לפני כמה שנים עברתי טיפולי פוריות, לאחר שלא הצלחתי להיכנס להריון. לאחר מספר הפלות ספונטניות או עצמוניות (אני אוהבת את המינוח הלקוני שמתאר את התחושה של רגע את בהריון רצוי וכעבור רגע איבדת את ההיריון) הועברתי ל-IVF (הפריה חוץ גופית). נחשבתי לא מוסברת, לא היתה סיבה ברורה לאי הצלחתי להיכנס להריון.
אחרי מספר ניסיונות היתה לי תגובת יתר להורמונים שהיתה כרוכה בכאבים עזים. הרגשתי שהגוף שלי מאותת לי שהגיע הזמן להפסיק להתעלל בו. אבל היו לי אז חמישה עוברים מוקפאים. עם הרבה רגשות אשם החלטתי לקחת חופשה ארוכה מהטיפולים כדי לברר אם זה שווה את זה ומה אני רוצה. אולי אני בכלל לא רוצה להיות אמא. התבדחתי עם קרוביי שתיכף אקבל טלפון מהעוברים: "אמא, מה קורה? קר לנו, איפה את?".
עדכוני מוזיקה, טלוויזיה, קולנוע, רכילות, ועוד בפייסבוק של ynet תרבות ובידור
מכאן נולד הרעיון לסרט האנימציה אודות חמשת עוברי IVF, שמופשרים עקב תקלה טכנית ויוצאים לחפש את אימם כדי שיוכלו להיוולד. אחרי הפסקה ארוכה מהטיפולים - בה נהניתי מחופש מעבודה יומיומית בלייצר תינוק - נכנסתי להריון בצורה טבעית ונולדה בתי. חמשת העוברים המקורים לא שרדו.
בתסריט של "העובר שחזר מהכפור", אימם של העוברים היא רווקה שלקחה חופשה מהטיפולים והקפיאה חמישה עוברים שכל אחד נוצר מתורם זרע בעל יכולות על: גאון גרמני, דוגמן על יפני, חסיד אומות עולם ליטאי, אתלט אולימפי אפרו-אמריקאי וסטודנט אלמוני מחדרה. בינתיים היא נישאה ונכנסה להריון, להפתעתה. החלטתי ללכת בתסריט על הסיפור של תרומות זרע מופרכות לחלוטין, כדי לבדוק אצלי את התחושות שליוו אותי בזמן הטיפולים.
הוא רוצה לאמא. אחד מהעוברים של אורין (אנימציה: אנדי לפטון)
נשים רבות מחפשות הסבר למה זה קורה להן, האם הן פגומות, אולי זוגות מסוימים לא נועדו להעמיד צאצאים יחד, כאילו סולקנו מחברת האנשים הנורמלים והחייכנים שלופתים תינוקות בשפע. חשבתי מה נדרש כדי שעובר ישרוד. האם עליו להיות אתלט על? על איזה ילד אנחנו מפנטזות בזמן הטיפולים? הרי הפנטזיה הזו היא זו שמחזקת נשים בזמן טיפולים, בשבילן, בשביל הילד העתידי הזה עושים הכל.
רציתי גם לבחון את הקור הטכני שבו עושים ילד. עולים על שולחן ניתוחים, הרופא מתבדח שהינה הוא מכניס אותך להריון, מזריקים לרחם מספר עוברים ושולחים אליהם מחשבות חיוביות, על מנת שישרדו במסע הקשה ברחם. לכן בחרתי בגישה הומוריסטית לתסריט, כדי להדגיש את האבסורד שביצירת חיים בצורה שכזו, כה טכנית.
הגיע הזמן לחתוך - את חבל הטבור
ניסיתי לבחון את הקושי הנפשי הכרוך בטלטלה של להתרגש, כשנכנסים להריון, ולחזור לעצמך, כשההריון מסתיים או העובר לא נקלט ויש צורך לשוב לסרט הנע של הטיפולים. האמא בתסריט צריכה ללמוד להקשר רגשית מחדש לעובריה. העוברים בתסריט נודדים בין רחמים של נשים שונות עד שהם מגיעים לאימם. הם פוגשים בדרך עוברים ושלל דמויות ולומדים על מורכבות החיים.
אצלי היו סיבוכים אחרי לידת בתי. בעקבותיהם היו לי שני הריונות מחוץ לרחם, שחייבו כריתת חצוצרות. כלומר, למרות שקיוויתי שסיימתי לנצח עם טיפולי פוריות, חזרתי אליהם שוב בחתונה קתולית, כי זו הדרך היחידה שאני יכולה להיכנס כעת להריון. את התחושה שלמרות שנכנסתי להריון, העובר עומד למות בעוד מספר שעות, שילבתי לתסריט.
עובר נלחם על חייו
לעובר האומלל נתתי את שמו של הרופא המנתח שכרת לי את החצוצרות. לפחות אצלי בתסריט העובר היה טיפוס חיובי, מלא חיים וחובב כביסה. לפני שנתיים נולד בני. כך שבסיכומו של דבר כשאני מביטה בילדיי אני חושבת שזה היה שווה את זה. לו הייתי נכנסת להריון לפני שנים בלי בעיות, בקלילות ובעליצות, היו נולדים לי ילדים אחרים. אני מעדיפה את אלה שלי וגם קיבלתי בדרך הקשה שלל רעיונות לתסריטים ואולי כמה טראומות קלות.
הקשיים ליצור ילד דומים לקשיים ליצור סרט. אולי אפילו יותר קשה ליצור סרט. קיבלתי מענקי פיתוח, אבל עוד לא קיבלתי מענק הפקה. נדדתי בין מפיקים, הצגתי את הפרויקט בשלל אירועים והוא זכה להתלהבות רבה, אבל לא למימון. הנושא של טיפולי פוריות הוא נושא חם בהוליווד, הן בקולנוע ובטלוויזיה והן בחיים הפרטיים של הכוכבים. שחקניות רבות שבוחרות להיכנס להריון בגיל מתקדם, נאלצות להיעזר בטיפולים.
מי רוצה להיות אמא שלי? אחד מהעוברים בסרט
מכיוון שמדובר באנימציה יותר קל לממן שחקנית מהשורה הראשונה שתדבב את תפקיד אימם של העוברים. אני מקווה למצוא שחקנית שעברה טיפולים ומוכנה להודות בכך, כדי שתגלם את האמא בסרט. למרות שבארצות הברית ההתעסקות בעוברים היא טאבו.
אמריקאים שקראו את התסריט מאמינים שהשמרנים במדינה יאהבו מאוד את הסרט, כי הוא מציג עוברים כבני אדם מפותחים לכל דבר ולכן אוטומטית עלול להתפרש כמתנגד להפלות
(למרות שהמילה הפלה בכלל לא מוזכרת בתסריט). הם מאמינים שהסרט יעורר באזז תקשורתי בארצות הברית הן בגלל טיפולי הפוריות והן בגלל העוברים. בתסריט הם שרים ורוקדים ועושים גם דברים פחות חיוביים.
אני מקווה שהסרט יוולד בקרוב. ההתעקשות על הרצון בילד דומה להתעקשות על ליצור סרט, עם שלל מאבקים. תחושתי היא שסרט שמתמצת "חוויה", כמו טיפולי פוריות לסיפור דרמטי, יכול ליצור הזדהות והבנה גדולה יותר מאשר לתאר את ההליכים הכרוכים בטיפולים. לעוברים בסרט יש שם, פנים ואופי ספציפים כמו הילד עליו מפנטזים בזמן הטיפולים. הגיע הזמן לתת לו לקרום עור וגידים.
