניל לוי והילה גולן שהוצגה במסגרת החדשה "עכו 2", שנולדה כחוץ-תחרותית במקור. בנימוקיהם למתן הפרס בסכום 5,000 שקלים כתבו השופטים: "יוצרי ההצגה הזינו את סצנת העשייה בעכו במרכיבי התיאטרון הפוסט דרמטי המוכר היטב באירופה, אך טרם קנה אחיזה בישראל. זוהי הצגה אינטליגנטית ושנונה ששמה במרכז את השחקן השותף ליצירה הבימתית, ומטפלת במורכבות שבין ישראל וגרמניה באופן עכשווי הנוגע לחייהם של צעירים המבקשים לחיות בעולם טוב יותר ומתחבטים בשאלת זהותם".

פרס ראש העיר עכו, שמעון לנקרי, הוענק לשחקנית נעה שנדר על עבודתה בהצגה "תיאטרון מסך", שהוצגה במסגרת פרויקט אמן תושב שנפרשת על פני שנה בעיר עכו. אות הוקרה על משחק הוענק לתהל רן וענת זוננפלד יוצרות ההצגה "גברת בורכוב". "עם משחק שנע בין זרם תודעה ועבודה מתוך הרגע לבין משחק מחושב מראש ומלא נוכחות עצורה, יצרו תהל רן וענת זוננפלד מחקר מקורי, מרגש והופך קרביים על אודות עבודת השחקן", כתבו השופטים.

מתוך ההצגה "25" (צילום: יוהאן שגב)

אות הוקרה על משחק הוענק לרענן פררה ורוני נווה על מופע הפרידה המצחיק-עצוב מעולם הבמה שרקחו מתוך חומרי חייהם. בנימוקיהם  כתבו השופטים: "הצמד פררה ונווה הביאו לבמה בהצגה Fade את סיפורם האישי ואת מצוקת יוצרי התיאטרון בכללם. הם עשו זאת באירוניה, בכישרון, בהומור עצמי וביושר כובש, ובכך הצליחו לשבות ולכבוש גם את לב הקהל".

המון אותות הוקרה - המון איכויות

היקף אותות ההוקרה שהעניקו השופטים השנה מצביע אולי יותר מהכל על איכויות ההפקות שהוצגו השנה בפסטיבל עכו. אות כזה על תעוזה אמנותית הוענק לחברי ההפקה "שואה לייט". בנימוקיהם כתבו השופטים על העבודה מעוררת המחלוקת שרקח רובי אדלמן: "ללא רסן, גבולות או חשבון, מצליחה העבודה לפרוץ מבעד למנגנוני ההגנה של הקהל ולהעבירו למחוזות לא נוחים ולא בטוחים. השימוש המודע בתרבות הטראש, השילוב בין הריקוד המיומן לבין משחק מחוספס והקרנות וידאו מעולות – מצביעים על שפה בימתית שצומחת מתוך מציאות חיינו".

כמו כן, ביקשו השופטים להעניק אות הוקרה על עבודת אנסמבל לחברי "השולחן המשפחתי", הפקה רחבת היקף שיצר הבמאי דודי מעיין. "האירועי הייחודי הזה מתבסס על עבודת אנסמבל עמוקה ורב רבדית שבהם באים לידי ביטוי כל השותפים בכל הרמות של האירוע. הם מביאים את עצמם ומצליחים ליצור פסיפס שבו מתגלים במלוא

עצמתם הן דמויות אישיות וחד פעמיות והן נוכחות קבוצתית סוחפת".

בראש חבר השופטים עמדה השנה ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, ד"ר דורית ירושלמי, שאמרה: "פסטיבל עכו 2010 היה מעולה. הוא התאפיין בניגודיות חזקה בין ההצגות וניכר שהבחירות היו נאמנות לעידוד יוצרים צעירים, לחיפוש שפות אמנותיות רבות ומגוונה".

ירושלמי הדגישה את התמה המרכזית בפסטיבל כזיכרון תרבותי טראומתי והתמודדות של אנשים יוצרים עם זהותם התרבותית. "בפסטיבל נשמעו שפות אלטרנטיביות שמפצות במשהו על חוסר האפשרות לדבר את המשבר שאנו חיים בתוכו. למרות ההתמקדות הגורפת בטראומה של אירופה, ההצגות הצליחו להאיר מזוויות שונות ומקוריות גם את עכו, על תושביה והיותה מראה של המצב הפוליטי בישראל". השופטים הדגישו במקביל את הארגון המופתי, הפתיחות והאווירה החיובית שאינם מובנים מאליהם, ואת מופעי הרחוב שלדבריהם תרמו ליצירת "עולם הפוך וססגוני שהוא נשמת הפסטיבל".