בקומיקס זה היה עמוק יותר

"תמרה דרו" ("Tamara Drewe") נע בין המתוחכם לנמוך, בין הרומנטי לציני, בין סוף המאה ה-19 לימינו, ובין שלושה מדיומים: ספרות, קומיקס וקולנוע.

הסלאלום הפתלתל אותו מבצע הבמאי סטיבן פרירס בין מרכיבים אלו מתחיל כבידור מתוחכם אך מסתיים בהתנגשות חזיתית: ההומור הופך לפארסה ומידת ההזדהות והעניין בדמויות - ובעיקר בדמות הראשית - הולכת ופוחתת. על הסרט משתלטת תחושה לא נעימה של התנשאות מצד הבמאי כלפי הדמויות ובאופן עקיף כלפי הקהל.

למרות שבקומיקס המקורי היו נגיעות קומיות, היתה זו במהותה יצירה רצינית. סימונדס השתמשה באירועים העלילתיים ובהתכתבותם עם המקור של הרדי כדי לבחון את עולמן הרגשי של נשים מגיל נוער ועד גיל העמידה באנגליה של ימינו. רובן המוחלט של הדמויות והאירועים בקומיקס נשמר בעיבוד הקולנועי, אך השינוי בטון לכיוון קומי מובהק מוביל את הסרט למחוזות שונים ולא בהכרח מוצלחים.

אכסניית "הרחק מהמון מתהולל" ממוקמת בכפר אידילי במחוז דורסט ומשמשת כמקום אירוח לסופרים הנזקקים לשלווה הכפרית בכדי ליצור. את המקום מנהלת בת' הרדימנט (טזמין גריג), הנשואה לניקולס (רוג'ר אלם), סופר מותחנים מצליח ויהיר. בת' משרתת אותו במסירות וניתן אף להבין כי יש לה תפקיד לא מבוטל בעריכת ספריו, אך ניקולס גומל לה בבוגדנות.

הופעתה של תמרה דרו (ג'מה ארטרטון), עיתונאית ששואפת לקרירה של סופרת, בת הכפר שעזבה לעיר הגדולה וכעת חזרה, מעוררת את דרי האכסניה המנומנמים. האף הכעור שהיה לה כנערה שופץ, ומכנסוני הג'ינס שאינם מותירים מקום רב לדמיון מבטיחים כי אף זכר לא יוכל להתעלם מנוכחותה.

מתוך הסרט. מנסה להתכתב עם הקומיקס, לא בהצלחה

ניקולס, באופן לא מפתיע, חושק בה. אך באכסניה עובד גם אנדי קוב (לוק אוונס), עובד צעיר וחטוב שבבית משפחתו שירדה מנכסיה מתגוררת כעת תמרה. אנדי, שזכה לדעת את תמרה בנעוריה, מוכן לקאמבק, אך לתמרה יש תוכניות אחרות. ראיון אותו היא עורכת עם בן סרג'נט (דומיניק קופר), מתופף בלהקת רוק, מתפתח לקשר רומנטי שמותיר את אנדי האומלל מתוסכל.

מנסה להצחיק ברגעים הלא נכונים

מי שלא זיהה את ההתכתבות עם המקור הספרותי ועיבודו המעודכן לקומיקס יופתע. הסרט, שניתן לטעות ולחשוב כי הוא קומדיה רומנטית הנעה בצורה צפויה לעבר הסיום, מתחיל לנוע במסלול פתלתל שבו שלושת הגברים - המבוגר הזוכה להערכה, הצעיר המסעיר והצעיר האמין, ישחקו כל אחד תפקיד במכלול האפשרויות העומד בפני תמרה.

למרות ששם הסרט הוא כשם הדמות, הסרט אינו עוסק רק בה. מקום מרכזי נשמר לבת' המתוסכלת מבעלה, וההופכת לחשדנית לאחר גילוי בגידותיו. העיסוק במה שהיא יודעת או מסרבת לדעת על בעלה יכול היה להיות בסיס דרמטי לדמות מורכבת, אך זו לא הדמות הקיימת בסרט.

מהצד השני של סקאלת הגילאים ניצבות שתי נערות חברות - ג'ודי (ג'סיקה ברדן) המופרעת וקאסי (שרלוט קריסטי) הצייתנית. עולמן שמעוצב מקריאת מגזינים לבני נוער ותשוקתן הלא מרוסנת לבן המתופף, מניעים אותן מעמדת התבוננות והתרסה כלפי עולם המבוגרים לכאלה המתמרנות אותם בדרכים מפוקפקות.

התסריט של מוירה בופיני והבימוי של פרירס שמים דגש על התבוננות באירועים מעמדה קומית בעלת מנעד רחב וטון לא אחיד - הומור מילולי שנון, קומדיה רומנטית,

סלפסטיק או פארסה. עמדה זו מאפשרת לשעשע בהצגת האלמנטים הלא נעימים בדמויות ובמעשיהן, אך הבעייתיות של בחירה זו ניכרת ככל שהסרט מתקדם.

אירועים בעלי חשיבות דרמטית, בעיקר כאלו המתרחשים לקראת סוף הסרט, מתפקדים כחלק מפארסה. המורכבות של הדמויות הנשיות, הדילמות בפניהן הן עומדות והחלטותיהן הפזיזות והשקולות - כל אלו נפגעים משטיחות קומית זו.

פרירס מתכתב עם צורתו של מדיום הקומיקס באמצעות שימוש נרחב בפריימים מפוצלים ובתחלופה מהירה של דימויים. בעיקרון זה ראוי להערכה, אך באופן פרדוקסלי דווקא נוצרת בכך התרחקות נוספת מהקומיקס, כשההבדל הוא שוב בטון. הפנלים של הקומיקס המקורי אפשרו לנוע מהאירועים בעולם החיצוני, לרגש ולמחשבה של הדמויות הנשיות. כאן זה מעצים את ההשטחה של דמויות אלו כחלק מגיחוך של הסרט על מכלול הדמויות המוצג בו.