הקטאר שמוביל את המהומות
"אל-ג'זירה" מרעילה את האזרחים דרך הלווין, ב"טוויטר" מתאמים נ"צ להפגנות, הקיר ב"פייסבוק" הוא לוח השמצות, ואת מה שאומרים מנהיגי ערב בחדרי חדרים אפשר עכשיו למצוא בחיפוש בגוגל. אז מה הפלא שמובארק כבר לא "לייק"?
במזרח התיכון תמיד קשה להתנבא. בשבועיים האחרונים היו לכך שתי עדויות - האחת בתוניסיה, שם איש, כולל הנשיא, לא האמין שזין אל-עבדין בן-עלי יודח כתוצאה מהתלקחות נקודתית, והשנייה בלבנון, שם אפילו מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, לא העריך שהמהלך הפוליטי שלו יצליח עד כדי כך שהוא יהפוך בכזו קלות לממליך ראש הממשלה. ובכל זאת, מיטב הפרשנים בעולם הערבי מעריכים שהמשטר המצרי יצליח להתגבר על גל המהומות שפוקד אותו, ולהשיב את הסדר על כנו - לפחות בינתיים. גם רבים מבין השליטים הערביים והמערביים מייחלים לכך בכל לבם.
רבים סבורים שההתפרצות הזו באה בהשפעת האירועים בתוניסיה, ושתשכך בתוך ימים אחדים. למרות זאת, קשה להתעלם מהמהלך הגדול שמטלטל את המזרח התיכון בשבועות האחרונים, ושמצרים היא המוקד האחרון שלו, לפחות כרגע. יש חוט מקשר בין ההדחה בתוניסיה, הטלטלה ברשות הפלסטינית, המהומות במצרים, הניסיונות להפגין בירדן ובמוקדים נוספים בעולם הערבי ואפילו המתח הרב בלבנון. החוט המקשר הזה הוא אמצעי התקשורת החדשים, שהמשטרים הערביים מתקשים להשתלט עליהם.
רק לפני פחות מחודש הבטיח מייסד אתר "ויקיליקס", ג'וליאן אסאנג', שהמידע שיפיץ "יצית הפיכות בעולם הערבי". אמר, ולא בטוח עד כמה האמין שדבריו ישמשו נפט מזוקק לתבערה. תופעת "ויקיליקס" חמורה כל כך, עד שיש המשייכים אותה במישרין להדחתו של נשיא תוניסיה. המידע על חייהם הראוותניים של הנשיא ובני משפחתו לא תרם לפופולריות שלו, בלשון המעטה. הרעיון שכעת האינטרנט מוצף בחומר גולמי וראשוני על הדברים שאומרים השליטים הערבים בחדרי חדרים מעורר אימה מבחינתם.
קחו את האיום הזה, וחברו אותו לאיום הבא: "אל-ג'זירה". רשת החדשות הקטארית אינה מפסיקה "לכתוש" את המשטרים הערביים בדיווחיה. בפינות הכלכלה שלה משודרות כתבות על "מצוקת הרעב". "הסיבות למהומות במצרים הן שחיתות, ניהול גרוע ומונופול", הסבירו באחת הכתבות ששודרו אתמול בפינה כזו. במקביל מלווה הרשת את המהומות ממוקדיהן השונים, ועוד לא דיברנו על הטון הרומנטי של "מהפכת היסמין" - הכינוי שלו זכתה הדחת הנשיא התוניסאי ברשת החדשות הערבית. גם בסיקור של הפגנות בירדן מופיע אלמנט ברור של תמיכה.
אל-ג'זירה ליקס
בעידן התקשורת ה"ישן", יכלו המשטרים הערביים לכפות איפול תקשורתי, לנקוט יד ברזל תוך ביצוע מעצרים המוניים, ולהשתלט על העניינים. כך עשו בעבר חוסיין מלך ירדן ב"ספטמבר השחור", ונשיא סוריה המנוח, חאפז אסד, ב"טבח בחמאת" ב-1982. בעידן התקשורתי היום, שבו המפגינים הפוטנציאלים רואים את המהומות נמשכות בשידור חי, קשה מאוד לדכא אותן.
האיום הבא מגיע מהשילוב של שני האיומים הראשונים גם יחד: "אל-ג'זירה-ליקס". עוד רבות ידובר על "בית דין השדה" שביצעה הרשת בשידוריה נגד הרשות הפלסטינית בימים האחרונים. אפילו הערב, כשראש צוות המשא ומתן של אש"ף, סאיב עריקאת, הגיע לראיון מיוחד כדי להסביר את עמדת הרשות ולהתגונן, הוא שוב מצא עצמו כנאשם בבית דין, מנסה בכל כוחו, ובעזרת כל המסמכים שברשותו, להוכיח שידו לא היתה במעל. "כל הדיווחים שלכם שקריים ומסולפים. הנה המסמכים שהגשנו לישראל ולארה"ב, למה אתם לא מפרסמים אותם?", הטיח עריקאת במראיין, ללא הועיל.
אור ירוק מ"אל-ג'זירה" ל"מהפכת היסמין". מפגיני תוניסיה (צילום: רויטרס)
השליטים הערבים יושבים בארמונותיהם וצופים בשידורים. "מי יודע", הם בוודאי חושבים לעצמם, "אולי אנחנו נהיה הבאים בתור, בפרויקט הבא של הרשת". לא לחינם כילו אתמול תומכיו של ראש ממשלת לבנון היוצא, סעד אל-חרירי, את זעמם במכונית של "אל-ג'זירה", וביקשו לפגוע בצוות של רשת החדשות. לא לחינם תקפו פלסטינים את אנשי הרשת אף הם. התחושה של השליטים היא שזרם המידע הבלתי נשלט, ולתחושתם - המגמתי, מביא לטלטלה מכוונת שהם מתקשים לשלוט בה. המסגרת התקשורתית היא הבעיה - ברגע שאתה מוצג כבוגד, כמשת"פ אמריקני או כמושחת, לך תספר לציבור שלך שזה לא נכון.
משם, גלשה תופעת ה"ליקס" גם ללבנון. בימים האחרונים אנו עדים להדלפות מכוונות בשיטת ה"ליקס", של הקלטות עלומות שבהן מתועדים סעד אל-חרירי מחד ועדי התביעה ברצח אביו, ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי, מאידך. מתנגדיו, ובעיקר חיזבאללה, מבקשים להכפישו ולציירו כאיש מושחת, קומבינטור וקושר קשר. כשמקשיבים להקלטות, בין שהן אותנטיות ובין שהן בושלו נגדו, קשה מאד להתעלם מהן.
נפלו ברשת: אנרכיה כן, דמוקרטיזציה לא
האיום הבא מגיע מרשת האינטרנט, או ליתר דיוק מהרשתות החברתיות - "פייסבוק" ו"טוויטר". גם גל ההפגנות הנוכחי במצרים התחיל ב"פייסבוק". אמנם אין זו הפעם הראשונה, וניסיון לארגן הפגנות דומות נרשם גם ב-4 במאי לפני כשנה וחצי, אבל הפעם התוכנית הצליחה. הרשתות החברתיות הוציאו לרחובות רבבות אנשים בתיאום מושלם, והמשטר המצרי, כך על פי הדיווחים ולמרות הכחשתו הנמרצת, חסם את האתרים בניסיון להשתלט על הלהבות.
בינתיים זה לא מצליח, לא מעט הודות לטכנולוגיה. באתר "יוטיוב" ודומיו צצים סרטונים המסבירים כיצד ניתן לעקוף את החסימות ולהיכנס בכל זאת לאתרים אלה. ואכן, קבוצות ב"פייסבוק" רשמו זינוק משמעותי בימים האחרונים. מה הפלא שב"פייסבוק" מסתובבת קריקטורה של נשיא מצרים, חוסני מובארק, שבה הוא נראה לכאורה מופל על ידי הגולשים?
הפרשן הבכיר תומס פרידמן חזה בספרו "הלקסוס ועץ הזית" (1999) את התמורות האפשריות שיביאו האינטרנט והטלוויזיה הלוויינית לעולם הערבי כבר בסוף המילניום הקודם. "בינתיים מתנהלת במזרח התיכון פלישה אחרת, שקטה - פלישת המידע וההון הפרטי באמצעות המערכת החדשה של הגלובליזציה... בכל הנוגע לפלישה השקטה הזאת לא תהיה שום הפסקת אש", הוא כתב אז.
אבל נבואתו לא היתה מדוייקת. פרידמן סבר כי האינטרנט יביא את בשורת הדמוקרטיזיציה, ומה שמתחולל לנגד עינינו עדיין אינו בדיוק הדבר הזה. בתוניסיה הודח הנשיא, אך בינתיים חבריו תפסו את מקומו. האויב החזק המשמעותי ביותר של מובארק ושל שליטים ערבים רבים הוא תנועת "האחים המוסלמים", ולא התנועות הליברליות. במקרים אחרים, החלופה היא חוסר יציבות רצחני, כמו בעיראק או בלבנון.
תחסכו מעצמכם את ה"אקשן"
מה שמתחולל בימים האלה בעולם הערבי הוא אפוא קרב איתנים בין המשטרים הערביים לבין אמצעי התקשורת החדשים. אלה מנסים להשתלט על המצב, ואלה מנסים לערער אותו או לפחות לשנות אותו. עד כה הצליחו המשטרים הערביים, בוודאי זה של מובארק, בזכות לא מעט מקוריות להסתגל למציאות החדשה. מובארק הוביל קו, ואחריו יתר השליטים, של הגדלת הסובסידיות לאזרחיו וכריית אוזן לטענותיהם. הוא לא היסס להדיח פוליטיקאים, להעלות באחת את השכר במגזר הציבורי ולתת הצעות קונקרטיות לפתרונות.
מובארק, איש בעל ניסיון והבנה רבה, ידע להתאים את עצמו למציאות המשתנה אפילו מול רשת "אל-ג'זירה". גם יתר עמיתיו הוכיחו את יכולת ההסתגלות הנדרשת. אלא שהאתגר התקשורתי הזה רק הולך ומתגבר. הצלחת המשטרים להסתגל לאתגר החדש תקבע אם המזרח התיכון יצליח לשמור על שקט, או שאולי, וזאת כבר לא תיאוריה אפוקליפטית, יופל לפחות
משטר אחד באזורנו. המשטר האיראני טעם מנחת הזרוע של "טוויטר" ו"יוטיוב" בהפגנות ההמונים לפני שנה וחצי, הנשיא התוניסאי בן-עלי שילם בכסאו בין היתר בשל "פייסבוק", ואפילו שליט לוב, מועמר קדאפי, פנה לפני כשבוע לתוניסאים והזהירם: "אתם מקבלים מה שכל טיפש כותב לכם בפייסבוק".
כל המשטרים נכנסים לעידן קשה יותר. אמצעי התקשורת האלה הם היריבים המשמעותיים ביותר היום של הסדר הקיים במזרח התיכון. שוב - ההערכה השלטת היא שמשטרו של מובארק יצליח להתגבר על המהומות, ולכך מייחלים רבים - גם במדינות ערב וגם במערב. אולם מי שבכל זאת חפץ בקצת "אקשן" מול הטלוויזיה, כדאי שיחשוב היטב מה הפיכה במדינה כלשהי במזרח התיכון עלולה לחולל באזורנו. בסופו של דבר, כשהיריב המיידי והמאורגן של המשטרים הללו הוא תנועות האיסלאם הרדיקלי לסוגיהן, כלל לא בטוח שישראל תלקק מכך דבש - באמת לשון המעטה.
לפנייה לכתב/ת 
