עושים שלום דרך עסקים
איזו תקווה יכולה להיות למשפחה עזתית, בת 10 נפשות, ללא פרנסה, הסגורה מכל עבר, ללא חופש תנועה? כשאובדת התקווה לחיים טובים יותר, הרבה יותר קל להפוך לשהיד
אנחנו משופעים במדינאים, שצמחו במערכות הביטחון או במרכזי המפלגות. מיעוטם, אם בכלל, צמחו בעולם העסקי. דפוס החשיבה המלווה את ממשלות ישראל זה עשרות שנים מבוסס על הנרטיב הביטחוני. שרי האוצר לדורותיהם מאומנים לעסוק בכלכלת ישראל. הצמרת הכלכלית הפוליטית (ולצערי גם האזרחית), כמעט אינה מתייחסת למשק הצמוד, המשק הפלסטיני.
מי שמדבר בכנות על שלום, לא יכול להוציא מהמשוואה את הפער העצום בין רמות החיים בשתי הכלכלות. אצלנו - משק משגשג, שהתוצר לנפש עולה בו מדי שנה, ומתקרב לרמות המערביות. ובמרחק של קילומטרים ספורים - עולם שלישי, דלות ועוני, ללא תוחלת ותקווה לרמת חיים סבירה והולמת.
היוזמה החדשה
קווי 67' כבסיס
אטילה שומפלבי
בכירים לשעבר במערכת ביטחון, בהם מי שכיהנו כראשי השב"כ והמוסד, פרסמו יוזמה הקוראת להקמת מדינה פלסטינית, עם רוב מזרח ירושלים כבירתה
אחת התובנות המעניינות של הזמן האחרון היא שהתחלה מאד צנועה של שיפור מצבם הכלכלי של הפלסטינים בגדה המערבית, והנהגה רציונלית ברמאללה, הרואה בכלכלה גורם מרכזי, לא פחות משטחים ומזכויות היסטוריות, יוצרים (יחד, כמובן, עם גורמים נוספים) שקט בטחוני יחסי בגדה.
ההקצנה הדתית נובעת בראש ובראשונה מאובדן התקווה. ואיזו תקווה יכולה להיות למשפחה עזתית, בת 10 נפשות, ללא פרנסה, הסגורה מכל עבר, ללא חופש תנועה, ללא תנאים בסיסיים לרכישת השכלה, ללא מערכות בריאות תקינות? וכשאובדת התקווה לחיים טובים יותר, הרבה יותר קל להפוך לשהיד. ההתפתחות הכלכלית בשטחים היא אינטרס ישראלי, לא פחות מאשר אינטרס פלסטיני. התפתחות כלכלית תיצור יותר ויותר מתנגדים לאלימות, כי זו תסכן את עתידם.
ברגישות, לא באדישות
מערכת היחסים של אנשי עסקים ישראלים עם עמיתיהם במדינות ערב המתונות, במפרץ הפרסי, בצפון אפריקה ובמקומות אחרים, לא תתקדם לשום מקום ללא שינוי מהותי ביחסים עם הפלסטינים. שום אינטרס כלכלי, יהיה חזק ככל שיהיה, לא ישכנע איש עסקים מדובאי או מסעודיה לעשות עסקים עם ישראלים, כל עוד מדורת הסכסוך בוערת. בין אם הם אוהבים את הפלסטינים יותר, ובין אם הם אוהבים אותם פחות, הם סולידריים איתם.אחד המתכונים היותר מוצלחים לעשיית עסקים הוא בניית שותפויות עם אנשי עסקים פלסטינים ופנייה משותפת איתם לגורמים עסקיים בארצות ערביות. כשפלסטיני וישראלי יושבים יחד באותו צד של השולחן מול איש עסקים מאחת ממדינות המפרץ, יהיה סיכוי טוב יותר לעסקה.
אני יודע שיהיה זה פשטני ונאיבי לחשוב כי הכלכלה היא חזות הכול. ברור שהתקדמות מדינית חייבת להתלוות לעשייה הכלכלית. ברור שהרבה תלוי גם בפלסטינים. אבל כל עוד נפגין אדישות למצבם הכלכלי, הנחות כל כך, לא יהיה סיכוי בתחום המדיני.
אני מעריך מאוד את העשייה של המדינות התורמות לפלסטינים, האיחוד האירופי וארה"ב. עם זאת, גם אנחנו צריכים להיות שם. לא באופן פטרנליסטי (כמו שאנחנו אוהבים בדרך כלל), אלא ברגישות ובעדינות.
הסיכוי טמון בכלכלה. אפשר לעשות ולעשות הרבה.
עידן עופר, איש עסקים, מחותמי יוזמת השלום החדשה
לפנייה לכתב/ת 
אפשר לעשות. עידן עופר
צילום: ירון ברנר
מומלצים
