זיכוי שלישי: גם העליון זיכה נאשם מרצח גרושתו

אלכסיי וולקוב, שזוכה פעמיים מרצח גרושתו יוליה יכול לנשום לרווחה: שופטי בית המשפט העליון דחו הבוקר (יום ב') את ערעור המדינה על הזיכוי. שני שופטים, אשר גרוניס וניל הנדל, קיבלו את קביעת בית המשפט המחוזי לזכות את וולקוב ואילו השופטת עדנה ארבל סברה כי יש לקבל את טענות המדינה.

וולקוב היה בסערת רגשות לאחר שהשופטים הקריאו את החלטתם. הוא בכה ולא היה יכול לדבר. השופט גרוניס דחה בפסק הדין כתב שמדובר במקרה בעייתי: "החשדות נגד וולקוב כבדים הם, כבדים עד מאוד, אולם נוכח הקשיים הקיימים בחומר הראיות ותחת מגבלותינו כערכאת ערעור, איני סבור שיש מקום כי נהפוך את הכרעת דינו המזכה של בית המשפט המחוזי".

בפסק הדין כתב השופט גרוניס, כי בפסק הדין הראשון בו זוכה וולקוב, מתח השופט שלי טימן ביקורת חריפה ביותר על התנהלותם של חוקרי המשטרה. שתי השופטות האחרות בהרכב הסתייגו מביקורת חריפה זו. בדומה לשופטות, כתב גרוניס כי גם שופטי בית המשפט העליון אינם סבורים שהיה מקום לביקורת הקשה שהושמעה על ידי השופט טימן: "לא היה בהתנהלות המשטרה יסוד רשלני יוצא דופן, שהיה בו כדי להצדיק את הביקורת הקשה שהוטחה בה."

לאחר ההחלטה אמר פרקליטו של וולקוב, עו"ד אורי קינן המייצג אותו מטעם הסניגוריה הציבורית, כי בית המשפט העליון נתן את החותמת הסופית למשפט שנמשך כבר כמה שנים. "אחרי שוולקוב זוכה כבר פעמיים במחוזי, היום הזיכוי הוא סופי. אני שמח שמי שהיה נאשם הוא אדם חופשי. חף מפשע. הסניגוריה הציבורית הוכיחה היום שאילולא הייתה קיימת - אדם זה היה יושב במאסר".

אלכסיי וולקוב בבית המשפט העליון (צילום: גיל יוחנן)

בסניגוריה ברכו על החלטת בית המשפט העליון, שנתנה לדבריהם תוקף לשתי החלטות זיכוי במחוזי ובכך הביאה לסיומו של עינוי דין חריג שנגרם לנאשם. "מדינת ישראל היא מהבודדות בהן ניתן לערער על זיכוי", ציינו בסנגוריה, "השתלשלות העניינים בפרשה מחייבת לדעתנו לקיים דיון מחודש בנושא ולקבוע שאין מקום לערער על זיכוי".

מנגד, אמר עו"ד תומר אברהמי, המייצג את משפחתה של הנרצחת: "מי שרצח את יוליה עדיין מסתובב חופשי בינינו. המשפחה חרדה מאוד לבאות והיא תמשיך להיות במחתרת, וחרדה מאוד מכך שאלכסיי וולקוב מסתובב חופשי. הילד של יוליה גדל עם המשפחה שדואגת לו באדיקות רבה. וולקוב לא ניסה ליצור עם בנו. המשפחה מותשת ולא מאמינה במערכת המשפט". 

"לחקור את מי שלא נחקר"

השופט בדימוס שלי טימן, שזיכה את וולקוב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הגיב גם הוא להחלטת בית המשפט העליון. "אני שמח שהשפיות והשכל הישר ניצחו ושבית המשפט העליון קיבל את עמדת ההרכב בראשותי, כשזיכה את וולקוב מחמת הספק", הוא אמר. "ההחלטה היום הצילה את המשטרה ואת התביעה ממבוכה גדולה. התיק הזה נוהל מכוח הרצון של המשטרה ושל התביעה להשיג הרשעה בכל מחיר ולא מתוך רצון להגיע לחקר האמת ולכך לא הסכמתי לתת יד. במקום להתמודד עם המחדלים של המשטרה ושל התביעה, הם העדיפו לנהל נגדי מתקפה אישית ותקשורתית משולחת רסן שכללה טענות על כך ששחררתי רוצח".

הוא קרא למשטרה להקים צוות חקירה אחר, כדי ללכוד את הרוצח. "יש לבחון את הממצאים שנאספו בזירה ושלא נבדקו, לחקור תחת אזהרה מעורבים ועדים שכלל לא נחקרו - רק כך יתגלה מיהו הרוצח האמיתי. לא יעלה על הדעת להרשיע אדם רק על סמך הודאתו והשחזור שערך, שכלל לא תאמו את הממצאים בזירה ואת ממצאי הנתיחה לאחר המוות".

גופתה של יוליה וולקוב נמצאה ב-16 בינואר 2006 בדירתה ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק. כתב האישום המקורי הוגש זמן קצר לאחר מכן נגד בעלה לשעבר, והתבסס בין היתר על שחזור הרצח על-ידי וולקוב עצמו במהלך חקירת המשטרה, ועל הודאתו כי רצח אותה משום ש"כעס עליה". אבל, זמן קצר קודם לכן הוא הכחיש שרצח.

למרות ההודאה, הרכב של בית המשפט מחוזי בתל אביב בראשות השופט שלי טימן זיכה את וולקוב מחמת הספק. הפרקליטות

 עירערה ושופטי העליון החליטו להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, כדי שזה יחזור וישקול מחדש את קביעותיו.

באפריל 2009 זוכה וולקוב בשנית מחמת הספק, ברוב דעות של הרכב השופטים. השופטות תחיה שפירא ושרה ברוש, ששימשו כשופטות גם במשפט הראשון, נותרו בדעתן כי יש לזכותו, בעוד השופט צבי גורפינקל, שהחליף את השופט טימן שפרש, סבר בדעת מיעוט אמר כי יש להרשיעו. אולם, גם הפעם הפרקליטות לא הרימה ידיים והגישה ערעור נוסף לבית המשפט העליון.