הנקרים הזכרים מציגים: פמיניזם עם כנפיים

כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. לקראת פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים וכדי שתוכלו לזהות את המינים השונים, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.

בפעם הקודמת גילינו שכשרואים בולבול - צריך לחפש עוד אחד. הפעם נכיר את הנקר הסורי - עוף קטן מעט מיונה, שקול נקישות המקור המהירות שלו נשמע למרחקים. צבעיו הבולטים הם שחור ולבן, כאשר הזכר והנקבה נבדלים בצבע הקודקוד: לזכר יש כתם אדום על עורפו, בעוד שלנקבה אין כלל צבע אדום בראש. אצל פרטים הצעירים - כל כפית הראש אדומה.

התנהגותו מאופיינת בטיפוס סביב גזעי עצים ובמעוף גלי טיפוסי: הוא עולה במעלה הגל כשהוא חובט במהירות בכנפיו פעמים אחדות, ואז גולש במורד הגל בכנפיים אסופות, וכך חוזר חלילה.

נקר מאכיל גוזל

הנקר חי במונוגמיות זוגית ובטריטוריות קבועות שגודלן נע בין 15 דונם ועד מאות דונמים, בהתאם למידת המזון באזור. הטריטוריה נשמרת במשך כל ימות השנה, אך עוצמת ההגנה עליה פוחתת לאחר תקופת הקינון. 

הנקר זהיר מאוד וממהר לברוח כשהוא מבחין באדם, בייחוד באזור הקן. לעתים הוא "משחק מחבואים" - מסתתר בצדו החבוי של הגזע או העמוד, ומציץ מדי פעם לראות אם חלפה הסכנה. מחוץ לעונת הקינון, בין סוף אפריל לסוף דצמבר, הנקרים מאופיינים בהתנהגות שקטה ומרבים להתחבא, מה שמקשה לאתר אותם.

חיזור קולני

מחוץ לעונת הקינון כל אחד מבני הזוג נמצא לבדו בדרך כלל והם אף עשויים לגלות סימני תוקפנות זה כלפי זה. בלילה הם לנים בחורי קינון - כל אחד בחור משלו, אליו הם נכנסים כמחצית השעה לפני השקיעה.

אך לקראת עונת הרבייה, בסוף דצמבר - ראשית ינואר, הנקר מתעורר ומשמיע קול גרוני מתמשך תוך כדי מעופו הגלי, כאמצעי לסימון הטריטוריה ולקביעת הבעלות עליה. בנוסף הוא משמיע "קול נוכחות" שכולל קריאה קצרה, גבוהה וצלולה, וקולות אזהרה והתרגשות.

נקר סורי‏ (צילום: איתן קאופמן)

1

2

3

4

5

6

7

החיזור נמשך עד למחצית השנייה של אפריל, בסמוך למועד הטלת הביצים. בפרק זמן זה שני בני הזוג מרבים "לתופף" בנקישות מקור מהירות מאוד על ענפים יבשים, גזעים חלולים או מרזבים, כדי להכריז על נחלתם ולהדק את הקשר ביניהם.

בתקופה זו מתפתחים לעתים קרבות של ממש בין שני זכרים או בין שתי נקבות על הטריטוריה, במהלכם הם משמיעים קולות צרודים ומתמשכים. הקרבות על גבולות הטריטוריה נערכים רק בין פרטים בני אותו מין: נקבה מול נקבה וזכר מול זכר.

מבין בני הזוג, הזכר הוא זה שנושא בעול העיקרי של הקינון - בבניית הקן, בניקיונות ובטיפול בגוזלים. כדי לבנות את הקן, הנקר מקיש במהירות של כ-8 הקשות מקור בשנייה ומוציא את השבבים החוצה במקורו. קצב הבנייה מהיר ועשוי להסתיים אף אחרי כ-10 ימים.

הנקר מעדיף לחטוב את הקן שלו בעצי אזדרכת, אך גם בעצי קזוארינה, אגוז פקאן, חרוב, איקליפטוס, תות רוביניה ואף בברוש, חרף השרף הרב שיש בו. הקנים נחטבים בגזע או בענף עבה שקוטרו יותר מ- 20 ס"מ, בגובה שבין 1.5 מטר ל-6 מטר מעל לקרקע.

מפתח הקן נמשכת מחילה אופקית לאורך 15-10 ס"מ, שקוטרה כקוטר הפתח, ולאחר מכן היא פונה כלפי מטה ונמשכת לאורך 40-25 ס"מ עד תא הקינון. בקן אין ריפוד פרט לשבבים שנותרו בקרקעיתו. כשקני הנקר ננטשים, הם מאומצים לעיתים קרובות על ידי עופות אחרים ובמיוחד הדררות כמקומות מסתור וקינון.

מתקשים לעזוב את הבית

ההטלה מתרחשת במחצית השנייה של אפריל בדרך כלל, אך נדחית לעיתים אפילו עד לסוף יוני. לרוב היא כוללת 4 ביצים ולאחריה מתחילה הדגירה, שמתחלקת בין בני הזוג במידה די שווה בשעות היום. בשעות הלילה דוגר רק הזכר.

משך הדגירה קצר יחסית והגוזלים בוקעים אחרי 11 יום. מרגע זה שני ההורים מאכילים אותם בחרקים, אך רק הזכר הוא זה שמקפיד לשמור על ניקיון הקן ולהרחיק במקורו את הלשלשת של הגוזלים. כדי להמנע ממחסור בחמצן ועודף CO2 עקב המבנה של הקן, לנקרים ולגוזלים יש ככל הנראה התאמות התנהגותיות של אוורור על ידי תנועה מעלה ומטה.

הגוזלים שוהים בקן זמן רב יחסית ופורחים ממנו באופן הדרגתי רק כשהם בני 26-24 יום. לעתים הם שבים ללון בקן, אך לרוב הם לנים בחוץ, על ענף. ההורים ממשיכים להאכילם עוד 4-3 שבועות לאחר פריחתם.

לא בוחל בצינורות וכבלי טלפון

הנקר יורד לקרקע רק לעתים נדירות ביותר, בעיקר כדי לאכול נמלים, אך גם כדי לשתות ולנקר בטפטפות השקיה - תופעה שהחלה ב-1969 ותוך שנתיים התפשטה למרבית תחומי תפוצתו בארץ, תוך שגרמה נזקים כבדים לחקלאות ולגינות. הנקרים ניקרו באותן שנים גם כבלי טלפון וגרמו לניתוק מנויים, עד שב-1976 שיעור הנזק התייצב פחות או יותר. סיבת ניקור הצינורות לא ברורה עד היום, אך יש הסבורים שקול המים בצינור מזכיר לנקר את קול הזחל שבקליפת העץ.

ממעופו הוא נוחת בבסיסו של עץ ומטפס לאורך הגזע בתנועה לוליינית. תוך כדי הטיפוס הוא מקיש שוב ושוב במקורו על קליפת העץ, כדי לאתר בשמיעה את מקום מזונו - קול הנקישות גורם לחרקים שחיים מתחת לקליפה לנוע ולהשמיע קול, והנקר מבחין בין התהודה שנשמעת ממקום בו יש מחילה לעומת זו של העץ. כשהוא מאתר חרק, הוא חובט במקורו בעוז בקליפה, חושף את המחילה ושולף את החרק בלשונו הארוכה.

הנקר אוכל גם פרות דמויי אגוז: באביב הוא אוכל בעיקר שקדים ובסתיו - אגוזי פקאן, אותם הוא הוא תולש מהעץ במקורו או נתלה עליהם ברגליו וכך שולף אותם מהציפה העוטפת אותם. את האגוז הוא נושא איתו ל"תחנת פיצוח" העשויה מסעף ענפים, סדק או שקע שהכין וחטב. הוא מניח את האגוז במקום המיועד, חובט בו במקורו עד לפיצוח קליפתו, ואוכל את תוכנו.

סביב מקום האכילה של הנקר נוהגים להתקבץ ירגזים, בולבולים ודרורים, ולעתים גם חוחיות, תפוחיות ופרושים, כדי ללקט את השיירים. גם עורבים נוהגים להתקבץ במקום האכילה, ואף חומסים לעיתים את האגוז עצמו. ליד תחנות כאלה אפשר למצוא שברי קליפות רבים. 

מקור שמו העברי של הנקר בתרגום משמו האנגלי - Syrian Woodpecker, והוא נועד לבטא את התנהגותו האופיינית - ניקור בעצים, ואת אזור תפוצתו. שמו המדעי הוא Dendrocopos syriacus ומשמעותו - "מלקה עצים". בערבית הוא נקרא נקאר סורי.