שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    כבר לא פוחדת מהחגים - למדתי לחיות לצידם
    שניים עשר מי יודע? אני יודעת. זו היתה השנה שלי. בדיוק לפני שניים עשר חודשים פתחתי כאן את ליבי, הרשיתי לכם לדעת, להיכנס אל נפשי. שיתפתי, הרגזתי, ריגשתי, הצחקתי, בעיקר נשפכתי. השנה אני עושה ניקיון
    שמחה רבה שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא.

     

    אחד, מי יודע? חג אחד שמשגע את המדינה. בישראל לקראת פסח כולם עוברים שינויים. מנקים, משפצים, מתחדשים, וכמובן - רבים איפה יעשו את הסדר. ותמיד זה נגמר בבלגן. למזלי או שלא, אין לי את הצרות האלה.

     

     

    שניים מי יודע? טוב, אני יודעת שהבטחתי להתחתן, אבל מה לעשות, לא יצא. אז לא אהיה שניים בחג הזה. בינינו, כמה התחתנו וכבר מצטערים? אז אין לי עם לריב. אני קופצת להורים רואה את המשפחה, אוכלת, שרה וממשיכה הלאה למסיבה הבאה. אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה ויש לי עוד שלוש וחצי כוסיות למלא...

     

    שלושה מי יודע? שלושה ערוצים. זה מה שאני רואה, וזה עולה לי פחות מ-4,000 שקל לשנה.

     

    ארבעה מי יודע? זה היה המינוס בנק אחרי שהספקתי לחוות את הפורום של לנדמרק ולמדתי שני דברים: יש לי פחות כסף בבנק, ויש דברים שאני לא יודעת שאני לא יודעת. את הכל שמעתי פעמיים, גם בעברית וגם באנגלית. אז הייתי.

     

    חמישה? חמישה שכבר הורדתי ועוד חמישה בדרך לרדת. נרשמתי לקבוצת תמיכה (כי מה כבר יש לעשות בחיפה, אפילו הרכבת המפורסמת מהשאלה במבחן בחשבון עושה בעיות בזמן האחרון), כאלה שרוצים לרדת במשקל, ואף הורדתי שמונה קילו. יש שינויים גם בגזרה, אוכלת ומרזה, גם פילאטיס אני עושה, נושפת נושמת ותמיד מתבלבלת בין להכניס ולהוציא.

    אוכלת בעיקר קל. אבל מספיק. מרגישה קלילות, כל מה שאני מודדת יושב עלי בול. הבגדים נופלים.

     

    חו"ל ירד מהפרק לפסח הזה

    שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה, אחד עשר, באמת למה שלא ימלאו את הכיסים שתפרו לי לפסח במזומנים במקום באגוזים? כי בבדיקה האחרונה שעשיתי, אגוזים לא יעזרו לי. אני מחפשת אנדודנט מומחה לטיפולי שורש מורכבים. שמסתכל על הצילום שתי דקות, גובה בין 200 ל-300 שקל רק כדי להגיד לי אם בכלל יש מה לעשות עם השיניים. אז חו"ל ירד מהפרק לפסח הזה. לחפש רופא טוב זה כמו לחפש חבר, מאהב או בעל. אפשר למצוא אותו ברחוב, באינטרנט, רק שהוא יותר יקר.

     

    שניים עשר מי יודע? אני יודעת. זו היתה השנה שלי. בדיוק לפני שניים עשר חודשים פתחתי כאן את ליבי, הרשיתי לכם לדעת, להיכנס אל נפשי. שיתפתי, הרגזתי, ריגשתי, הצחקתי, בעיקר נשפכתי. עבורי זו היתה שנה מכרעת. היא התחילה קצת עקומה, אבל בהמשך התיישרתי. הספקתי, טיילתי, יצרתי, כתבתי.

     

    השנה גם אני עושה ניקיון, מבחינתי השנה היא שנה של היטהרות, של הבנות, תובנות, ניתוב האנרגיות, שנה של התפתחות. יצאתי מעבדות לחירות באיחור של שש וחצי שנים, והמבין יבין. אני מביטה לאחור ואומרת שלום. אומרת שלום ולא להתראות להוט, שלום לכבלים, שלום למודמים הסלולריים, שלום לכל מי שרק לוקח ולא נותן כלום בתמורה. ככה אני חוסכת כמה אלפי שקלים בשנה.

     

    יחד עם החוץ והגזרה, השתנה לי גם משהו שם בפנים. למרות שאת "ההוא" הספקתי כבר פעמיים לפגוש, וחבל שלא עשיתי זאת קודם, פתאום הבנתי כמה פספסתי. כל הזמן הזה שחיכיתי. מעכשיו, בזכות תהליך ההרזיה, אני אומרת לא! זה יכול להיות לא לביסלי. לא לפיתה, לא לשניצל בפיתה ולא ל... למדתי לשים גבולות, כבר לא מכניסה ג'אנק לפה.

     

    אם הריר מציף את פי, אני מוצאת איזה משהו/מישהו לנשנש

    שבע השנים הרעות עברו. עכשיו שבע השנים הטובות בפתח. היום אני חושבת טוב טוב לפני שאני מכניסה אותו הביתה. אין "לחטוף" משהו על הדרך. הכל מתוכנן. או ארוחה מלאה - או שום דבר. ואם ממש בא לי להשתגע, אם הריר מציף את פי, אני מוצאת איזה משהו/מישהו לנשנש ומיד זורקת. לא משאירה. משחררת.

     

    ועכשיו כשאני רזה וחתיכה, קצת רגועה, מיושבת, מבשלת נהדר, אופה עוגת גזר ובננה טעימות וקלות, יציבה, עובדת, עסוקה ואפילו מציירת, מה נשאר? הבחור. האהבה, החתונה, המשפחה.

     

    בליל הסדר הזה אני אשאל מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות – שום דבר. ואתם יודעים מה?

     

    השינוי הפנימי הגדול הוא שהשלמתי עם זה. אני מקבלת את עצמי בתור בחורה נאה, משכילה, מצחיקה, משעשעת, שעומדת על שלה אם צריך, בלי חבר לחיים. לבד. אין לי יכולת לשלוט על המצב הנתון הזה. כלום לא יילך בכוח. אני מניחה לאהבה. שתפסח עליי, מצידי.

     

    יש לי את עצמי. אני יודעת שאולי זה לא מספיק, אבל גם זה משהו.

     

    בינתיים אני ממשיכה בדרך שלי, בעשייה, נהנית מהאלכסון לא בורחת לחוץ לארץ, עושה גיחות של סופש"ים לתל אביב וחיה לי מיום ליום. החגים כבר לא מפחידים אותי. למדתי לחיות לצידם, אם לא איתם.

     

    דייטים זה לא בשבילי, תוכניות לעתיד הקרוב כבר בפתח, הלב פועם, פעם בעוצמה ופעם ברוגע. בגדול אני אומרת תודה. ולא רק כי האביב כבר כאן, אלא כי אני חיה. כי אני בריאה. אם לא בראשי לפחות בגוף. במקרה הכי גרוע - אשאר בלי בעל. מי רוצה להתחלף? אני מעדיפה שמלה במקום בגד עם כיסים. אחד מי יודע? אחת אני יודעת. שרית אחת ויחידה.

     


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כבר לא פוחדת מהחגים - למדתי לחיות לצידם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים