שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    צילום: Index Open, רפרודוקציה: אלעד גרשגורן
    מצוקת נדל"ן ומחסור בקרקע? גם בתקופת בית שני
    היהודים בתקופת היוונים והחשמונאים היו יכולים לעלות לארץ, אך רובם בחרו לחיות בגולה. הסיבה הייתה כלכלית - צפוף כאן. פרופסור זאב ספראי: "הארץ הייתה מהצפופות בעולם ומחולקת לנחלות. לא היה מקום לכולם, והעושר היה שייך לקליקה קטנה וסגורה. בחו"ל היו יותר הזדמנויות". נשמע מוכר?

    ישראל היא מדינה צפופה. מספר התושבים לקילומטר הוא אחד מ-20 הגבוהים בעולם. המשק הישראלי משגשג, אבל הארץ מתקשה להכיל אותו: רזרבות החשמל נמוכות, ויש חשש למחסור בחשמל; המחסור במים כבר כאן; הכבישים פקוקים בטירוף; תקציב החינוך גדול, אך אינו מספיק לצרכי הילדים הרבים; תקציב המדינה צמוד לגידול באוכלוסייה באופן שאינו מאפשר להוסיף בו שום שיפורים; השטחים הירוקים נזללים ונעלמים; וכמובן - הביקוש העצום לדירות מפגר אחרי ההיצע, מחירי הנדל"ן מזנקים, והקבלנים טוענים שאין להם קרקעות לבנייה.

     

    הזהב היהודי - ynet במסע היסטורי אל שורשי ההצלחה היהודית

     

    אפשר לטעון שמדובר במחסור מלאכותי שגורמים שונים יוצרים כדי לדפוק עלינו קופה. אבל הם מצליחים לעשות זאת כי הצפיפות, המחסור במשאבים ואווירת הדחק באמת קיימים. וכל זאת, למרות שהמדינה נועדה להיות בית לכל 13 מיליון היהודים בעולם, אבל רק כ-5.5 מיליון יהודים כאן, ואילו השאר חיים, מבחירה, במקומות אחרים. והם חיים שם טוב, הרבה יותר מאיתנו. למרות המשבר הכלכלי, רמת החיים בארצות הברית גבוהה בכ-70% מזו שבישראל - ומחקרים רבים מראים שהיהודים הם הקבוצה האתנית העשירה ביותר בחברה האמריקנית. 

     

    הצצה קטנה אל החיים לפני כ-2,000 שנה מגלה מציאות דומה באופן ראוי לציון. יהודים רבים חיו בארץ בביטחון וניהלו את ענייניהם בעצמם, ובמשך כ-500 שנה - מהתקופה הפרסית ועד הכיבוש הרומי - הייתה כאן אוטונומיה יהודית, ובחלק מהזמן, בתקופת החשמונאים - מדינה יהודית עצמאית. איש לא הפריע ליהודים לעלות לארץ ולחיות כאן. אבל דווקא באותה תקופה קמו, לראשונה, קהילות ענק של יהודים בארצות אחרות.

     

    יהודים חיו בכל רחבי העולם ההלניסטי (היווני) - בבל, מצרים, יוון, רומא, סוריה, אסיה הקטנה ואפריקה. הפילוסוף היהודי-מצרי פילון כתב שבמצרים, לוב וכוש חיו מיליון יהודים - שמינית מהאוכלוסייה.

     

    חלקם היו צאצאי היהודים שגורשו מהארץ בזמן גלות בבל, וחלקם גויים שהתגיירו במסגרת "טרנד" של גיור שהיה קיים בחברה היוונית. וכולם המשיכו לחיות בגולה. ההיסטוריון אריק גרואן כתב בספרו "גלות" כי "ניתן לומר בביטחון שמספר היהודים שחיו בחו"ל עלה לאין שיעור על אלו שחיו בארץ - דורות רבים לפני חורבן הבית השני. רוב-רובם נשארו שם, דורות על דורות, מרצונם החופשי".

     

    מה גרם להמוני יהודים להתכחש למסורת המקודשת שקראה להם לעלות לציון? הסיבה לכך היתה בעיקרה כלכלית. ארצנו הקטנטונת לא היתה יכולה להכיל אותם.

     

    חילקו את הארץ לנחלותיהם - ולא נשאר מקום

    "יהודים בחרו לחיות בחו"ל ממגוון של מניעים", כתב גרואן. "צפיפות האוכלוסייה בארץ, מצוקה כלכלית וחובות ששקעו בהם, הזדמנויות לתעסוקה ולפרנסה בארצות אחרות". כמו בזמן הזה, גם בימים ההם, היהודים בגולה חיו מצוין - ואילו היהודים בארץ סבלו מצפיפות.

     

    "ארץ יהודה הייתה אחת הארצות הצפופות ביותר בעולם של אז, אם לא הצפופה ביותר. לא היה כאן מקום ל'עולים חדשים' ולא בטוח שהיה מספיק מקום לכל אלה שנולדו כאן", אומר ל-ynet הפרופסור זאב ספראי, מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן. 


    ירושלים בימי בית שני: גם אז היה צפוף

     

    החוקרים חלוקים על מספר האנשים שהתגוררו בארץ בימים ההם. חלקם מעריכים שמדובר ב-2 או 3 מיליון. הם מסתמכים על מדידה של היקף השטח הבנוי על סמך הממצאים הארכיאולוגיים ועל כתבים של בני התקופה. זהו מספר עצום: בסוף המאה ה-19 חיו כאן רק כחצי מיליון איש. חוקרים אחרים חושבים שמעולם לא גרו כאן יותר ממיליון בני אדם, כיוון ששטח הארץ אינו גדול מספיק כדי לגדל ולאגור מזון לאנשים רבים יותר בעולם שעוד לא הייתה בו תעשייה.

     

    חוקרים נוספים חושבים ששתי התיאוריות נכונות. הארץ נמצאה במצב מתמיד של התפוצצות אוכלוסין, שגרם למחסור בקרקע וצעירים שלא הייתה להם אדמה עזבו והיגרו למקומות אחרים.

     

    "רוב היהודים בארץ היו חקלאים פשוטים שחיו בנחלות הפרטיות של המשפחה שלהם, וגידלו חיטה, דגנים וגפנים, בעיקר לתצרוכת עצמית", אומר ספראי. "הארץ הייתה מחולקת כמעט כולה לנחלות. אנחנו לא יודעים בדיוק איך הנחלות התחלקו בתוך המשפחות ומה הייתה שיטת הירושה, אבל בכל שיטה, כשהשטח צפוף, יש כאלה שנשארים בלי נחלה, ולהם יש נטייה לעזוב". 

     

    "לאנשים כאן גם היו מעט הזדמנויות להתעשר. החברה בארץ הייתה די שוויונית. היהודים קיימו בקפדנות את מצוות השמיטה, שמנעה מהם להתעשר זה על חשבון זה. במשך כ-300 שנה - משיבת ציון (בסביבות 500 לפני הספירה) ועד מרד החשמונאים (בסביבות 200 לפנה"ס) - לא הייתה כאן ממש מדינה, ולא נוצרה אצולה כמו שהייתה בארצות אחרות".

     

    "הארץ ישבה על ציר המסחר בין מצרים לבבל, אז תמיד היו כאן סוחרים. היה מסחר בבשמים, אריגים ומוצרי מתכת, והיה מי שהתעשר ממנו. אבל בסך הכל, זאת הייתה פינה קטנה בעולם, ומרכזי המסחר הגדולים נמצאו במקומות אחרים.

     

    הסוחרים העשירים כאן היו קליקה קטנה וסגורה, שכללה את משפחות הכוהנים הגדולות ומספר משפחות נוספות. אנשים אחרים שרצו להתעשר, היו צריכים לחפש את מזלם בחו"ל".

     

    הרוטשילדים של פעם: מוכסים שקיבלו אחוזים

    המצב בחו"ל היה אחר לגמרי. מספרים שכתבו אנשים בני התקופה עולה כי היהודים בגולה היו עשירים יותר מהיהודים בארץ והשתייכו למעמד הגבוה של העולם ההלניסטי - ממש כמו יהודי ארה"ב ואירופה של היום.

     

    "העולם באותה תקופה עבר מעין 'גלובליזציה': ארצות רבות הפכו למרחב אחד וקיימו ביניהן קשרים פתוחים. זה נתן המון הזדמנויות", אומר ספראי. "היהודים, שנהנו מיחסים סבירים עם היוונים ויכלו להגר בחופשיות לכל מקום, ניצלו זאת היטב. בימי קדם לא הייתה סטטיסטיקה וקשה לדעת איך חי האדם הממוצע, אבל יש ראיות לכך שחלק מהיהודים היו עשירים מאוד".

     

    "לסוחרים היהודים היה יתרון, הם היו מקושרים בינם לבין עצמם", אומר ספראי. "בתי הכנסת היו מרכזים חברתיים, והם גם שימשו כבנקים להפקדת כספים. ברגע שיהודי הגיע למקום מסויים, כבר היו לו קשרים. יש סיפור מדרשי על יהודי וגוי ששטו יחד באוניה בדרך לעשות עסקים. האוניה טבעה עם כל הרכוש שלהם, ושניהם ניצלו, אבל היהודי מצא לו מיד מחסה ובסוף הסתדר וחזר לעסקים, והגוי נותר בלא כלום".

     

    "יש מסמכים שמראים שיהודים מבבל תרמו לבית המקדש תרומות ענק. יש פפירוסים ממצרים שמראים שיהודים החזיקו אחוזות גדולות. נמצאו שרידים של בתי כנסת מפוארים ביותר ושל וילות שהיו שייכות ליהודים בשטח של עשרות דונמים, עם מקוואות ואיצטדיונים פרטיים. חלקם היו ממש 'רוטשילדים'. בארץ, לפני תקופת הורדוס, כמעט לא היו דברים כאלה".

     

    חלק מהיהודים הרוויחו את כספם בדרכים שונות מאוד מהדימוי המוכר לנו, של היהודי שמתעשר בזכות חכמתו. רבים מהחיילים בצבא של ממלכת מצרים ההלניסטית היו יהודים, ובתמורה לשירותם הצבאי קיבלו חלקות אדמה. עבדים הפכו לבעלי אחוזות. יהודים רבים אחרים היו גובי מסים. הגובים חיו מכך שלקחו לעצמם אחוזים מהמסים שגבו - ומי שגבה טוב יכול היה להתעשר מכך.

       

    נס פך השמן עזר רק לאליטות

    בתחילת המאה ה-2 לפני הספירה התחולל בארץ מרד המכבים, שאותו אנחנו חוגגים השבוע בחג החנוכה. המרד התחולל, כידוע, מסיבות דתיות, אבל הניב ליהודים גם תועלת כלכלית.

     


    ירושלים בתקופת הורדוס: אחת הערים הגדולות בעולם 

     

    "מרד החשמונאים השתלם כלכלית כשם שהשתלם פוליטית. שכבה רחבה של יהודים מצאה שפע של הזדמנויות להתעשר", אומר ד"ר דב גרא מהמחלקה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון. "ספרי המכבים מספרים על פטורים ממסים שאנטיוכוס העניק ליהודים במסגרת הסכמי השלום שלו עם החשמונאים. החפירות שביצע הארכיאולוג אהוד נצר ז"ל מראים שהחשמונאים והמקורבים להם חיו בארמונות מפוארים והחזיקו אדמות רחבות והרבה רכוש".

     

    אבל האוכלוסייה היהודית המשיכה להגר מהארץ לחו"ל - ולא להיפך. "יש עדויות רבות על יהודים שעזבו את הארץ בתקופת החשמונאים ואין עדויות על עלייה", מציין ספראי. "נוצרה אליטה עשירה, אבל היא הייתה מצומצמת וכנראה שמרבית היהודים בארץ המשיכו לחיות בדוחק ובצפיפות".

     

    זכות השיבה, מודל 63 לפני הספירה

    החשמונאים ניצחו במלחמות רבות וכבשו שטח גדול למדי, שכלל חלקים נרחבים מישראל, ירדן, סוריה ולבנון של היום. האם בכך נפתרה בעיית הצפיפות של היהודים? דב גרא סבור שכן. "עד לזמן החשמונאים, היהודים בארץ הצטופפו בשטח שבין בית-לחם, רמאללה, עין גדי ומודיעין של היום", אומר גרא. "אחרי המרד הם יכלו להתיישב במקומות חדשים, כמו הגליל ושפלת החוף. החשמונאים כפו על האוכלוסייה הלא-יהודית להתגייר, והיו כאלה שלא הסכימו להתגייר וגורשו מהארץ, ויהודים תפסו את אדמותיהם".

      

    גרא סבור שבעיית הצפיפות נוצרה בתקופה מאוחרת יותר, בגלל אירוע שעשוי להישמע לנו כמו סיוט מוכר. בשנות ה-60 של המאה ה-1 לפני הספירה פרצה מלחמת ירושה בין הורקנוס השני ואריסטובולוס השני, שני בניה של מלכת יהודה, שלומציון. אריסטבולוס הזמין את המצביא הרומי, גנאיוס פומפיוס מגנוס, להתערב לטובתו. פומפיוס התערב דווקא לטובת הורקנוס, פלש לארץ וכבש אותה. "פומפיוס החזיר לארץ משפחות של לא-יהודים שגורשו בידי החשמונאים והחזיר להן את רכושם", אומר גרא.

     

    "בעזה, למשל, היו יוונים שגורשו בידי החשמונאים ופומפיוס החזיר אותם. אין עדויות על כך שהיהודים שהתיישבו שם במקום אותן משפחות יווניות גורשו מהארץ, אבל כנראה שהיהודים היו צריכים לוותר על חלק מרכושם ולהצטופף".

     

    השלום הכלכלי של הורדוס

    אחרי הורקנוס, המליכו הרומאים את הורדוס. הורדוס היה שליט עם חוש עסקי טוב והארץ נהנתה מתקופתו משלום ומ"בום" כלכלי אדיר, שהזכיר את זה של תקופת שלמה המלך. הוא בנה ערים חדשות, מצודות, דרכים ואמות מים שסיפקו תעסוקה להמונים וחיזק את המסחר. ירושלים הפכה לאחת הערים הגדולות והמשגשגות בעולם, ואחדים ממפעלי הבנייה שלו, כמו מבנה הכניסה של בית המקדש (הסטיו), היו מהמפוארים ביותר שהוקמו עד אז.

     

    "אפילו במונחים של ימינו, הורדוס היה מיליונר", מציין ספראי. "וסביבו נוצרה, לראשונה כאן, אליטה כלכלית רחבה". ועם הכסף מגיעים האנשים. "בתקופת הורדוס, לראשונה אחרי שנים ארוכות, יש עדויות על יהודים שעלו לארץ", אומר ספראי. "הוא עודד חיילים יהודים מכל העולם לעלות לארץ ולשרת בצבא שלו, וחלקם קיבלו נחלות ונשארו כאן".

     

    עם מותו של הורדוס הסתיימו האוטונומיה והעוצמה היהודית. הרומאים טבחו ביהודים והפכו אותם מעם גדול וחזק, שמנה, לפי הערכות, כ-10% מהאוכלוסייה בעולם ורוב האוכלוסייה בארץ, לעם קטן ונרדף. ניתן היה לצפות שהנפילה תהפוך את היהודים מעשירים לעניים, אבל בפועל קרה ההיפך. הם השכילו להשתמש בשכלם וכשרונם כדי לשרוד, פיתחו ענפים ומקצועות ייחודיים להם ונשארו גורם מרכזי ומוביל בכלכלה העולמית.

     

    על כך - בפרקים הבאים של סדרת הזהב היהודי.  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מצוקת נדל"ן ומחסור בקרקע? גם בתקופת בית שני"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הורדוס: בום כלכלי שהביא עולים
    מתוך מאגר Gettyimages Imagebank
    ממלכת החשמונאים: רוב היהודים נשארו עניים
    צילום: צילה שגיב, רשות העתיקות
    ארץ ישראל: מהארצות הצפופות בעולם
    צילום: צילה שגיב, רשות העתיקות
    אלכסנדריה: חיילים ומוכסים יהודים עשירים
    פרופסור זאב ספראי: "לא היה מספיק לכולם"
    צילום: דינה ספראי
    ד"ר דב גרא: "פומפיוס החזיר גויים לארץ, היהודים נאלצו להצטופף"
    צילום: אריאל גרא
    מומלצים