רומנטיות גברית היא ההפך של "משחקים"
גילי בר, מנחה קבוצות ומאמן לקראת זוגיות, אומר שקשר רומנטי הוא קשר שבו אתה פותח את הלב ומכניס אליו מישהו כלפיו אתה יכול להפגין רגשות בגדול, עם כל הלב
גילי הוא בוגר לימודי עבודה סוציאלית, מנחה קבוצות ומאמן. בארבע השנים האחרונות הוא מנהל יחד עם בת זוגו את מכון 'זוגות'. בעבודתו כמנחה הוא נפגש עם קבוצות של גברים, שהמאפיין שלהם הוא קושי ביצירת קשר רומנטי או הימצאות בקשר כזה לאורך זמן. לתפישתו, קשר רומנטי הוא קשר שבו אתה פותח את הלב ומכניס אליו מישהו כלפיו אתה יכול להפגין רגשות. אם אתה עושה את זה ומכל הלב - זה יוביל לזוגיות.
"לשמחתי, יש הרבה אנשים שהם מאוד רומנטיים, לפחות אני פוגש כאלה", אומר גילי ומחייך את החיוך הרחב שלו. לדבריו, רומנטיות גברית היא "מכוונת מטרה. היא אסטרטגית, יש בה ג'סטות אביריות". הבחור יוצא מהאוטו בשביל לפתוח את הדלת, הוא מראה "השתדלות" כדי להמריא בקשר להפוך אותו לאחר ומיוחד. רוב הגברים מכירים את המנגנונים שלהם את אלו שבונים וגם את אלו שהורסים, כאן נכנסת ההשתדלות.
גילי אומר שרומנטיות היא השלב הכי מתקדם של טקסי החיזור האבולוציוניים, זה משהו שלא השתנה ב-300 השנים האחרונות. לדבריו, "הרומנטיות הגברית היא בדיוק האנטי-תזה של ה'משחקים'. יש נטייה לחשוב שיש צורך בכל מיני משחקים, להחזיק שריר, גברים מאמינים שאם יהיו להם משפטי מחץ מוכנים הם יצליחו לכבוש, האמת היא שהם כן יכולים להצליח אבל זאת הצלחה מאוד קצרת מועד. אם לא תהיה אותנטי זה לא יעבוד".
"אם יש דייט טוב צריך לשאוף שהוא לא יסתיים"
הוא נגד משחקים או ספר הוראות בסגנון "לחכות 48 שעות אחרי דייט ראשון", "כמה זמן צריך להימשך הדייט?" וכדומה, כל הדברים האלה הם חסרי משמעות לדעתו. "אם יש דייט טוב צריך לשאוף שהוא לא יסתיים", הוא אומר, ואני ממש מסכים איתו. כל הקשרים המשמעותיים בחיי התחילו בדייט שפשוט לא הפסיק.
בעיניו רומנטיות נשית שונה מגברית. אצל הנשים, מצד אחד זה עובד הרבה על הפנטזיה שאכן יבוא האיש שיסיים את החיפוש, מצד שני יש לנשים מחשבה "לטווח רחוק". אשה יכולה לחשב ולחשוב במהלך הדייט על 'איזה אבא הוא יהיה?', 'איך יתחרז שם המשפחה?' ואפילו לחשוב מה יהיה צבע העיניים של הילדים, ומצד שלישי יש לאשה גם "רומנטיות פרקטית", אומר גילי, "למשל בכך שהיא מתכוננת לכל אפשרות בין אם זה להוריד שערות וללבוש חזייה סקסית ועד להנחת קונדום בתיק".
"קשר הוא כמו מדורה", אומר גילי, "כדי שהיא תבער צריכים לקרות שני דברים: כל אחד בתורו צריך להכניס חומר בערה לתוך האש, וכל חומר בערה כזה צריך שיהיה בו מרכיב של אינטימיות - אחרת יהיה קר וחשוך". לדבריו, הדדיות היא גם הקסם של הזוגיות, המרכיב הכי משמעותי של הקשר. צריך לראות אותה, לשמור עליה, ואם זה לא קורה ואין הדדיות - צריך להבין למה. יכול להיות שיש מעצור זמני, שאפשר לשחרר, יכול להיות שמעולם היא לא היתה הדדיות, גם אז צריך לטפל בזה, מיידית וביעילות. הדדיות לא יכולה להיות רק בראש במחשבה, אלא בפועל. "למשל, אצל רוב הגברים לא תשמע שהם משתפים את בנות הזוג ברגשות שלהם, או אומרים 'אני אוהב אותך'. לשאלה של בת הזוג 'אתה אוהב אותי?' בהרבה מקרים התשובה היא – 'ברור, אם לא הייתי אוהב אותך לא הייתי פה', וזאת לא התשובה הנכונה, זה לא מספיק, כי מה שאתה לא אומר לא קיים".
גילי נגד פשרה. "זה ממש כמו לאכול אוכל פושר - זה לא טעים", הוא אומר. הגברים שמגיעים אליו לעבודה קבוצתית הם כאלה שמבינים שכדי למצוא זוגיות הם צריכים לעבור תהליך של שינוי בעצמם. "התהליך כולל יצירת זוגיות עם עצמך, קבלה של עצמך, אהבה של עצמך, הרחבת האני ו'הגמישות המחשבתית' הנדרשת עד כדי שינוי התפישה", הוא אומר.
כולם מחפשים מישהי נפלאה, שיכולה להגיע בהרבה אריזות
לדבריו, השינוי הנדרש מגיע מבפנים, וזה לא נכון לקרוא לו "ויתור", אלא "הבנה של מה שבאמת חשוב". האמת היא שמה שכולם מחפשים זה מישהי נפלאה, שיכולה להגיע בהרבה אריזות. גברים חושבים שהם בררנים או פרפקציוניסטים, וזה מה שדופק להם את תהליך החיפוש עד שהם לא ימצאו את המדליה שמתאימה לדש החליפה שלהם הם לא ירגעו". הבררנות והפרפקציוניזם מכסים ומסתירים פחדים אחרים, מין פטנט כזה שמכסה את הבעיה האמיתית", מסביר גילי. "צריך לבדוק מה הוא מסתיר - פחד מדחייה, פחד מנטישה, חשש מהיעלמות בתוך קשר. בעצם, רוב הגברים מפחדים שהם ייאלצו לשחזר את הזוגיות של ההורים".
נראה שאחד הדברים שמקרקעים את רוב הגברים הוא המשפט "אני מוכן לשנות ולא להשתנות", אומר גילי. "המחשבה הלא נכונה שאני לא ניתן לשינוי, זה מה יש ועם זה תצטרך להסתדר. ומצד שני, כדי לצמצם את הסיכוי למימוש זוגיות יש גם את האופי הישראלי של 'זבנג וגמרנו' - מהיום אני פועל כמו במבצע צבאי, החלטה שרירותית ורגעית. משום מה יש חשש וחוסר אמון בתהליכים".
הקבוצה משקפת לך אותך, את ההתנהגות שלך
הוא מסביר שגבר שנכנס לקבוצה כאילו פוסע לתוך חדר של מראות. "הקבוצה היא מיקרו-קוסמוס שבו אתה מרגיש בנוח ומתנהג כמו בעולם שלך, למשל מבחינת לתפוס מקום בקבוצה, לדבר להרגיש כלפי האחרים. ואז אפשר לבדוק את 'הדרך' שלך בעולם. הקבוצה משקפת לך אותך, הרבה פעמים אתה מגלה דברים שלא ידעת על עצמך. הקבוצה גם מחדדת דברים וגורמת לך להתמודד איתם מעצם הבאתם ואמירתם".
לכל אחד יש סודות, הרבה פעמים הסודות הם הסולם שבעזרתו אתה בוחן את האמון שלך באדם אחר או בת זוג. "סודות זה משהו שבבסיסו אתה מתבייש בו", מסביר גילי. "משהו שכשאתה מחלק אותו עם האחר אז לאחר יש משהו עליך. שחרור סוד בקבוצה מאפשר למנף את המצב או המקום שאתה נמצא בו ולעשות שינוי, חולשה המונחת על השולחן הופכת לחוזקה".
גילי מאמין גדול בהדדיות כשאתה בקבוצה. כשאתה מספר סודות אז כולם משתפים גם הם בסודות של עצמם ונותר "מאזן אימה" - כל אחד מחזיק את הסודות של השני. כמובן, צריך את האמיץ הראשון, תמיד יש אחד כזה שנמצא שם, בעל דפוס "המתאבד". אבל עצם ההגעה של אנשים זה כבר שינוי מדהים, אומר גילי, זאת התחלה מופלאה. "הגעה לרמה כזאת של אותנטיות היא סוג של מתנה, שהחברים בקבוצה נותנים זה לזה. אחד התהליכים שקורים בקבוצה הוא שכל אחד מחפש את הקול האותנטי שלו".
בקבוצות שמעביר גילי אנשים מכירים זה את זה רק בשם הפרטי, לא יודעים עליך פרטים מזהים. אם הם יתקלו זה בזה ברחוב הם יכבדו את הפרטיות של האחר. תמיד עולה השאלה "איזה כלים אני מקבל?" התשובה היא שאין כלים, רק אתה עצמך, ככל שתשפר או תרחיב את המודעות, ההכרות וההבנה - תוכל לנהל את חייך טוב יותר. אין ערכת כלים שמתאימה לכולם ואין כללי "עשה" ו"אל תעשה", אלא כל אחד עובר את המסע האישי שלו בתוך החוייה הקבוצתית.
התהליך שעובר על חברי הקבוצה הוא תהליך שעובר גם על גילי: "בכל קבוצה אני משתנה", הוא מודה. "קבוצה זה סוג של קסם, בהרבה מקרים ניתן להשוות תהליך קבוצתי בן שלושה חודשים לטיפול פרטני של שלוש שנים".
הזמנה לקבוצה ותהליך עבודה:
גילי מזמין שני גברים להציע את מועמדותם להצטרף חינם ל-14 מפגשים בקבוצה מעורבת (גברים נשים), שבמהלכה יוזמנו לעבור תהליך עבודה על חסמים שמונעים יצירת זוגיות וקשר משמעותי. המעוניינים מוזמנים לכתוב לנו.
- הסברים נוספים על פרויקט אהבה במעקב
קרדיטים לסרט הווידאו:
צלם: גיא רובינשטיין
עורך: יניב סגלוביץ
מוזיקה מקורית: גבריאל פולק
תסריט ובימוי: קליוסטרו
הפקה: וונדרס און דה נט
תודות:
מועדון ביליארד סקורס תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
