המחירים עולים, האם נקבל תוספת יוקר?
אם עופר עיני מודאג משחיקת השכר, מדוע הוא אינו דורש מהתעשיינים תוספת יוקר, כפי שדאג לתוספת שכר במגזר הציבורי? האם השכר באמת נשחק או שרק נדמה לנו? ואולי כדאי לשנות את ההסכמים הקיימים כיום בין ההסתדרות לתעשיינים? השאלות הקשות שמשפיעות על הכיס של כולנו
המחירים משתוללים: מחיר הדלק עלה בתוך פחות משנה מ-6 שקלים ו-40 אגורות לליטר ל-7 שקלים ו-30 אגורות; הדירות התייקרו בכ-40% בשנתיים, וכעת, כשהריבית עולה, גם המשכנתא מתייקרת במאות שקלים למשפחה; מחירי השכירות עולים גם הם; הלחם, מוצרי החלב, הקפה, האורז, ומאכלים נוספים הולכים ומתייקרים; הבדים מתייקרים, והבגדים צפויים להתייקר מיד עם תום סוף העונה; בנוף, הזינוק במחירי הנפט שמשפיע על כל המוצרים בשוק, מבטיח שאף מוצר עוד לא אמר את המילה האחרונה.
גל ההתייקרויות הוא תופעה עולמית. הוא מזין את גל המהפיכות המציף את העולם הערבי והמוסלמי, שכונו בשבועות הראשונים "אינתיפאדת המחירים". בישראל אולי אין רעב של ממש כמו במדינות ערה, אבל גם כאן ההתייקרויות מוציאות אלפי אנשים למחות ברחובות ובמרחבים הווירטואליים של הטוקבקים והפייסבוק.
עיני מודאג. אז למה אין תוספת יוקר?
לכאורה, גם בכירי המשק מוטרדים: יו"ר ההסתדרות עופר עיני, יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש ויו"ר מרכז השלטון המקומי שלמה בוחבוט, איימו להשבית את המשק במחאה על התייקרות הדלק, המים והלחם; ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע על תוכנית להוזלת הדלק והתחבורה הציבורית - אבל ראשי הארגונים לא התרצו והאיום בשביתה נותר בעינו. "הההתייקרויות שוחקות את הציבור, הממשלה מחסלת את מעמד הביניים", זעקו עיני וברוש פעם אחר פעם.
אם עיני וברוש מודאגים באמת משחיקת השכר, הם יכולים לעשות צעד אחר, שעשוי להשפיע על כיסם של השכירים במשק: לחתום על הסכם לתשלום תוספת יוקר. הסכם כזה - ממש כמו ההסכמים שחתמו לתשלום פנסיה חובה ולהעלאת שכר המינימום - יונח אוטומטית על שולחנם של שרי התמ"ת והאוצר, ואלה יוכלו להוציא צו הרחבה שיהפוך את ההסכם לחוק מחייב. ההסתדרות דאגה לאחרונה לתוספות שכר נאות לעובדי המגזר הציבורי, וגם לעובדים שהיא מייצגת במפעלים פרטיים כמו צים ומפעלי ים המלח - בטענה ששכרם נשחק. ומה עם שאר העובדים?
תוספת יוקר היא העלאת שכר לכל העובדים במשק, בשיעור מדורג של 70% עד 90% מגובה האינפלציה. בעבר - כשישראל סבלה מאינפלציה של עשרות ומאות אחוזים בשנה - שולמו תוספות יוקר מדי שני וחמישי. התוספת האחרונה שולמה בשנת 2003 כפיצוי על אינפלציה של 6.5% שנרשמה ב-2002 - ולמרות שההסכמים בין התעשיינים וההסתדרות קבעו שתוספת תשולם רק אם האינפלציה השנתית תגיע ל-7%.
מינימום האינפלציה הנדרש לתוספת הועלה ל-8% עם תשלום התוספת האחרונה. האינפלציה ב-2010 הסתכמה ב-2.7%, מדד חודש ינואר 2011 עמד על 0.2% בלבד, כלומר, 2.4% במונחים שנתיים, ובנק ישראל מפריח תחזית לאינפלציה של 3.5% - הרבה, הרבה מתחת למינימום הזה.
הסכמים אפשר לשנות, אבל בהסתדרות לא מתכוונים, לפי שעה, להעלות בקשה כזאת. גורם בהסתדרות מסביר: "בדקנו את הנושא כשהתחילו ההתייקרויות, והגענו למסקנה ש'אין לנו קייס' לבקש תוספת יוקר. האינפלציה היא ברמה שלא מתקרבת לרף המינימלי לתוספת, וכרגע אין סיבה להוריד את הרף, כי השכר הממוצע והשכר ברוב מקומות העבודה עולה בקצב דומה לאינפלציה, לפחות. כל זה בגדר 'בינתיים' כי התייקרות הנפט עלולה לעורר אינפלציה רצינית, ואז יכול להיות שיהיה מקום לבקש תוספת".
"כרגע, הדבר החשוב באמת שעשינו שאנחנו מעלים את שכר המינימום. שכר המינימום מזמן לא עלה וכשהוא יעלה, זה יעזור לאלה שבאמת קשה להם להתמודד עם ההתייקרויות".
האם השכר באמת נשחק?
האם ההסתדרות צודקת בחוסר המעש שלה בעניין הזה? האם שיטת החישוב הקיימת של תוספת היוקר מבטיחה שלא יהיה מצב שבו המחירים על המדף עולים והשכר משתרך הרחק מאחוריהם?
יש כלכלנים שטוענים ששיטת חישוב המדד אינה משקפת את ההתייקרויות במציאות. יש כאלה שטוענים ההיפך: שהתחושה ש"הכל מתייקר" נובעת מהתייקרות של מוצרים מסויימים, ושפוליטיקאים שמלבים את התחושה הזאת מתעלמים מכך שמוצרים אחרים נעשים דווקא זולים יותר. כך או כך - מאז 2003 עלה המדד במצטבר בכ-16% ותוספת יוקר אין. למה, בעצם, היה צריך לפצות עובדים על אינפלציה של 16% בשנה אחת, ועם אינפלציה מצטברת של 16% במשך שנים - הם אמורים להתמודד בעצמם?
יש לציין שגם השכר עלה מאז 2003. השכר הממוצע ברוטו עלה בכ16.8%, כלומר, יותר מהאינפלציה, והשכר הממוצע נטו עלה הרבה יותר בגלל הפחתות המסים. העובד הממוצע כיום חי טוב יותר מהעובד הממוצע לפני 7 שנים, וכך גם העובד הטיפוסי במרבית הענפים במשק.
אבל ידוע שאפשר לטבוע גם בנהר שעומקו הממוצע הוא 30 סנטימטר, ויש עובדים שלא זכו להתקדם או לקבל העלאה במסגרת הסכם קיבוצי ושכרם נותר זהה או קרוב למה שהיה - כלומר, רמת חייהם ירדה. בכמה עובדים מדובר? האם אלה חריגים, או תופעה המונית? קשה למצוא לשאלות הללו תשובות מדוייקות. כאשר בודקים זאת בסקרים - מתקבל הרושם שמדובר בתופעה המונית, ושהסטטיסטיקה היפה פשוט אינה מייצגת את המציאות.
רוב הציבור חושב שמצבו מידרדר
עמותת ידיד וחברת הכנסת רוחמה אברהם (קדימה) ערכו לאחרונה סקר על התחושות בציבור ביחס למצבו הכלכלי ועל השאלה - האם האנשים מרגישים שמצבם הכלכלי השתפר ביחס לעבר. 37% מהנשאלים ענו כי הם חשים שמצבם הכלכלי בחמש השנים האחרונות הלך והידרדר, ורק 19% מרגישים כי הוא השתפר.
גרוע מכך: התחושות שעלו בסקר היו חיוביות יותר ככל שרמת החיים של הנשאלים גבוהה יותר. מרבית הנשאלים משני העשירונים העליונים ענו כי מצבם השתפר, ואילו מרבית הנשאלים מהשכבות החלשות וממעמד הביניים ענו שמצבם הידרדר. הסיבות השכיחות להרעה במצב הכלכלי היו עליות המחירים ובהוצאות משק הבית. הסיבה העיקרית לשיפור, אצל מי שדיווח על שיפור כזה, הייתה מציאת עבודה, מציאת עבודה נוספת או קידום בעבודה הקיימת. רק מעטים ציינו שמצבם השתפר מהפחתות המסים, וכמעט כולם היו משני העשירונים העליונים - הנהנים העיקריים מהן.
יש לציין כי בניגוד לתחושה שהמצב הידרדר בשנים האחרונות, 48% מהנשאלים ציינו שמצבם היום טוב יותר בהשוואה למשק הבית בו גרו בגיל 15. במלים אחרות: הציבור הישראלי מרגיש שהפך במשך השנים להיות עשיר יותר, אבל בחמש השנים האחרונות הוא התרושש בגלל המשכורות הסטאטיות והמחירים המאמירים. וכל זה - לפני עליות המחירים של החודשיים האחרונים והתייקרויות נוספות הצפויות בקרוב.
42% מהמרואיינים במדגם, רובם מהשכבות החלשות, אמרו שהכנסותיהם אינן מכסות את ההוצאות, לעומת 46% שאמרו כי הכנסותיהם והוצאותיהם מאוזנות ו-10% בלבד שמצליחים לחסוך. 44% מהנשאלים ויתרו בשנה האחרונה בגלל קשיים כלכליים על מוצרים ושרותים שהיו צריכים או שרצו לקנות ועל הצפיה במופעי תרבות ופנאי.
"המסקנה שעולה מהסקר הזה, ומהמון מחקרים אחרים, היא שעליית השכר הממוצע נובעת מגידול בשכרם של העובדים בעשירונים העליונים, אלה שנהנו מרפורמות המס של נתניהו", אומר סמנכ"ל ידיד, רן מלמד, "מעמד הביניים האמיתי - העשירונים האמצעיים, לא העשירונים העליונים שקוראים לעצמם מעמד הביניים - נשחק, והעובדים העניים נשחקים עוד יותר. כדי לעצור את התהליך הזה, שכולם מדברים עליו, אין מנוס מלשנות את שיטת תוספת היוקר ולדאוג שתהיה תוספת יוקר גם ברמת האינפלציה הנוכחית, כדי שגם עובדים שלא מאוגדים בהסתדרות יהנו מתוספות השכר הנדיבות שמקבלים עובדי המגזר הציבורי".
"בהסתדרות קשובים מדי לתעשיינים"
גם בארגון כוח לעובדים, המתיימר להיות אלטרנטיבה להסתדרות, חושבים שההסתדרות צריכה לדרוש תוספת יוקר. "עליית המחירים שחקה את השכר של רוב העובדים לגמריי", אומר שי כהן, חבר הנהגת כוח לעובדים, "שיטת המדידה של האינפלציה אנכרוניסטית ולא מעודכנת. כל עובד משלם היום יותר על הדיור - שכירות או משכנתא - יותר ממה ששילם לפני שנה, וזה לא ממש משתקף במדד. רוב העובדים מרגישים בכיסם גם את התייקרות הדלק, וירגישו את התייקרות הנפט בקרוב, כשהיא תעלה את מחירי כל המוצרים האחרים, אבל ייקח המון זמן עד שזה יתורגם לאינפלציה".
לדברי כהן, "המאבק שההסתדרות הובילה עם המעסיקים נגד ההתייקרויות, היה נכון וחשוב, אבל זה לא מספיק. הם השיגו הוזלה של הדלק ב-20 אגורות ואולי עלייה של 200 שקל בשכר המינימום, טיפה בים. הדרך הכי פשוטה והגיונית לפצות עובדים על התייקרות היא תוספת יוקר, ובשביל זה צריך לפתוח את ההסכמים שקובעים מתי נותנים אותה. לחברות יש אינטרס לשלם כמה שפחות. החיבוק החם בין התעשיינים להסתדרות גורם להסתדרות להיות רכה מדי מול המעסיקים ולא להעלות תביעות גורפות להעלאת שכר. יותר קל ונוח לבוא בדרישות מול המדינה".
"אם השכר יעלה יפוטרו עובדים"
כהן צודק לפחות בעניין אחד: התאחדות התעשיינים אינה מעוניינת שהעובדים יקבלו תוספת יוקר. "השכר הממוצע עלה בשנים האחרונות יותר מהאינפלציה", אומר ראש אגף כלכלה בהתאחדות, רובי גינל, "נכון שהתחושה הכללית בציבור היא שהמחייה מתייקרת ושהמון דברים מתייקרים ולא נכנסים למדד, כמו ארנונה, למשל. אבל תוספת יוקר היא לא הפיתרון".
למה לא, אם אתה בעצמך אומר שההתייקרויות גדולות ממה שנראה במדד?
"כי תוספת שכר תפגע בחברות ותקשה עליהן להתמודד בתחרות העולמית. היא עלולה לגרום לפיטורי עובדים. והיא מיותרת, כי יש המון מסים מיותרים שמשפיעים גם על השכבות הכי חלשות שצריך להוריד. המדינה צריכה לעזור לעובדים, לא החברות".
למה לא החברות? המסים בארץ כבר לא גבוהים ביחס לעולם, אפילו נמוכים. המדינה במינוס, ולא משלמת כראוי לעובדים הכי חיוניים, כמו מורים, שוטרים כבאים ועובדים סוציאליים , בזמן שחברות עושות חיל, גורפות רווחי עתק ומשלמות שכר אסטרונומי למנהלים .
"אתה מדבר על חברות מעטות, בעיקר הבנקים ובתי ההשקעות, חברות הביטוח וחברות הסלולר, ואולי כמה מפעלים גדולים. רוב העסקים הקטנים והבינוניים נלחמים על קיומם ולא יכולים פתאום להעלות שכר בצורה גורפת.
"אנחנו הובלנו להעלאה מתונה של שכר המינימום, כדי לעזור לשכבות החלשות, למרות שגם זה יעלה לתעשיינים ביוקר. אבל אי אפשר לשלם תוספת גורפת לעובדים שמשתכרים 7,000 או 9,000 שקל לחודש. והמדינה כן יכולה לעזור. המסים הישירים לא גבוהים אבל יש כל כך הרבה מסים עקיפים שחולבים מאתנו כסף בדרכים יצירתיות, ופשוט צריך לטפל בהם".
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
לפנייה לכתב/ת 
