השרים להזנחת הסביבה

חלמתי שאני פותח את הרדיו ושומע את השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, מכריז באוזני רזי ברקאי את המשפט הבא: "אני מודה לביבי על הכבוד ועל הצעת השדרוג המפתה אבל הסביבה הישראלית זקוקה לי נואשות וזו ממש לא העת לנטוש משרד חשוב כל כך...".

• מסתמן: השר ארדן ימונה לשגריר ישראל באו"ם
  

אבל זה היה רק חלום שהרי כל כך מובן וטבעי לכולנו שכאשר מוצע לשר להגנת הסביבה לעזוב את משרדו ולקבל תפקיד יוקרתי כנציג ישראל באו"ם, כפי שהוצע לארדן לאחרונה – הוא לא יחשוב פעמיים ויסתלק מהיום למחר. עצוב.

מדוע שלא נזכה פעם אחת לשר שיראה בעצמו מנהיג סביבתי של ממש במשרד החלש והעני הזה, שר שיזדהה עם תפקידו הקריטי במדינה שקריסתה האקולוגית מסוכנת פי כמה מכל איום ביטחוני?

מה עוד צריך להתרגש עלינו בתחום המים, זיהום החוף והנחלים, הנדל"ן שחיסל את ארץ הצבי והררי הטינופת שסוגרים על "ארץ הקודש" - כדי שפוליטיקאי חכם דמוי אל גור יצמח גם אצלנו ויבנה את עתידו ועתידנו על אג'נדה ירוקה אמיתית ונשכנית?

אין שר אחד לרפואה

באחת החידות שהפקתי לאחרונה לילדי ישראל, נדרשתי לרשימה של דמויות ישראליות שהשפיעו, הגנו ולחמו לעצירת תהליך הכחדנו הסביבתית – והתקשיתי להכניס לרשימה ולו שר אחד.

התלבטתי באשר ליוסי שריד, שבלט בתפקידו כשר במשרד לאיכות הסביבה בשנות ה-90, עד שנזכרתי שאף הוא, ברגע הגורלי לעתיד ים המלח - הצביע לטובת דיראון זיכיון איזנברג, שהתיר את המשך הכרייה בים המלח. והשאר בולענים והיסטוריה.

ובאותו נושא – השבוע עסקנו ארוכות בשר אחר שחלף בשמי המשרד לאיכות הסביבה -צחי הנגבי, שבתקופת כהונתו כשר להגנת הסביבה - טרח למלא את משרדו באסופת חדלי אישים כאתנן פוליטי ש"השוויץ" בו מעל המקפצה.

כולם עסקו לאחרונה באיש, בחטאיו, בסגולותיו, בעתידו ובקלונו - אבל אף אחד לא זעק את קלונה של הסביבה הישראלית, שהאיש היה מוכן להפקירה בקלות בלתי נסבלת בידי "גדולי האומה" – חברי מרכז הליכוד הזכור לרע, שאיישו בזכותו את המשרד.

ובחזרה לשר הנוכחי - אם כבר נגזר על חילופי שר במשרד להגנת הסביבה - אולי יואיל ראש ממשלתנו לשקול מינויו של שר חיצוני - איש מקצוע עם גישה ומחויבות של ממש, שיבוא מקרב אחת מעשרות העמותות הסביבתיות שפועלות ועושות נפלאות למזעור נזקי הממשל המנמנם?