אולי מישהו ראה, מכיר, או יודע?

כמעט כל מי שהעביר את ילדותו במדינת ישראל במהלך שנות החמישים-שישים-שבעים זוכר את התוכנית 'מדור חיפוש קרובים' ששודרה מקום המדינה מדי יום בקול ישראל. אלפי פניות מצמררות מעל גלי הרדיו, אולי מישהו ראה, אולי מישהו מכיר, אולי מישהו יודע?

•  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

מיליוני פניות הגיעו אל המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית בין השנים 1945 ל-2002, מיליוני אנשים שחיפשו כל בדל מידע על קרוביהם ויקיריהם שאבדו להם במהלך המלחמה והשואה.

עד היום, כמעט 66 שנים אחרי תום המלחמה ההיא, חלקם עדיין מחפשים. בשנים האחרונות הם עושים זאת דרך יחידת האיתור המיוחדת שהוקמה במסגרת מגן דוד אדום בישראל.

במהלך חודש דצמבר האחרון הגיעו לישראל כחמישים נציגים מ-28 מדינות ברחבי העולם. קציני איתור ממגוון יחידות הפועלות, כמו מגן דוד אדום, בשיתוף עם הצלב האדום הבינלאומי הגיעו להשתלמות הייחודית ושפכו קצת אור על החיפוש שאינו נגמר ועל הרצון העז של הניצולים למצוא.

בבוקר היום השלישי להשתלמות הגיעו הנציגים למוזיאון יד ושם, עבור רובם היתה

זו הפעם הראשונה במקום והתגובות, גם מצד המנוסים שבהם, לא איחרו להגיע. ג'וזף, נציג יחידת האיתור ממלאווי הרחוקה, סיים את הביקור הקבוצתי ב"יד ושם" בדמעות. הגבר הגדול ששמע כבר מאות סיפורים של פליטים במהלך עבודתו, לא ביקר מעולם בישראל ''קשה לי להכיל את הסיפור כולו'' אמר.

הנציגה מארצות הברית התקשתה לדבר. דווקא היא, עובדת סוציאלית בהכשרתה המסייעת במהלך עבודתה לניצולי שואה קשישים לאתר אינפורמציה על יקיריהם לא הצליחה להתמודד. ''לעתים אני מסוגלת לספק רק שביב מידע, מכתב, חתימה. עבור ה'לקוחות' שלי מדובר בעולם ומלואו, רק כאן אני מסוגלת להפנים מה עבר עליהם ועד כמה חשוב להם לסגור מעגל''.

בין חברי הקבוצה בלט נציג ממדינה מוסלמית. לדבריו ''זו הפעם הראשונה בה אני שומע בצורה גלויה כל כך על השואה, במדינה שלנו לא נהוג ללמד את החלק הזה של ההיסטוריה לעומק''. הביקור בארכיון יד ושם מיד לאחרי המוזיאון החזיר את הנציגים לקרקע מוכרת וחשף את שיטות העבודה הנהוגות במהלך האיתור.

לבוריה קוזוקין, מנהל יחידת האיתור של מד"א, יש אוסף עצום של סיפורים מעוררי דמעות ותקווה. הסיפור המוכר ביותר ואולי אחד ההצלחות המשמעותיות של בוריה בתפקיד הוא של אבי לוי, ניצול שואה שאיתר דרך מד"א את אחותו המאומצת, אווה, 65 שנים לאחר שהופרד ממנה בתום המלחמה. אך סיפורו של אבי שהיווה סוף טוב לעבודת האיתור המאומצת של בוריה וצוות המתנדבים שלו, הוא רק אחד מאלפי הפניות בהן טיפלו ביחידה במהלך 8 שנות שחלפו מאז הוקמה מחדש בסיוע הצלב האדום ובמסגרת הפעילות ההומניטארית של מד"א.

היחידה מורכבת מכעשרים מתנדבים העוברים הכשרה יחודית לטיפול בפניות הרגישות המגיעות אליהם, כאלף פניות בשנה. רובן של הפניות מסתיימות בהודעה סופית על מותו של הקרוב המבוקש, אך גם הודעה כזו מספרים במד"א מהווה נחמה וסגירת מעגל עבור המחפשים.

הזמן הולך ואוזל

במספר קטן של פניות, גם עשרות שנים אחרי, נמצא האדם המבוקש חי וקיים. סיפורי האיחוד המרגשים הללו הם הדלק שמניע את סוזן אדל, מתנדבת ותיקה במד"א שעברה לפני כשנה וחצי ליחידת האיתור. ''העבודה שלנו מתחילה ברגע בו אנחנו קובעים שהפניה עונה לקריטריון של החיפוש, ויש לנו קצה חוט. מיד אנחנו מתחילים בהפעלת רשת הקשרים המסועפת של נציגי מערך האיתור באגודות המקומיות ובצלב האדום, בחיפוש אחר מידע בכל מקום בו ייתכן שהאדם המבוקש עבר או שהה''.

אדל מספרת על שיחת טלפון אחת בה איחדה בין אחות מאוסטרליה לאח במוסקבה דרך המשפחה בישראל ''מה תגיד'' אמרה לבן האח אותו איתרה ''אם אומר לך שדודתך מחפשת אתכם?'' השתיקה הנרגשת בצד השני וההתרגשות העצומה סיימו 64 שנות נתק ואי ודאות ''עבורי זו התרגשות גדולה,התעלות הנפש, זה הרגע ששווה את כל המאמץ'', היא מחייכת.

קוזוקין ואדל מגדירים את העבודה שלהם כתחקיר בלשי היסטורי המגובה ברשת קשרים בצלב האדום ובארכיונים השונים ברחבי העולם - אחד מהם הוא כמובן ארכיון יד ושם. מיליוני דפי העד שמולאו על-ידי קרובי משפחה מסייעים גם היום להליך האיתור.

"זאת באמת את"? מפגש מרגש אחרי 65 שנה. צילום: אבי פרץ

במהלך השנים נפתחו עוד ועוד מאגרי מידע שהיו חבויים מאחורי חומת הברזל הקומוניסטית. בגרמניה נפתח לציבור ארכיון באד הורלסן שהיה נעול ומוסתר מהעין הציבורית עד לפני כשלוש שנים. בארכיון הענק מצויים כחמישים מיליון דפי מסמכים על 17.5 מיליוני קורבנות השואה. גם הליך הדיגיטציה של הארכיונים מסייע בקיצור משמעותי של זמן החיפוש, משנים לחודשים ושבועות.

ניצולי שואה וקרובי משפחתם מסתייעים בשירותי איתור, אך לא רק הם. ברחבי העולם וגם בישראל מטפלים במיליוני פניות של פליטים וניצולים ממלחמות, רצח עם, אסונות ועוד.

מטבע הדברים, חלק נכבד מהנציגים שהגיעו להשתלמות עוסקים באיתור קרובי משפחה של פליטים ומבקשי מקלט. אחד הסיפורים המרתקים שנרשמו בישראל בשנים האחרונות הוא סיפורו של פליט סודני שהצליח, דרך נציג הצלב האדום בסודן, למצוא את הוריו במחנה עקורים בדרפור שלוש שנים לאחר שהיה בטוח שהם אינם

עוד בין החיים. אך משום מה, למרות מאמצי ההסברה בקרב קהילת מבקשי המקלט בישראל, לא נרשמו כמעט פניות.

במד"א מדווחים כי גם פניות מקרב הקהילה של עולי אתיופיה ומקרב המגזר הערבי, אינן מגיעות למרות שהאחראים על המוקד בטוחים שיש גם במגזרים אלו רבים המחפשים מידע על קרובי משפחה שאבדו במהלך השנים ותלאות הדרך.

כמות הנציגים והמדינות שהגיעו להשתלמות בישראל מאתיופיה, מיאנמר, גיאורגיה, ארצות הברית, אוסטרליה, מלאווי, קונגו ועוד, חושפת את הצורך בשירות האיתור ברחבי העולם. כל אסון ומלחמה מפרידים אלפי אנשים מהקרובים להם, וכולם מחפשים. כל הזמן.

בישראל המודעות ליכולות של יחידת האיתור אינה מספקת, והזמן הולך ואוזל. עוד ועוד מידע נחשף, עוד ועוד קשרים נטווים, אך ניצולי השואה הולכים ונעלמים. כמות הפניות תלך ותקטן, אומרים המתנדבים ומבקשים מהמחפשים ליצור עמם קשר. כל פניה נבדקת.

• מחפשים מישהו? התקשרו למדור איתור קרובים במגן דוד אדום בטלפון: 03-6301466