"אני לא האיש לדבר איתו על טלוויזיה"

לפני חודשיים בדיוק, חגג אבי קושניר את יום הולדתו ה-50, ו-30 שנות קריירה. מי שהחל את הדרך המקצועית במופעי סטנד אפ בקיבוצים, הפך לבן בית בכל משפחה ישראלית ממוצעת המחזיקה טלוויזיה בסלון. בשנים האחרונות, אין שבוע שהוא לא מככב בתוכנית נצפית, הצגת תיאטרון או פרסומת לחברת ביטוח.

לשלב הסיכומים, קושניר עדיין לא מוכן. אבל הסברים להצלחה המתמשכת הוא דווקא מספק, בראיון מיוחד ל-ynet:  "אני חושב שזה בגלל שאני תמיד עושה כמה דברים שונים: תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע".

גם על הניסיון להבין אם לא נמאס לו מהדברים החוזרים שהוא עושה בטלוויזיה, יש לו הסבר ראוי: "יש התייחסות שונה של תעשיית הטלוויזיה, לעומת צופה הממוצע. בתעשייה שואלים אותי תמיד 'עונה תשיעית של 'החיים זה לא הכל', לא נמאס'? מי שלא מהתעשייה אומר 'וואו, עונה תשיעית - גדול'. כשאתה מתחיל פרויקט בחיים, התקווה שלך למצות את זה מהר, או שזה יצליח וירוץ זמן רב?".

וזה אולי מה שתמצת את קושניר. מדובר באיש עבודה שקם בשעות הבוקר המוקדמות ויוצא לעשות את מה שהוא אוהב. בלי להתחשב במה יגידו עליו, בלי להיחשף יותר מדי לתקשורת ובלי לקחת חלק ב"חוקי המשחק שהשתנו" כהגדרתו, למרות שהוא מבין אותם היטב.

רק לרקוד

בשבוע הקרוב (ב', 21:00) תעלה העונה השישית של "רוקדים עם כוכבים". עם ברק בעיניים, הוא מספר על השינויים הצפויים בה ועל הקאסט המדהים לדבריו - וכמובן גם על האורחת המיוחדת פמלה אנדרסון. "הגימיקים יכולים להחזיק כמה שניות, בסוף זו תחרות ריקוד, וצריך לדעת לרקוד. על זה תוסיף הפקת טלוויזיה יפהפייה, בידור במיטבו".

קושניר והימלבלוי. "בסוף זו תחרות ריקוד" (צילום: ענת מוסברג)

במקביל לעליית התוכנית, אתמול (ה') עלה בתיאטרון הבימה המחזה "מוריס שימל" מאת חנוך לוין, בבימויה של יעלי רונן, בה לוקח קושניר חלק. "ההצגה עוסקת בחיים, בעליבות, בשאיפות, בחלומות, באי יכולת לקיים אותם, בתא המשפחתי הקטן, באמא הפולניה. זה כבוד גדול בשבילי לקחת חלק במחזה של לוין שזו הפעם הראשונה שאני עושה מחזה שלו".

איזו דמות אתה מגלם שם?

"אתה מכיר את המצב הזה במזג האוויר, שהאוויר עומד ומגעיל כזה? זו הדמות".

איך עושים כל כך הרבה דברים במקביל?

"אני קם מוקדם בבוקר, אגב כמו 90 אחוז מאוכלוסיית העולם. אבל זה לא תמיד ככה, זה בתקופות. 'רוקדים' זה שידור חי, אז יש 18 תוכניות. ארבעה חודשים אני עובד בטלוויזיה בערב. נכון, יצא לי עכשיו שאני בתקופה של חזרות בתיאטרון והערבים שלי יהיו מלאים גם בהצגות, אבל שוב, זו תקופה. ברוך השם שאני עובד הרבה".

מה עם קולנוע, מתי נראה אותך שוב על המסך הגדול?

"יש משהו על הפרק, אבל עוד מוקדם לדבר".

יש עוד תחום שאתה רוצה לגעת בו?

"מוזיקה. כבר נגעתי בזה קצת: בהצגה 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', בערב שעשיתי עם נורית גלרון, בו שרתי משיריה במסגרת פסטיבל הפסנתר.

אני מאמין שעוד אעשה מוזיקה. אולי אלבום".

יש סיכוי שנראה אותך שוב על במת האירוויזיון, כמו בימי הבטלנים?

"אמנם ככה התפרסמתי והיה טיול גדול וכיפי לאירופה, אבל את זה? אני לא אעשה שוב".